אנחנו ברומן קרוב לארבע שנים. הכרנו בעבודה, האש ניצתה וגילינו שאנחנו מתאימים גם בציפיות שלנו מהקשר: שנינו לא רוצים להתגרש ורוצים לשמור על שלמות המשפחות למען הילדים, אבל מצד שני רוצים מאוד סקס טוב.
אנחנו אנשים מאוד מיניים. בהמשך גם התאהבנו, הוא מקסים.
הוא החבר הראשון שלי, אני לא הראשונה שלו. אבל הוא לא בוגד סדרתי, תמיד היו לו קשרים ארוכים, ורק עם מאהבת אחת.
אנחנו דיסקרטיים מאוד ולא מנפנפים בקשר שלנו. ובעבודה אין סיכוי שהיו עולים עלינו כי תמיד הקפדנו לא להיות זה בחברת זו יותר מדי (אנחנו לא עובדים יחד בצורה ישירה אז זה לא קשה).
כך הרומן שלנו דלף החוצה
היינו נפגשים אחרי העבודה (זה היה קל, 2 טלפונים פשוטים - "אני מתעכב/ת במשרד, אגיע הביתה מאוחר היום..."), ולפעמים גם באמצע יום עבודה, אם לאחד מאיתנו הייתה פגישה בחוץ. היינו מוצאים את הרגעים שלנו...
למרות שהקשר שלנו הפך לסוג של שגרה, הוא עדיין מלהיב, התשוקה בינינו היא משהו שלא רואים כל יום.
מעולם לא חשדו בנו, מעולם לא קרה שמישהו חשב שאולי יש בינינו משהו (ואצלנו במשרד דווקא יש רכילויות חופשי בנושא הזה).
אבל יום אחד הוא עשה טעות קשה: שלח למישהי אחרת מייל שהיה מיועד לי. זאת הייתה עובדת אחרת במשרד, עם שם דומה.
המייל הזה לא השאיר מקום לספק והיה ברור מאוד מה הולך פה. אפילו אי אפשר היה להסביר או לצאת מזה איכשהו, הכל היה על השולחן, שחור על גבי לבן. מייל אינטימי מאוד.
הייתי בהלם כשהבנתי מה קרה, הסתגרתי בשירותים ולא הפסקתי לבכות, אחר כך יצאתי לקניון ליד המשרד להתאוורר קצת, לנשום, והדמעות עמדו לי בגרון, לא הצלחתי לענות לטלפונים שלו אפילו.
גם הוא היה בהלם, לא הפסיק להתנצל ורצה לקבור את עצמו.
בכל מקרה, כך הרומן שלנו דלף החוצה, ומה שהכי גרוע זה שאותה עובדת שגילתה את זה –שונאת אותי שנאת מוות (לא הסתדרנו מהרגע הראשון ואחרי ריב כלשהו שהיה בינינו - אנחנו בקושי מדברות, רק שיחות קורקטיות לצרכי עבודה).
היא שונאת אותי מספיק בשביל לספר לבעלי
כל זה קרה לפני שבועות מספר. מאז אני לא ישנה טוב בלילות. להגיע לעבודה הפך לסיוט, אני כל הזמן מנסה לנחש מי יודע על זה, מחפשת רמזים במבטים, בשיחות סיגריה סתמיות. נדמה לי שכולם יודעים ומרכלים עליי מאחורי הגב.
החבר שלי מנסה לתמוך בי והאמת היא שגם הוא במצב רוח נורא, יש לו רגשי אשמה והוא כל הזמן אומר כמה שהוא אידיוט, אבל מה זה עוזר עכשיו.
אני מתה לדבר עם העובדת הזאת, לבקש ממנה שתשמור את זה בסוד אבל אין לי מושג איך לעשות את זה.
קודם כל, הקושי הוא לפנות אליה בכלל בעניין כזה, כי אנחנו הרי לא בקשר אז פתאום לדבר איתה על דבר אינטימי כזה? והבעיה השנייה היא שאני לא חושבת שהבקשה שלי תעזור, לפי דעתי היא תספר את זה בכל מקרה ותדאג שיפטרו אותי וגם אותו (הוא בכיר בחברה, אני יותר זוטרה, בכל מקרה יש יחסי כפיפות ברורים).
אני גם חושבת שהיא שונאת אותי מספיק בשביל לספר גם לבעלי (פעם כשרבנו יצא לה משפט: "בעלך יודע עם איזה מפלצת הוא חי?").
לפי דעתי צריך מידה מאוד רבה של רוע כדי לעשות את זה, אבל היא מסוגלת בהחלט.
בינתיים כשאנחנו נפגשות במטבחון היא שולחת אלי מבט כזה של "אני יודעת מה עשית בקיץ האחרון". עם החבר שלי היא נפגשת יותר בעבודה, והוא פחות אמוציונלי, מתנהל מולה באופן מקצועי ומשדר עסקים כרגיל.
כמובן שהמקרה לא שינה שום דבר בנוגע ליחסים בינינו, אנחנו פשוט זוג מוצלח, לא יעזור כלום לאף אחד. זה שיש לנו ילדים מבני זוג אחרים ויש לנו מצפון ואנחנו לא רוצים לפרק משפחות – לא מפחית מהעוצמה של הקשר.
אני מאוד שלמה עם החיים שלי
עד המקרה הזה הייתי מאוד שלמה עם החיים שלי, ובטח לא העסקתי את עצמי בשאלות של "מה יהיה". כל עוד היה לכולם טוב הייתי מרוצה: אני והוא היינו מאושרים בקשר שלנו, זה עשה לשנינו טוב; בעלי קיבל בבית אישה מסופקת ושמחה; לילדים יש אבא ואמא באותו בית; מבחינתי הכל היה נהדר. עד שהמייל הזה הרס הכל.
אני לא יודעת ממה אני חוששת יותר, שבעלי יגלה, או שזה יגיע לבוס הגדול והוא יפטר את שנינו. ואולי שני התרחישים יקרו?
אני מאמינה בשיר "הכל זה מלמעלה". מה שצריך לקרות יקרה, ואולי בכלל אני סתם דואגת והמקרה הזה הוא חסר משמעות. אולי לקולגה שלי במשרד יש חיים חוץ מלדחוף את האף לעניינים שלא קשורים אליה, ואולי היא תשאיר את זה בסוד ותדפדף הלאה.
אני רק מקווה שהילדים שלי לא ייפגעו, לעולם. לעצמי אני לא דואגת, אני אסתדר. רק הם חשובים לי, ורק למענם אני דואגת שהמשפחה שלי תישאר שלמה.
>> במדור הקודם: "היה יכול להיות להיות לי מאהב מדהים, אבל ויתרתי"
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו