7:15 טל יוצא לאוטובוס לאוניברסיטה, אני נשארת עם הבנים לבד. ב-15:00 הוא יחזור ואז אני אעביר אותם לרשותו ואצא בעצמי לכמה שעות לכתוב. משבע עד שלוש יש... עוד שמונה שעות. סבבה, עשיתי מלא תכניות, יש אירוע טעימות שוקולד בסופר ויש קישוט עוגיות כריסמס במוזיאון הילדים ויש סדנה להכנת חנוכיות בהום-דיפו, לא יחסר לנו מה לעשות. בינתיים הבנים רואים סרט, בשבתות בבוקר אנחנו מסכימים להם סרט שלם, או שלושה פרקים של סדרה.
7:30 הבנים עדיין צופים ("פרוזן"), אני מתחילה לשטוף את הכמה כלים שנשארו בכיור מאתמול. רגע, בעצם לשטוף כלים אפשר גם כשהבנים לא רואים סרט, איזה בזבוז זמן. אני מנגבת מהר ידיים ועוברת למחשב, קצת מיילים, קצת פייסבוק, ווצאפ, הרי לא יהיה לי באמת מתי לענות בהמשך היום, לפחות לא עד שלוש.
למצוא את הסוף, להדליק את השאמעס
8:00 בלי ששמתי לב הבנים עזבו את הסרט והם משחקים בלגו בסלון לידי. עכשיו זו פצצה מתקתקת, כל פעולה שלי בסכנה ויכולה להיקטע בפתאומיות. אני פותחת מייל חדש וחושבת לעצמי תכתבי מהר, למה לקחת כזה הימור, מה הסיכוי שאת מספיקה להשלים את המייל הזה ולשלוח אותו לפני ש-"אמא!" נבו קורא לי, "אני לא מוצא את הראש של השוטר, את יכולה לעזור לי?".
אני קמה ומוצאת את הראש תוך חצי שנייה, ומספיקה לחזור למחשב ולהשלים את המייל וללחוץ "שלח", רגע לפני שניצן ניגש אליי עם סלוטייפ ומבקש שאמצע את הסוף. אני מוצאת את הסוף, אני סוגרת את הלפטופ.
8:20 אני קמה ומתחילה לסדר קצת את המטבח, תיכף צריך להכין משהו לארוחת בוקר. עכשיו נבו ניגש אליי עם הסלוטייפ ומבקש שאמצא את הסוף. אני מוצאת את הסוף, הפעם זה לקח קצת יותר זמן, ניצן המנוול הזה לא חתך כמו שצריך. אני מתחילה להכין לביבות גבינה.
8:30 הבנים מצאו את השקית עם החפצים של חנוכה, למרות שעוד לא חנוכה, והם מבקשים לעשות טפטופים עם הנרות. אני ממלאת קערה במים ושמה להם על שולחן המטבח לידי והם יושבים ומטפטפים נרות לתוך המים ומהר מאוד עוברים להדלקת וכיבוי כל הנרות בחנוכייה. אני חושבת שבעצם הילדים שלי מעסיקים את עצמם כרגע במשחק באש, אבל זה סבבה כי אני ממש צריכה לסיים להכין את הלביבות. אני רק צריכה לתכנן מה לעשות אם אחד מהם יידלק. על השולחן יש קערה מלאה במים, מעולה, אני אשפוך אותם עליו.
8:40 אני מגישה לשולחן לביבות גבינה. נבו מבקש שאני אדליק לו את השאמעס (ככה כנראה קוראים לנר השמש ביידיש), אני מחפשת את המצית והוא מבקש שאני אכין לו תה עם דבש ואני אומרת "בשמחה" ואז ניצן מבקש מגבת כי קצת מהמים נשפכו לו על הכיסא ואני אומרת "שניה ניצן אני מחפשת את המצית" ואז נבו מבקש מים לפני התה וניצן מבקש תותים ואני אומרת להם "שנייה נבו, שנייה ניצן, אני יכולה לעשות רק דבר אחד בכל פעם, ביקשתם המון דברים, אש ומגבת ותה ומים ותותים, רוצים לתעדף לי?". ואז נבו שואל מה זה לתעדף.
8:45 הבנים אוכלים לביבות ופירות ושותים תה עם דבש ואני אוכלת גרנולה ומסתכלת על השעון. בתשע מתחיל אירוע טעימות שוקולד ענקי בסופר, אולי נתארגן לצאת עוד מעט.
"אמא, בישראל חייבים ללכת לצבא?" ניצן שואל פתאום. אני אומרת לו שכן והוא מתחיל ליילל שהוא לא רוצה להילחם. נבו מצטרף אליו שגם הוא לא רוצה ללכת למלחמה כי זה עצוב, אז אני מציעה להם תפקידים תומכי לחימה שזה גם אחלה ונבו בוחר להיות העוזר של הטבח שמגיש את האוכל לחיילים וניצן רוצה להיות זה שמביא להם את הבגדים. אחר כך אני קמה לפנות את השולחן וניצן אומר שכשהוא יהיה גדול הוא רוצה להיות אסטרונאוט. נבו אומר לו שצריך להתאמן הרבה מאוד בשביל זה, ואני מחייכת לעצמי כי אני אמרתי לו את זה פעם וכיף שהוא זכר. "אה", ניצן חושב לעצמו, "אז בעצם לא".
להלביש ילד כשאת לבושה בבגדי שלג. נסו את זה
9:15 נבו מבקש שאני אדפיס לו דף צביעה. אני שונאת את זה. אנחנו מתיישבים מול המחשב ואני שואלת אותו איזה ציור הוא רוצה. הוא רוצה נינג'ה, מראה לו נינג'ות. לא, אבירים. מראה לו אבירים. לא, שחקני כדורגל. צוללנים. טוב חלאס נבו, עכשיו אתה בוחר משהו. בוחר תמונה של סופרמן, אני מדפיסה לו אותה וניצן מבקש גם, אני מדפיסה עוד אחת והולכת לשטוף כלים.
9:35 סיימתי את כל הכלים וניגבתי את השיש, שניהם מציירים עכשיו. ניצן מעביר מתחת לעיפרון שלו ארבעה דפים בדקה, על כל דף הוא משרבט את פיטר פן וקפטן הוק ודוחף את הדף ועובר לדף הבא. אני אוספת את כל הניירות שעפים לו מהשולחן ומתחילה תהליך מיון: יש ציורים שראויים לצילום לפני שאני זורקת אותם (הרוב), יש כאלה שאפשר לוותר על התיעוד ופשוט להפוך לדף טיוטה עם הצד הנקי למעלה, יש כאלה שאחרי שמצלמים אותם הופכים לדף טיוטה ויש כאלה שבמצב מספיק טוב אפילו בשביל לחזור למדפסת לסיבוב שני. טל לא שותף למפעל מחזור הניירות שלי, הוא חושב שזה בסדר שילדים יציירו על דפי מדפסת נקיים ולא משני הצדדים, לא אכפת לו שהבנים שלנו כורתים במו ידיהם את יערות הגשם בברזיל. אני חושבת אם עוד שווה לנו ללכת לאירוע של השוקולד בסופר, יכול להיות שכבר לא נלך, בחוץ יורד שלג ומסוכן לנהוג והבנים משחקים כל כך יפה בבית, אם יתחיל לשעמם להם אני אארגן אותם מהר ונצא.
10:05 נבו קורא לניצן טמבל, אני אומרת לו להפסיק ונזכרת שקראתי שעדיף לא להתייחס להתנהגות רעה ושצריך לתת לניצן להסתדר לבד עם אח שלו.
10:15 נבו רוצה לצאת לשחק בשלג, ניצן לא. אנחנו אומרים לו שאנחנו יוצאים ושהוא יכול להישאר בבית ולראות אותנו מהחלון, אני מלבישה את נבו ומתלבשת בעצמי וכמובן שברגע שאני מוכנה עם טייץ תרמי וגינס ומעיל וכפפות וכובע ונעלי שלג אז ניצן נזכר שהוא בעצם גם בא, ואני צריכה להלביש ילד בן ארבע בבגדי שלג כשאני בעצמי לבושה בבגדי שלג וזה הדבר הכי חם ונורא שיכול לקרות, בא לי למות מרוב חום.
10:35 אחרי 20 דקות של התארגנות אנחנו יוצאים ל-20 דקות של משחק בשלג. הבנים מוצאים ערימת שלג ענקית ומטפסים עליה, מתגלגלים ממנה, קופצים וגורפים אותה, לניצן נכנס שלג למגף, ססעמק. לנבו נכנסו שני פתיתי שלג לכפפה, הוא צורח כאילו כרתו לו יד. צריך לחזור הביתה.
10:55 הבנים מתפשטים וחוזרים לשחק ואני פורסת את בגדי השלג הרטובים לייבוש. ב-11 מתחילה הפעילות של העוגיות במוזיאון הילדים, אבל כבר לא נראה לי שנלך, רק נכנסנו הביתה.
