הוא, אבא לשניים, חושב שזה פינוק מיותר ושלא יקרה כלום אם הילד יגדל בתנאי שטח, כלומר על הרצפה. היא, אמא לשניים בעצמה, חושבת שזה צורך כי זה מה שהתינוק קיבל ברחם וזקוק לכך גם בעולם הגדול; במדור חדש נשאל בכל פעם אמא ואבא את אותה השאלה, התשובות על אחריותם בלבד
חן קרופניק | mako | פורסם 16:31 31.03.14
תגידי, אולי תורידי אותו קצת?|צילום: Thinkstock, getty imagesגידול ילדים זו אחת המשימות הקשות ביותר שיש. בתור הורים אנחנו נתקלים בכל כך הרבה שאלות, תהיות, התלבטויות, חלקן קלות ופשוטות וחלקן יותר מורכבות. לפעמים אנחנו מחליטים בעצמינו ולפעמים מתייעצים עם חברים, משפחה ואנשי מקצוע. התשובות במקרים רבים מגוונות ושונות. כחלק משינויים רבים בחברה בעשורים האחרונים, האבות תופסים מקום משמעותי יותר במשפחה מאשר בעבר ובבתים רבים הם לוקחים חלק שווה בטיפול וחינוך הילדים. האם הדעות של אבא שונות משל אמא? האם אמהות יודעות יותר טוב? האם קיימת אינטואיציה אבהית? החלטנו לבדוק. במדור חדש נשאל מדי שבוע אמא אחת ואבא אחד את אותה השאלה ונראה מה הם עונים והאם יש בין תשובותיהם הבדלים. כמובן שהם אינדיבידואלים ולא מייצגים את כולם, ובכל זאת, ההשוואה עדיין נותרת מעניינת. לבסוף, מדי שבוע נבקש גם את עצתה של מומחית בנושא.
להחזיק תינוק על הידיים - פינוק או צורך?
אנחנו הדרך שלו להתנהל ולהתנייד בעולם. יסמין מור|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתיהיא: יסמין מור, אמא של אייל ואלה, מנהלת משרד ההתאחדות הלאומית לספורט הרכיבה.
הצד שלה: "מניסיוני מדובר בצורך. לפחות בהתחלה. אחר כך זה הופך לפינוק וגם אז לא תמיד. תינוק צריך להיות על הידיים בגילאים הקטנים כי ידיים זה מגע ותנועה וזה מה שהוא מכיר וצריך -תנועה ומגע. בייחוד לאחר שיצא מהרחם. הוא רק יצא מהבטן והוא צריך אותנו - אנחנו הדרך שלו להתנהל ולהתנייד בעולם. התנועה והמגע שלנו מרגיעים אותם כשהם בוכים וכשהם צריכים אותנו. זה מתחיל להיות פינוק כשהם יכולים לבד ורוצים ידיים סתם ואנחנו בכל זאת מרימות".
במדינות עולם שלישי התינוק מחובר לגב ולא לידיים. עידו נוימן|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
הוא: עידו נוימן, בן 33, נשוי פלוס שניים, רואה חשבון ובלוגר בנושא אבהות.
הצד שלו: "חבר'ה, lets face it, אצל אמא זה צורך אצל אבא זה פינוק. מבחינת האבא המצוי מדובר בפינוק שיוצר עבורו בונדינג עם התינוק, אבל לחלוטין לא יקרה כלום בגדילה בתנאי שטח, כלומר הרצפה. למה נשים חושבות שזה 'צורך'? כי התינוק רק נולד וצריך חום אמהי (קבלת חום אנושי על יתר האוכלוסיה לא תופס מבחינתה).
"התפיסה הגברית בעיקרה היא 'זריקה למים עמוקים', ואילו התפיסה האימהית היא קודם לבדוק את הטמפרטורה של המים. בגלל שהאמא רוצה שהתינוק יהיה על הידיים, האבא צריך אחרי זה לשאת בעול ובהשלכות הגמילה מהידיים, הן מול התינוק והן בקשיים של האם כי נמאס לה. למה אנחנו צריכים 'לשלם' על צורך שלכן? במדינות שלישיות התינוק מחובר לגב ולא לידיים".
