לא כולנו וונדר וומן
המחמאה הכי גדולה שאישה, מבחינתה, יכולה לקבל אחרי לידה, היא "תגידי, היית בהריון פעם?". אני יכול לשמוע את הצהלות הנשיות החצי צבועות-חצי מקנאות כשהן אומרות את זה במסדרונות המשרד בדיוק כשאמא טרייה חוזרת מחופשת לידה. אותה אישה מהלכת לה כטווס ויודעת שהנה, עשיתי את זה. אני גם אמא טובה, גם קרייריסטית, וגם כוסית. כאילו לאמהות המודרניות אין מספיק לחץ בחיים, אז בבקשה, הנה עוד משהו למכבש.
כולנו יודעים שאידיאל היופי שולט בעידן שלנו, גם בזה שלפניו, וכנראה שגם בזה שלפניו. יכול להיות שזה משהו ביולוגי שטבוע בנו. אבל העניין הוא שזה כבר לא עניין של יופי. זה אידיאל הרזון. אישה שרואה אישה מושכת אחרת, תגיד "וואי, איזה כוסית", בקנאה. אז מה אם היא מכוערת? כי להיות כוסית זה הכי חשוב. זאת המטרה, זאת השאיפה, ממש כמו טינאייג'רית מצויה. ואני חושב שזה מסוכן.
כשאשתי התחילה לדבר איתי על חזרה לגזרה בחופשת הלידה שלה, התעצבנתי. למרות שידעתי שהיא מספיק אחראית ונבונה כדי לעשות דיאטה שתתאים לאישה מניקה, לא הבנתי למה לה. קודם כל זה לא שהיה לה הרבה להשיל (הייתי חייב לכתוב את זה, כן?), אבל גם כי חכי עם זה, עוד קצת. הבטחתי לה שאוהב אותה תמיד. את עייפה, מניקה, הגוף שלך צריך להתחזק, אז עוד רגע. כשתחזרי לעבוד נעשה ביחד דיאטה (באמת הגיע הזמן להעיף את הכרס שלי).
קצת פרופורציות
ועוד משהו, אתן צריכות להבין שלא לכל אחת מתאים להיות רזה. אישה עם נתונים מעט מלאים שמרזה, לאו דווקא נראית טוב יותר. לפעמים זה אפילו נראה קצת חולה. רוצה לרזות? סלמתאק, אבל תכירי את הגוף שלך ותעשי את זה בפרופורציות הנכונות. אני יכול להבטיח לך שהן חמישה ק"ג יותר ממה שאת חושבת. כי ככה זה אצלכן.
אני לא יכול להתחסד. יופי עושה לי את זה. נשים יפות עושות לי את זה. אבל הדבר שהכי עושה לי את זה, בלי ספק בכלל, זה אישה עם ביטחון. ביטחון בעצמה, באיך שהיא נראית, בזה שיש בה משהו יפה יותר מהמראה שלה. אישה שתבוא עם הביטחון הזה למיטה תעשה לי את זה אפילו יותר. עוד חמישה קילו, פחות חמישה קילו כבר לא ישנו שום דבר. עם אישה מחייכת ומאושרת אני אלך כל החיים.