אמא שלי בטח תתעצבן על כך שאני מכנה את עצמי "מטומטמת". היא כל הזמן אומרת לי שאני יותר מדי קשה עם עצמי, שמה שקרה לי יכול לקרות לכל אחת. אני לא חושבת ככה. רק הטמטום הביא אותי עד הלום. אני בטוחה שאם הייתי מתנהלת יותר בחוכמה, מצבי היה אחר.

בחורה יושבת מאוכזבת במיטה (צילום: istockphoto)
כנראה לא הייתי ראויה בעיניו לכנות בסיסית|צילום: istockphoto



קוראים לי ורד, אני בת 24, והתגרשתי אחרי חודשיים כי בעלי הסתיר ממני שהוא לא מתפקד מינית. אני רוצה לספר את הסיפור שלי כדי שבנות אחרות לא ייפלו בפח כמוני.

ההיכרות: לא רצה להשכיב אותי בדייט הראשון

את הגרוש שלי, שמבוגר ממני בחמש שנים, הכרתי ביום חורפי וגשום במיוחד; ירדתי מהאוטובוס בלי מטריה ונכנסתי לחנות הראשונה שראיתי כדי לתפוס מחסה. זאת הייתה חנות צילום ועמד שם בתור הבחור הכי יפה וחתיך שראיתי בחיי. לא סתם אמא שלי תמיד קראה לו "הדוגמן שלנו".

אני ממש זוכרת את המבטים שלנו מצטלבים, ואחר כך מתעכבים עוד קצת זה על זו. הרגשתי שגם הוא מתלהב ממני. למרות שהפסיק הגשם, נשארתי לשבת. בסוף הוא ניגש. התחלנו לצאת.

ההתאהבות הייתה מיידית. יצאנו בסך הכל שבעה חודשים, כשחודשיים מתוכם הוא היה בחו"ל מטעם העבודה. אבל היינו יחד המון, כל דקה אפשרית, ובמשך כל הזמן הזה לא שכבנו אפילו פעם אחת. רק מזמוזים ונשיקות, לא יותר.

כששאלתי אותו אם הוא לא רוצה אותי, הוא אמר שהוא רוצה לשמור אותי לאחרי החתונה, והתשובה הזאת דווקא מאוד מצאה חן בעיניי. היום זה נראה לי דבילי, אבל אז חשבתי שמצאתי בחור מיוחד, הרגשתי שהוא מכבד אותי, בניגוד לכל אלה שרצו להשכיב אותי כבר בדייט הראשון.
הוא גם הגיע מרקע דתי – המשפחה של אמא שלו דתיה והוא למשל כמעט לא נוסע בשבת, ככה שנשמע לי די הגיוני שהוא לקח על עצמו גם את החלק הזה בדת. בגלל זה, אגב, גם לא גרנו יחד לפני החתונה. הוא העדיף שלא.

התחתנו בחתונה אינטימית בבית הוריה של חברתי הטובה. מאה איש בקושי, עם משפחה וחברים קרובים ובשמלת הכלה שהייתה של אמא שלי, שתיקנתי קצת. הכל היה כל כך כמו שרציתי וחלמתי, מרגש ומושלם.

אחרי החתונה: בבת אחת הבנתי הכל

הסיוט שלי התחיל כשהגענו למלון. התארגנו קצת ונכנסנו למיטה וברגע שהתחלנו לגעת, הרגשתי שהוא נלחץ, מתרחק מאוד. שאלתי מה קורה והוא אמר שהכל בסדר, קצת כואב לו הראש ואולי נמשיך מחר.
באותו הרגע הלב שלי נפל לתחתונים, אני ממש זוכרת את זה. פתאום, בבת אחת, הרגשתי שמשהו פה ממש לא בסדר. התחלתי לבכות נורא ושאלתי אותו למה הוא לא רוצה אותי, האם הוא לא נמשך אליי. הוא נשבע לי שהוא הכי נמשך אליי בעולם, ושהוא באמת מרגיש רע.
למחרת הוא חטף חום. חזרנו לדירה השכורה שלו שבינתיים הפכה לשלי גם – והוא שכב במשך כמעט שבוע עם 40 מעלות חום. אני מקצרת את האירועים: ואז הוא הבריא, וחברים אירגנו לנו ערב נחמד, והוא טס לחו"ל לשלושה ימים מטעם העבודה. מפה לשם, יצא שאנחנו נשואים שלושה שבועות, ועוד לא שכבנו.

לילה אחד פשוט הכרחתי אותו. לבשתי את הבייבי דול הכי סקסי שקניתי לכבודו. והתחלנו. וזה נגמר בשניה, ממש בשניה. הייתי נבוכה אפילו יותר ממנו. הבנתי: בעלי לא יכול לקיים יחסים, ויותר גרוע - הוא הסתיר את זה ממני. לא חשב שאני ראויה לכנות בסיסית מצדו, כנראה.

נכנסתי לאמבטיה ובכיתי במשך שעה בערך. הרגשתי פגועה, מושפלת, מטומטמת להחריד. הוא כל הזמן דפק על הדלת, אמר שהוא רוצה לדבר איתי. צרחתי עליו: "למה לא סיפרת לי? מה עשית לנו?" הייתי בהיסטריה.

רציתי לברוח לאמא שלי, אבל התביישתי. מה אני אספר לה? התקשרתי לחברה שלי, זו שבבית הוריה נישאנו, ובכיתי לה בטלפון כמו מטורפת. היא כל כך נבהלה, הגיעה מיד לאסוף אותי. לקחתי כמה בגדים ונסעתי אליה. כל הלילה ישבתי איתה ועם אמא שלה, לא מאמינה שזה קרה לי. שהגבר שאני הכי אוהבת בעולם שיקר לי ככה בפרצוף.
כל הזמן חשבתי: איך הוא לא סיפר לי דבר כזה? איך? האם לא מן הראוי שאדע? והרי אם רק היה רומז לי, הייתי איתו לאורך כל הדרך, היינו מוצאים פתרונות, מטפלים בזה. אבל הוא בחר להסתיר, וגזר את דיננו.

הפרידה: לא אחיה עם שקרן

למחרת כבר לא הייתה ברירה, עירבתי את ההורים שלי. אמא שלי לא ידעה איך להגיב, רק חיבקה אותי. נראה לי שעד היום היא המומה מהסיפור הזה שנפל עליה. אבא שלי נסע להביא לי את הדברים שלי.

תמונת חתונה שבורה (צילום: istockphoto)
רציתי לברוח לאמא שלי|צילום: istockphoto


אמא שלי הייתה שבורה לא פחות ממני, היא אהבה אותו נורא. מרגע שהכרתי אותו להוריי הוא הפך לבן בית אצלנו. אמא אמרה לי: "אם את אוהבת אותו אולי תלכו לייעוץ זוגי ואחר כך תטפלו בבעיה? אפשר עוד להציל את זה".
אבל זה לא בא בחשבון מבחינתי. אני רוצה להדגיש: לא התגרשנו בגלל שפיכה מוקדמת, התגרשנו כי הוא עבד עליי ושיקר לי לאורך כל הדרך, מכר לי את הלוקש של "אני שומר אותך לאחרי החתונה" בזמן שהאמת הייתה: "אני אחשוף בפנייך את הבעיה שלי אחרי שכבר תהיי שלי ולא תוכלי לברוח".
אז הנה, אני יכולה לברוח. אני לא של אף אחד, אני קודם כל של עצמי, ובטח שלא אחיה את חיי עם שקרן. הוא, אגב, טוען עד היום שהוא באמת רצה לשמור את הסקס לאחרי החתונה מסיבות של מסורת וכבוד אליי. טוען שלא סיפר לי כי לא מצא את הרגע הנכון, כי לא חשב שזה יהיה כזה ביג דיל מבחינתי. אבל מצטערת, עד כאן. אני אולי קצת מטומטמת אבל לא טיפשה לחלוטין. אפשר לעבוד עליי עד גבול מסויים.

מאז עברה שנה. אני גרה עם הוריי ואחותי. ברשותכם, אדלג על שיחות התחנונים שלו שאחזור אליו, על ההאשמות של אמא שלו שהרסתי לו את החיים ועל יום הגירושים הנורא.
עכשיו אני כבר אחרי ההתמוטטות, אבל עדיין לא השתקמתי. החיים שלי מתנהלים סביב לימודים ועבודה, וזהו. מתחילים איתי הרבה, אבל לא בא לי. כלומר, בא לי אהבה, אבל לא בא לי גבר. אין לי כוח להתחיל שוב הכל מחדש, לפתוח את הלב, להתמסר. גם לא נראה לי שאתחתן שוב. ככל שהחתונה מרגשת ומקרבת אותך לעננים, ככה ההתרסקות כואבת.

המסקנה שלי מהחיים היא: כל הגברים רוצים להשכיב אותי, ומי שלא - לא יכול. המסר שלי הוא: דברו על הכל, אם בני הזוג שלכם אוהבים אתכם הם יעמדו בזה. רק אל תשמרו סודות כל כך משמעותיים לאחרי הנישואים, כשכבר מאוחר מדי.
ואם הצלתי אפילו בחורה אחת תמימה מגורל דומה - כבר היה לי שווה לספר את סיפורי.

לסיפור הקודם: בת 40, רוצה ילד אחרון
לכל הסיפורים במדור

חיים בטלנובלה? רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? צרו קשר

כל העדכונים הכי חמים מהארץ ומהעולם ישירות לנייד
שלחו את
המילה מבזק למספר 5000 ותתחילו להתעדכן