בגיל 11 פגשתי את אהבת חיי, כביכול כנגד כל היגיון. הוא היה מבוגר ממני בשמונה שנים, ממשפחה בדואית. אבל החיבור בינינו היה מיידי ועמוק, והתפתחה בינינו אהבה עצומה. הבחור הזה פשוט גידל אותי.
בהתחלה אמרתי לאמי שהוא מרוקאי, אבל היא לא טיפשה ומהר מאוד הבינה את האמת. היא ניסתה להפחיד אותי בסיפורים: שיהיו לו ארבע נשים, שהוא יעשה ממני שיפחה. אבל ידעתי שאלה סתם שטויות. במשפחה שלו הרגשתי בבית, ועד היום, עמוק בלב, אני מרגישה יותר קירבה לתרבות המוסלמית מאשר לתרבות הדתית-יהודית.
היינו יחד שש שנים, עד שהייתי בת 17, ואז נכנסתי ממנו להריון. שתי המשפחות שלנו התנגדו לעניין, שלי באופן יותר קיצוני. אני הייתי מוכנה ללדת את התינוק ולהתנתק מכולם, אבל הוא לא הסכים. הוא הבהיר לי שהוא אוהב אותי מאוד, אבל אי אפשר להביא ככה ילד. עשיתי הפלה ונפרדנו. המשכנו להיות בקשר אחר כך, כי לא באמת הצלחתי אף פעם להתנתק ממנו לתקופה ממושכת, אבל מבחינתי ניסיתי להמשיך הלאה ולפגוש מישהו אחר.
בשלב מסויים עברתי לגור עם החבר
בגיל 18 פגשתי גבר חרדי שהתאהב בי מאוד. הוא הציע לי נישואים והתייחס אליי מאוד יפה. קנה לי שמלה מפוארת והבטיח לטפל בי, לדאוג לי ולספק לי את כל מה שארצה. הסכמתי להצעה, למרות שלא התאהבתי בו. קיוויתי שזה יקרה בהמשך. כשהייתי כבר מאורסת, הופיע שוב החבר הקודם ואמר שהוא עשה טעות איומה, והוא רוצה שנתחתן ונעשה ילדים. סירבתי כי לא רציתי להפנות גב לארוסי שהתנהג אליי כל כך יפה.
מאז עברו חמש שנים, ויש לי כבר שלושה ילדים, אבל אף פעם לא הפסקתי לאהוב את החבר הקודם, ואנחנו לא מפסיקים להיפגש.
בהתחלה באמת שלא התכוונתי לבגוד בבעלי. הוא איש טוב, נותן לי תמיכה, בית, פרנסה, תנאים טובים - כל מה שלא היה לי בילדותי. לכן בהתחלה הייתי נאמנה ועמדתי בפיתוי, אבל ברגע שהגיע המשבר הכי קטן, מיד נפגשתי עם החבר.
כששכבתי איתו שוב, אחרי תקופה ארוכה יחסית שלא התראינו, נזכרתי כמה גדול ההבדל בין המין עם בעלי, שהוא כמו עוד מטלה, לבין המין עם החבר, שהוא מלא תשוקה ואהבה.
הבעל לא ידע שאני חיה עם גבר אחר. רציתי להתגרש אבל הוא סירב לתת לי גט ונלחם על שלום בית. לקראת הלידה חזרתי אליו.
הילדים שלי לא אוהבים את המאהב
בעלי תמיד הראה לי המון תמיכה, ולא רק במובן הכלכלי. פעם הגיע לבית משפחתו מכתב אלי מהחבר, וכשמשפחתו החרדית גילתה שהיה לי רומן עם ערבי, היא מיד ניתקה גם איתי וגם איתו את הקשר, ובכל זאת הוא לא נטר לי על כך טינה.
הוא איש ישר וטוב, אבל יש לו גבול אדום אחד וברור: בגידה. הוא אומר שזה הדבר היחיד שלא יוכל לסלוח עליו. אילו היה מגלה ששיקרתי לו כל השנים האלה, הוא היה משתגע. למרות שאני יודעת שמדובר באדם טוב ובאבא נפלא, אני לא אוהבת את בעלי בכלל. אני לא מרגישה קשורה אליו או שייכת לו ולעולמו.
לצערי אני כבר מבינה שגירושים מבעלי הם לא אופציה. הוריי גרושים, ואני לא מתכוונת לעשות את אותו הדבר לילדיי. בנוסף, לבעלי יש נכות מסויימת, ומוטל עליי לטפל בו. אם אעזוב אותו הוא יישאר לבד, מצבו ידרדר, ומשפחתו לא תהיה שם בשביל לטפל בו, כי הקשר איתם נותק. כבר ניסיתי את זה וראיתי מה קרה.
הילדים שלי לא אוהבים את החבר שלי, וזו עוד סיבה לא לעזוב עבורו את הבית. הוא ניסה הכל איתם, קנה להם צעצועים ובילה איתם. הוא אוהב את כל מה שקשור בי, שזה כולל כמובן גם אותם, אבל הם לא רוצים לפגוש אותו. במיוחד בתי בת הארבע.
בארבעת החודשים האחרונים אני והחבר לא בקשר. החלפתי טלפון ואני מתחמקת ממנו בכל מיני דרכים, אבל אני יודעת שזה לא יכול להמשיך כך עוד זמן רב. אני מבולבלת ובקושי מצליחה לתפקד.
אפילו בעלי כבר התחיל לחשוד בי ושואל שאלות. אני מאוד מתגעגעת לחבר. אני יודעת שתמיד אוהב אותו וזה לא עומד להשתנות. הפנטזיה שלי לא תתגשם כבר, כנראה, למרות שאני מרגישה שאני מפספסת את החיים שלי. די השלמתי עם זה.
כרגע אני מתפללת לחיי נישואים שקטים. הייתי רוצה לבקש מהקוראים טיפים איך אוכל להתאהב בבעלי ולהיות חזקה מספיק כדי לנתק אחת ולתמיד את הקשר עם החבר. אני כל כך רוצה שזה יקרה. מגיע לו שאוכל לתת לו אהבה, ושיפסיק לשכב עם אישה קרה ומנותקת. האם אתם חושבים שזה אפשרי?
>> לטלנובלה הקודמת: "חמי הוא חרמן זקן"
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו