מחקר חדש של אוניברסיטת פרינסטון והאוניברסיטה הפתוחה באנגליה מעורר ויכוח ברחבי העולם בסוגיה הזאת. המחקר קובע למעשה, שיש הבדל קטן מאוד בין סיפוק מהחיים אצל הורים לבין כאלו שאין להם ילדים ברגע שמוציאים מהמשוואה דאגות כמו מצב כלכלי, חינוך, דת ובריאות, כך קובע פרופ' ארתור סטון, בין עורכי המחקר.
הורים שחיים בבית עם ילדיהם נוטים לשמור טוב יותר על הכסף שלהם, ואף להרוויח יותר, להיות מלומדים יותר, דתיים יותר וגם בריאים יותר, כך טוען הפרופסור לפסיכיאטריה ופסיכולוגיה מסטוני ברוק: "כל הפקטורים האלו מסמנים התקדמות אבולוציונית אישית". אבל מה שקורה ברגע שמוציאים אותם מהמשוואה – המחקר קבע שאין שום הבדל ברמת הסיפוק שלנו – הורים או אל-הורים. פרופ' סטון מדגיש שהנתונים האלו אף מובהקים יותר בערים גדולות ובמדינות מתפתחות, כמו בארה"ב, בהן הבחירה לא לעשות ילדים נפוצה יותר.
"אני בוחר תפוז כי אני אוהב תפוז ומי שבוחר תפוח אוהב תפוח", אומר פרופ' סטון. "אין סיבה לחשוב שחוויה של אדם אחד טובה יותר משל השני. תפוזים ותפוחים זה דבר שונה לחלוטין, בדיוק כמו להיות הורים או לא להיות הורים. זה לא אומר שאחד טוב יותר מהשני".
"להורים יש יותר עליות ומורדות"
המחקר המשותף שסקר 1.8 מיליון אמריקאים, ביניהם הורים בגילאי 34-46, לאורך השנים 2008 ועד 2012 לא מצא הבדל בין הורים לאל-הורים בעניין הזה, אבל הוא כן מצא שהורים נוטים לחוות עליות ומורדות גדולות יותר. "יש להם רגעי אושר חזקים יותר, אבל גם יותר סטרס ורגשות שליליים", הוסיף פרופ' סטון.
עדינה מקגינלי, אמא לשלושה המתגוררת בפרפרי ניו יורק אומרת ש"לראות ילדים גדלים זה כנראה האושר הגדול ביותר, ובו בעת, הדאגה שיהיו להם חיים טובים תוקפת בכל רגע, ומכבידה מאוד על חיי הנישואים".
וכאן נקודת ההבדל המובהקת ביותר, זו שמנסה לקבוע שהמאושרים יותר הם החופשיים יותר, מכיוון שהעומס גורם להורים להיות פחות מסופקים במערכות היחסים שלהם. על פי המחקר של האוניברסיטה הפתוחה באנגליה, בו נסקרו יותר מ-5,000 אנשים באנגליה ובארה"ב, אל-הורים שמחים יותר עם הזוגיות שלהם ומאושרים יותר מבני זוגם מאשר הורים. כשנשאלו אותם זוגות מי האדם החשוב ביותר בחייהם – אמהות ענו שהילדים, אבות אמרו שההורים שלהם. "ככל הנראה, הורות מגילאים האלו, של אמצע החיים, מולידה שינוי משמעותי בעבור נשים שמתרכזות כעת בילדים שלהן", אומרת ד"ר ג'אקוי גאב, מעורכות המחקר. ועם זאת הוא מוסיף שזה לא אומר שהבעיה היא במערכות היחסים עצמן. "זה רק אומר שיש הבדל בדגשים שחשובים לנו, שנולדים ככל הנראה מהמחסור בזמן פנוי".
ג'ן בוס, אמא לשניים ובעלת הבלוג "Defining My Happy" אומרת: "לעיתים קרובות מדי זוגות שיש להם ילדים מזניחים זה את זו, ופה הבעיה לא בילדים". למרבה האירוניה, המחקר של האונ' הפתוחה באנגליה מצא שאמהות דווקא שמחות יותר בהשוואה לכל קבוצה אחרת, כולל נשים ללא ילדים, והם מסבירים זאת בכך שאושרן של האמהות נובע מהילדים שלהן. "אם הן הקבוצה המאושרת ביותר, ועדיין הכי פחות מספוקת ממערכות היחסים, כנראה שלילדים יש משמעות חיובית", אומרת ד"ר גאב.
גם בישראל המחקר הזה מתקבל באופן חלקי. "השאלה מי יותר מאושר - זוגות עם ילדים או ללא, היא בדיוק כמו השאלה מתי יותר שקט לי לקרוא ספר או לראות סרט", אומרת ד"ר איריס רייצס, פסיכולוגית קלינית מטפלת ומדריכה זוגית ומשפחתית מסומכת. "התשובה היא כשאין ילדים, מפני שזוגיות עוברת קשיים כשמגיעים הילדים, וברור שאם את כל האנרגיה שיש לי להשקיע אני משקיעה בבן הזוג, הוא לא ירגיש נדחק הצידה כשמגיע הילד הראשון. וכנ"ל לגבי אישה שיכולה להשקיע בעצמה ובקריירה שלה. כשאנחנו מונעים על אגואיזם בלבד ומשקיעים רק בעצמנו אנחנו נהנים יותר.
"מצד שני, התיאוריה שמככבת עכשיו בעולם בטיפולי זוגות, היא תיאוריית האטצ'מנט, היא מדברת על זה שזוג הוא יחידה שיש בו הכל: אהבה, תסכול וכעס, אבל יחידה שמחוברת אחת לשניה וככל שאנחנו עוברים חוויות יותר מורכבות, כך שני בני הזוג מרגישים מחוברים אחד לשני. ילדים זה בוודאי דבק שמעמיק ומייצר מימד נוסף בתוך המערכת. פתאום זו כבר לא מערכת זוגית, נוצרים משולשים, זה לא רק אתה ואני, אנחנו מייצרים חוויות רגישיות גיאומטריות שונות, הכל יותר מורכב ויותר מאתגר ומבחינתי הרבה יותר מעניין.
"ייתכן והמחקר הזה מייצר זילות של המושג אושר כי המהות של אושר ומשמעות היא הרבה יותר מורכבת. מצד שני הוא מעלה שאלה חשוב שיש להעמיק בה - המושג הקדוש שנקרא ילדים ושאין לך ערך בלי ילדים כזוג, אתה נחשב זוג נכה. המחקר מראה שזוג שעושה בחירה לא להביא ילדים עדיין יכול להיות זוג מאושר. זה שבתרבות שלנו הישראלית/יהודית אין לזוג קיום אלא אם כן יש לו משפחה - זו אמירה שלפעמים אכזרית וצרה, אבל גם ההפך הוא אמירה צרה.
"המחקר בא להציג שאלה, להטיל ספק, להתקרן ולהעז לבדוק אופציה אחרת, וזה משהו שבארץ בכלל לא עושים מפני שבתרבות שלנו ילדים זה עיקרון בעל חשיבות ראשונה בתוך זוגיות. אנחנו מסתכלים על זוג שאין לו ילדים כאילו עוד רגע זה הולך לקרות או שהם זוג מסכן, וזה משהו שראוי להתבוננות מרעננת וחדשה, כנ"ל לגבי ההפך".
אז מה אפשר לעשות?
אין ספר שהנושא מעסיק את כולנו, אולם כעת נשאלת השאלה איך ממשיכים הלאה, איך חותרים לאיזון או לפחות לרמות שוות של אושר בני המקרים. התשובה לשאלה הזאת נמצאת במחקר אחר של האונ' הפתוחה בבריטניה שנקרא "אהבה מתמדת – זוגות ומערכות יחסים במאה ה-21". המחקר מצא שכששואלים אנשים מה גורם להם להרגיש בעלי ערך בתוך הזוגיות, רוב הנשאלים ענו מחוות של אכפתיות. "מספיק לומר אני אוהב/ת אותך", אומרת ד"ר גאב. "מכל הדברים בחיים, כולל אמהות, זו מחווה שכמו שמישהו יגיש לך כוס תה למיטה, שמשמעותית ביותר בנוגע לאושר".
בארה"ב כוס התה אולי תתחלף בקפה טוב, אבל הבנו את הנקודה. מערכות יחסים תלויות במחוות קטנות ויומיומיות. "אנחנו צריכים לחשוב אחרת על תחזוקת מערכות יחסים, אם זה מה שחשוב לאנשים ועושה את ההבדל, צריך לשים לב אליהן ולמה שמתרחש במערכות היחסים שלנו", מוסיפה ד"ר גאב. "אני חושבת שאני הולכת להכין לבן זוגי כוס קפה הערב. כשזה מגיע לאושר, הורים או אל-הורים, רוב המחקרים עד עכשיו אמנם קבעו שאל-הורים מסופקים יותר בחיים, אבל כאמא לשניים, אני מוצאת את עצמי מגוננת יתר על המידה בנושא. אני מאושרת, אך אני אומרת לעצמי, אני אמנם תחת סטרס, סובלת ממחסור בשעות שינה ומחסור בזמן לעצמי, אבל די טוב לי בחיי. האין זה אפשרי שאהיה מאושרת בדיוק כמו אנשים שאין להם ילדים, למרות שאין להם את החסכים האלו? נו, התשובות הן כן ולא".