ההורים ההולנדיים הם בין האנשים הכי מאושרים בעולם
אקוסטה מבינה שלילדים הכי מאושרים בעולם יש גם הורים מאושרים למדי; היא מצטטת את דו"ח האושר העולמי הראשון מהשנה שעברה, שבדק את האזרחים במספר מדינות מערביות, הולנד נמצאת במקום רביעי כאומה המאושרת ביותר עליי אדמות. כדי לתת למושג "אושר" אבחנה מדויקת, הוחלט ביוניצ"ף שהאושר יימדד על פי היכולת של האזרחים להתקדמות חברתית: כלומר, נמדד עד כמה הם מתקדמים בחיים, עד כמה הם מרגישים שיש באפשרותם לעלות בסולם החברתי ועד כמה הם מצליחים בעבודתם וחשים שווי ערך. לדברי אקוסטה ודו"ח האושר ההולנדים הבוגרים נמצאים במקום הרביעי במדד האושר הזה, ואין זה מפתיע שאצל הורים מאושרים גדלים ילדים מאושרים.
האמהות ההולנדיות לא נכנסות לדיכאון
לפי הספר, נשים במקומות אחרים בעולם - ובעיקר בארצות הברית - נותנות חשיבות גבוהה למושגים כמו זוהר, אירוח וקסם אישי (כלומר, להרשים את האחרים). אצל הנשים ההולנדיות, טוענת דה ברואין, זה לא נמצא בכלל בסדר העדיפויות. המשמעות היא שהן לא משקיעות מאמץ להיות זוהרות, לא ממש חשוב להן להיחשב כמארחות מהממות והן לא מחפשות דרכים להקסים אנשים אחרים. אקוסטה מבהירה שזה נכון שהמחברת עושה כמה הכללות גורפות על נשים הולנדיות, למשל כשהיא טוענת שהן לא יודעות להתלבש (בעיקר בשל בחירה פרקטית כאשר הן רוכבות על אופניים לכל מקום), שהן לא יקבלו אורחים אם הם מגיעים באופן בלתי צפוי או שהן די שתלטניות; לדעתה, כשאשה לא עסוקה בדברים כאלה, היא חופשיה יותר - ולכן לא תהיה מדוכאת, כי אינה מכפיפה עצמה ל"מה אחרים יגידו".
סיבה נוספת שמונעת מהנשים ההולנדיות מלהיכנס לדיכאון היא, לטענת הסופרת, שהן מצאו את האיזון המושלם בין העבודה לחיים הפרטיים. אימהות הולנדיות הן פורצות דרך בתחום, עם הנתח הגדול ביותר של נשים העובדות במשרה חלקית בין כל מדינות ה-OECD.
68% מהנשים ההולנדיות עובדות במשרה חלקית בלבד, בערך 25 שעות בשבוע. יש לנו, אם כן, שלוש סיבות לאושרן של הנשים בהולנד: לא חשוב להן מה יגידו עליהן, הן עובדות במשרה חלקית והן חיות במדינה חופשית.
האבות ההולנדיים לוקחים תפקיד שווה בגידול הילדים
לילדים הולנדיים אין לחץ להצטיין בבית הספר
אקוסטה כותבת כי ברוב המקרים אין לתלמידים בבתי הספר היסודיים בהולנד שיעורי בית בכלל, והם פשוט מעודדים ליהנות מהלמידה ולכן זוכים להרבה זמן פנוי למשחק אחרי הצהריים. עם סיום בית הספר היסודי, בגיל 12, התלמידים ההולנדיים עוברים מבחן אשר קובע את רמת האינטליגנציה שלהם, ולא הידע, ומשפיע על בחירת בית הספר התיכון אליו יוכלו להיכנס. תלמידי תיכון הולנדיים אינם צריכים להתמודד עם הלחץ הידוע לשמצה של המבחן הפסיכומטרי או מחשש של אי השגת מצוינות אקדמית, כי אין תהליך בקשה רשמי תחרותי לכניסה לאוניברסיטה. זוהי גישה חינוכית נינוחה, שמאפשרת ללכת לאוניברסיטה ולתיכון רק כדי ללמוד - ולא כדי להצטיין בביצועים אקדמאיים.