להיות שירחאן
11:10 ניצן שואל אם אני יכולה לשחק איתו. אני אומרת שכן. הוא אומר שאני פוקהונטס, הוא ג'ון רולף מפוקהונטס 2 ואנחנו רוקדים עוגה עוגה. עכשיו אני צריכה להיות שירחאן הנמר והוא מוגלי, ועכשיו אני באלו הדוב והמערה שלי היא במיטה שלי. אני מודיעה לו שבאלו ישן את שנת החורף ולהפתעתי ניצן מכבה את האור ויוצא וסוגר את הדלת. אני חושבת אם יכול להיות שקרה לי נס, אבל לא, הוא חוזר ומודיע שהגיע הבוקר.
11:30 אני מתחילה להכין ארוחת צהריים, נבו רואה שאני מוציאה חבילה של פסטה בצורת דינוזאורים ומבקש לקחת כמה לשחק.
11:50 נבו עדיין משחק בפסטה בצורת דינוזאורים. ניצן עדיין משחק במוגלי. אני מכינה פירה וכרובית וביצים קשות שיהיה להמשך השבוע.
12:00 נבו מציע לניצן ללבוש כובע ומשקפי שמש ואומר לו "אתה רוצה להיות Dude"? ניצן רוצה להיות Dude, הם משחקים שהם Dudes.
12:15 אנחנו מתיישבים לאכול צהריים, אני לא מאמינה שאנחנו בבית המטר-על-מטר הזה ערים מחמש וחצי בבוקר ועוד לא יצאנו ואיכשהו הזמן עבר ואין לי מושג מה עשינו עד עכשיו ואיך עוד לא התחרפנתי. באחת מתחילה הסדנה של הכנת החנוכיות, אולי עוד נלך לזה. בחוץ שלג כבד.
12:40 אני שוטפת כלים, טל מתקשר.
"אנחנו אחלה, האמת שעוד לא יצאנו מהבית", אני קצת מתפדחת להגיד. "אולי נלך עכשיו לסדנת החנוכיות".
"עזבי, אל תצאי, סתם סיכון מיותר לנהוג", הוא אומר.
"אוקיי, אז לא נלך", אני אומרת.
13:10 נבו מבקש שאני אמלא לו קערה במים ובסבון, ניצן רואה ורוצה גם. אני מביאה לכל אחד מהם שרפרף והם יושבים ושמים את הרגליים במים, אין לי מושג מאיפה הם הביאו את הרעיון הזה. אני מבקשת שיישארו ככה, שלא כל המים ישפכו על הרצפה.
13:30 כל המים שפוכים על הרצפה. אני זורקת את שני הילדים לאמבטיה ומנגבת את המים.
13:45 אני מוציאה מהמים את נבו ושולחת אותו להתלבש בחדר. ניצן עדיין במים.
"אמא, ממה עשויות גבות?" הוא שואל.
"משיערות", אני אומרת.
"וממה עשויות שיערות?"
"מתאים", אני עונה, "כל הגוף שלנו עשוי מתאים קטנים-קטנים".
"ממה עשוי העור?"
"מתאים".
"ממה עשוי הבשר?"
"מתאים".
"ממה עשויות העצמות?"
"מתאים".
הוא שותק לרגע, ואז שואל, "אמא, ממה עשויים תאים?"
14:00 נבו מבקש חטיף. אני חותכת להם תפוח ושמה קצת בייגלה והם יושבים לאכול. נבו שואל מתי אבא חוזר, אני אומרת שבעוד שעה, שהוא בא באוטובוס ואני מקווה שהוא לא יחכה יותר מדי בתחנה כדי שלא ימות מקור. ניצן אומר שאם אבא ימות הוא יפתח לו את העיניים ואז הוא יחזור לחיות.
14:15 הבנים מארגנים לעצמם פינת עבודה על שולחן הקפה בסלון, הם מכינים מחשבים מדפי נייר, מחברים עכברים ויושבים להקליד. אני שותה קפה ובוהה. הם משחקים ממש יפה ביחד, נבו עוזר לניצן עם בעיה במחשב שלו, אבל רגע אחרי זה קורא לו טמבל. אני לא אומרת כלום. ניצן אומר "זה לא יפה!" וחוזר לשחק.
14:30 אחרי חמש דקות בהן הוא ישב על הספה ושתק, נבו קורא פתאום: "סוף סוף הצלחתי להוציא את החתיכה המעצבנת הזו של הבייגלה שנתקעה לי בלמעלה של הפה!".
14:40 בעוד עשרים דקות הוא מגיע ונגמר לנו מה לעשות. בחוץ סופה, אנחנו כלואים פה, אין לי מושג איך נעביר עכשיו עוד 20 דקות שלמות.
רוצים להגיב באופן אישי? אפשר במייל: mishtadreget@gmail.com