בטח גם לכם, כמו להרבה הורים אחרים, יצא להתלבט לגבי חינוך כלכלי לילדים - האם כדאי לדבר עם הילדים הרכים על כסף, מתי להתחיל וכיצד לעשות את זה בצורה הטובה ביותר? לטעמי ומניסיוני כדאי להתחיל מגיל צעיר מאוד, ולהטמיע את הנושא בחיי היומיום בבית. חיי השגרה שלנו מגישים לנו אין-ספור הזדמנויות לחינוך כלכלי לא-פורמלי. איך עושים את זה בדיוק? הנה כמה רעיונות.
1. שמשו בשבילם דוגמא אישית
לפני הכל, הילדים שלנו רואים אותנו ואת ההתנהלות שלנו: הכנסות, הוצאות, צרכנות (גם על מוצרים בשבילנו), חסכון, תכנון ומעקב. אין שום סיבה שלא נערב אותם באופן אקטיבי בהחלטות ובעשייה.
לדוגמא, למרות שעדיף להימנע מלקחת את הילדים לקניות בסופרמרקט, כדאי לעשות את זה מדי פעם. זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת להראות להם שקנייה מתחילה ביצירת רשימה בבית, שלא קונים מוצר באופן אוטומטי אלא משווים מחירים של מותגים וגדלים שונים, שלא כל מבצע באמת מייצג "מציאה" ושלפעמים צריך להתאפק ולא לקנות מוצר מסוים כי הוא מיותר או יקר מדי.
2. למדו אותם שלא כל דבר שרוצים - קונים
כשאתם יוצאים לסיבוב בשכונה, בדרך לגינה או לחוג, והפיתויים "הקטנים" - ארטיק, ברד, חטיף, צעצוע קטן - קורצים להם מכל עבר, דעו לומר "לא". נכון שזה קשה מאד לעמוד איתנים, אך מהרגע שהילד מתחיל לבקש "תקנו לי" כל הזמן, בערך בגיל 3-4, אתם חייבים להתעקש ולסרב. ספקו לו הסבר, כמובן, ואמרו ש"אנו קונים ארטיק/חטיף פעם/פעמיים בשבוע, והשבוע כבר קנינו את מה שתכננו". גם בסביבה קשה יותר כמו הקניון המפתה, חשוב להסביר לילד שבאנו בשביל מטרה מסוימת ולא לסיבוב קניות מכל הבא ליד.
3. למדו אותם למחזר ולקנות יד שנייה
שלבו את הילדים בתהליך של איסוף הבקבוקים והפחיות נושאי הפיקדון והחזרתם לנקודת האיסוף תמורת כסף. הראו להם כיצד ממיינים את החומרים הניתנים למחזור במתקנים היעודיים לכך לשימוש חוזר, ובנוסף הסבירו להם שניתן לתרום ולהעביר הלאה לשימושם של אחרים גם בגדים, צעצועים, ספרים, תיקים ועוד דברים שכבר לא מתאימים לנו – אבל אולי ידרשו למישהו אחר.
מהצד השני של אותו מטבע, כשאתם מחפשים לקנות משהו מוטב שתתחילו את החיפושים באתרי היד השנייה (במידה ומתאים למוצר, כמובן – וביננו, כיום כמעט כל מוצר ניתן לקנות יד שנייה) במקום לקפוץ מיד לקנייה של מוצר חדש. ערבו את הילדים בחיפוש – הסבירו להם מה מחפשים ושאלו אותם את דעתם על תוצאות החיפוש. אם הילדים יראו אתכם נוהגים כך מגיל אפס, הם ירצו באופן טבעי להשתלב ב"משחק" המחזור כשיגיעו לגיל בו הם יוכלו לעשות זאת.
4. ערכו להם ימי הולדת צנועים
מסיבות ימי ההולדת הן דוגמא מצוינת לחינוך כלכלי מגיל צעיר. אם נרגיל את הילדים שכל חגיגה היא הפקה ראוותנית ויקרה, נעשה להם עוול בטווח הארוך. חפשו דרכים לחגוג בשמחה ובכיף אך בתוך התקציב כבר מימי ההולדת הראשונים, ולבטח במאוחרים יותר, בהם הורים נוטים להשתולל עם ההוצאות על האירוע.
גם בנושא המתנות למדו אותם שיעור: אם הם חפצים בצעצוע או בגאדג'ט יקר, קבעו אותו כמטרה ליום ההולדת, אך הסבירו להם שהמימון לקנייה יגיע לא רק מכם אלא גם מבאי המסיבה שיביאו "מתנה במעטפה" במקום מתנה רגילה (מתאים ילדים מגיל 6/7 ומעלה), מדמי הכיס השוטפים ומכל כסף אחר הניתן להם.
5. אל תתנו לסבים לשפוך על הילד כסף
אפרופו מתנות: מבחינתם של הורים רבים, ההורים שלהם הם מקור המימון הטבעי של מתנות יקרות לילדים. אני כמובן מתנגדת: גם אם אתם בני מזל ויש לכם הורים שיכולים ורוצים לפנק, מוטב שתסבירו להם שתפקידם הוא לא לפזר כסף אלא להיות שותפים לחינוך הכללי כולל זה הכלכלי של הנכדים. במקום להרעיף בחפצים יקרים, מוטב שישקיעו את הכספים האלו בתכניות חסכון ללימודים או לטיול לחו"ל עבור הילדים שלכם; קחו את הילד אתכם לבנק, הראו לו כיצד אתם מפקידים את המזומן בחשבון הסגור על שמו והסבירו לו מדוע אתם "נותנים" את הכסף לבנק, ומתי הוא יזכה להשתמש בו.
6. תנו להם דמי כיס. ועל כך בפירוט - בכתבה הבאה.
הכותבת, דבי קצב, היא יועצת לתכנון כלכלי אישי ומומחית לכלכלת המשפחה. להרשמה למפגשים הקבוצתיים של דבי בנושא לחצו כאן
>> בטור הקודם: איך תומכים כלכלית בילד סטודנט?