ילדים הולנדיים אוכלים לחם עם שוקולד וחמאה לארוחת בוקר
על פי האו"ם הילדים ההולנדיים אוכלים ארוחת בוקר בריאה. אקוסטה מציינת כי ארוחת בוקר הולנדית מסורתית, בין אם אתה ילד או מבוגר, מורכבת לעתים קרובות מחתיכת לחם לבן, חמאה ופירורי שוקולד. ארוחת הצהריים ההולנדית כוללת, לעיתים קרובות, וריאציות של פרוסת הלחם עם חתיכת גבינה או פרוסה דקה של בשר, ואילו ארוחת הערב שלהם הינה הארוחה המרכזית והיא נעשית בחיק המשפחה.
לי יש הכרות קרובה עם ארוחות הילדים: בתי גרה בהולנד כבר שש שנים, ושתי בנותיה נולדו וחיות שם - וכך אכן נראות הארוחות שלהן. אין בהולנד בעיות השמנה כמו במקומות אחרים בעולם המערבי (למרות שזה מתחיל להתקלקל להם), כי, כמו שכתבה גם אקוסטה, אם נשים צלחת מלאה בעוגיות שוקולד צ'יפס על השולחן, כמעט כל הילדים ייקחו ויאכלו כמה מהן – ואילו ההולנדים מלמדים את הילדים שלהם להסתפק בעוגייה אחת.
לילדים בהולנד יש זכות להביע את הדעות שלהם
שמהרגע שהם יכולים לגבש דעה, ניתן לילדים הולנדיים קול והוריהם מקשיבים להם בריכוז ומתייחסים אליהם ברצינות.
יש להם סבתות פעילות
אקוסטה מכירה את המשפחות ההולנדיות ומבטיחה לכם שאם אי פעם תמצאו את עצמכם בהולנד, במגרש המשחקים ביום חול, רוב הסיכויים שתיתקלו בסבתא הולנדית שנמצאת שם עם נכדיה. הרבה סבתות הולנדיות עוזרות מאד לילדיהן, והן ממלאות תפקיד מרכזי בחיי הנכדים שלהן. שהות סביב סבתא תורמת להערכה העצמית של הילדים כי היא מלמדת אותם את חשיבות הכבוד, את חשיבות העזרה (של סבתא להוריהם ושלהם לסבתא המבוגרת), את חשיבות המשפחתיות (כמעט ולא נעזרים בהולנד בבייביסיטר) ואת החשיבות שלהם עצמם (כי סבתא מקדישה להם זמן).
הממשלה ההולנדית תומכת כלכלית במשפחות עם ילדים
אקוסטה יודעת היטב שגידול ילדים יכול להיות מאוד יקר. שלמרות המשבר הכלכלי, משפחות הולנדיות עדיין מקבלות מדי חודש כסף מהממשלה ההולנדית, שמשלמת להם קצבת ילדים, משתתפת במימון המסגרות החינוכיות ומחזירה למשפחות כסף על כל ההוצאות הכרוכות בטיפול בילדים. הולנד היא מדינה סוציאל דמוקרטית, והמדינה מבינה את חשיבות המשפחה, הילדים והחינוך - ולכן מחלקת את משאביה בהתאם.
ברור לכולנו שמודל המשפחה הסטריאוטיפית הישראלית לא בדיוק תואם את זה ההולנדי. אני לא מכירה גברים שמקום העבודה שלהם יאפשר להם לעבוד במשרה חלקית, וגם לא הרבה אימהות שתוכלנה לשבת בבית ולא לצאת לעבוד ולהתפרנס. ובכל זאת, בסופו של דבר, אני חושבת שגם אנחנו פה בישראל די מרוצים מהחיים שלנו כאן. מתלוננים, אבל מרוצים.
המידע הזה, על החיים הנינוחים של המשפחות בהולנד, מעניק לנו את האפשרות לראות מציאות משפחתית שונה. אנחנו הישראלים מרימים על נס את המשפחתיות ואת הילודה; חשוב לנו שילדינו יהיו מחונכים, אנחנו רוצים למנוע מהם כישלונות, רוצים שיאהבו את המולדת, שירכשו השכלה... אבל הכל הולך קשה כל כך.
אז אם אתם אוהבים את מה שקורה בהולנד, בואו נצא למלחמה על זה: נתעקש על שעות עבודה פחותות, ניתן "יום אב" לגברים שלנו, נאפשר לימודים אקדמיים לכל מי שרוצה ולא רק למי שיכול – ואולי גם נרגיל את הילדים שלנו לאכול עוגייה אחת בלבד.