"לומדים לנוע במרחב בעזרת הידיים של ההורים". ענבל ברק|צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
"צורך הישרדותי"
המומחית: ענבל ברק, מדריכת ליווי התפתחותי של 'הבית להתפתחות תינוקות' ומנהלת מרכז 'ספרטף', מרכז ליווי התפתחותי להורים ותינוקות.
דבר המומחית: "נכון עידו, תינוק בסופו של דבר גדל ומתפתח על הרצפה ובאמת לא נרצה (ופיזית אנחנו גם לא יכולים) שהתינוק יהיה כל הזמן על הידיים. אבל בתחילת חייו, ובפרט בשבועות הראשונים, נשיאת התינוק על הידיים היא לא רק צורך (של התינוק), אלא צורך הישרדותי. התינוק הגיע זה עתה מהעולם הריחמי, שמתאפיין בין השאר בהמון תנועה ומגע, ולמעשה מילוי כל צרכיו של התינוק בכל רגע נתון. עולם זה שונה במהותו מהעולם שלנו - עולם סטטי מאוד, עמוס בגירויים, בו גם התינוק הכי 'מפונק' ייאלץ להמתין מספר רגעים לפני מילוי צרכיו השונים. כדי לשרוד בעולם הזה, התינוק צריך לחוות קצת מהחוויות אותן הוא מכיר מהרחם כמו תנועה ומגע, שתי חוויות שמתרחשות באופן טבעי כאשר הוא נישא על הידיים, ועוד לא הזכרנו בכלל את תחושת הביטחון שמתלווה אליהם.
"מעבר לכך, הידיים, ולפיכך התנועה והמגע, מהווים גם צורך התפתחותי. על מנת שתינוק ייצר עבור עצמו תנועה על הרצפה (קרי ישכב על הבטן, ירים את הראש, התהפך, יזחל וכו'), הוא צריך קודם כל ליהנות מחוויות התנועה ולחוות תנועה ממקור חיצוני. מערכת שיווי המשקל שלו משתכללת, המגע גורם לו להכיר יותר טוב את גופו, גבולותיו והיחס בינו לבין הסביבה. כך הוא יחזור אל הרצפה עם 'שדרוגים קלים'. תינוק אשר 'ייזרק למים העמוקים' בשבועות הראשונים סביר להניח שיחוש בהלה רבה, לא יהיה רגוע, יגלה אי נינוחות, בכי רב - דברים היכולים להשפיע על חיי היומיום של ההורים וגם על אופן התפתחותו.
"כן, במדינות העולם השלישי התינוקות נישאים על הגב, אבל זה בדיוק בגלל ההבנה האינסטינקטיבית שלהם שתינוק בן יומו צריך להיות 'על הידיים' ולחוש תנועה, מגע וביטחון. גם אנחנו יכולים להשתמש במנשא בכדי להקל על עצמנו – בתנוחת ערסול, בטן אל בטן או למאותגרים - גם על הגב.
"יחד עם זאת, יש לשמור על מינון בהתאם לגיל התינוק. ככל שהתינוק גדל ובמידה ואכן קיבל מספיק 'זמן ידיים' משולב עם מספיק 'זמן רצפה', נצפה שהוא יהיה פעיל ותנועתי יותר ולפיכך פחות זקוק לנו. זמן הידיים יירד בהדרגה לטובת זמן הרצפה. תינוק שקיבל את התנאים ההתחלתיים הנכונים יתפתח להיות עצמאי – מסוגל להגיע לצעצועים בעצמו, מסוגל להרגיע את עצמו ומסוגל גם להרדים את עצמו. בשלב זה אנחנו יכולים רק להביט מהצד ולטפוח לעצמנו על השכם.
אבל – לא לשכוח מדי פעם כן לקחת אותו על הידיים להמשך מתן ביטחון, תנועה, מגע וכיף משותף!"
