חתונה מאוחרת. עד לפני דור אחד, רווקה בת 24 נחשבה זקנה ורווק בן אותו הגיל נחשב פוחז ולא רציני לנישואין. והיום? ובכן, אצל רווקים ורווקות בשנות ה-2000 ואם לדייק בשנת 2015 גיל 35 לרווקה אינו דבר זר, ורווק בן 40 לא ישאיר אותנו בהלם.
סיפור מהכורסה: סיגל הייתה בת 43 כשסוף סוף מצאה את בחיר ליבה, הם התחתנו די מהר אך קצת פחות משנה לאחר מכן, כבר הגיעו למשרדי. סיגל, שכל חיי רווקותה, ציפתה וחיכתה לרגע החתונה התאכזבה לגלות שזה לא בדיוק מה שחשבה שיקרה. החיים המשותפים הפכו לרוטינה ולשיחות שסבבו סביב קניות ותשלומים. בעלה הטרי יחסית הפך מאדם שאוהב לבלות בחוץ לאחד שמעדיף את חיי המשפחה הסגורים יותר, והפך כפי שסיגל טענה ל"גבר נשוי" במובן השלילי של המילה, לפחות עבורה.
סיפור מהכורסה: אורנה ועמית היו נשואים 9 שנים. הבעיות היו שם מאז ומתמיד. מהשנה הראשונה, ידעה אורנה שזה לא זה אבל בכל זאת היא משכה. לפני שנתיים החליטה שהספיק לה. מתוך רצון להשאיר לילדים את המשפחה שהם מכירים, היא פנתה ליועצת נישואין וקבעה פגישה זוגית. היא הגיעה ביום שנקבע להם אך מצאה את עצמה לבד. עמית החליט שזה לא בשבילו. השניים התגרשו.
תקשורת. הניו מדיה והטכנולוגיה המתפתחת מקלה על חיינו בכל כך הרבה מובנים אבל היא מזיקה לתקשורת בינאישית. דומה שמדובר בכלי שכבר כמעט שכחנו כיצד משתמשים בו.
סיפור מהכורסה: דן ומירית הגיעו אליי לגישור. הם רצו להתגרש בלי רעש ובלגאן. הם ישבו אצלי במשרד ולא הצליחו לדבר. כששאלתי כל אחד בנפרד מדוע החליטו להתגרש, ענו שניהם אנו כל הזמן רבים לא הסכמנו על כלום. וזה ניכר היה לעין לכל אורך הגישור. זה הרגיש כאילו הם שכחו כיצד מתנהל שיח. החדר הרגיש כמו שדה קרב. זה בעיקר היה מפתיע כי מדובר היה בזוג שבחר בגישור, ושדווקא רצה שהכול יתנהל בדך הנעימה אך לא ידע לתקשר.
סיפור מהכורסה: שרון עובד בחברת הייטק גדולה והרבה בנסיעות לחו"ל. גרושתו נעמה עוסקת ברפואה משלימה ונמצאת רוב הזמן עם הילדים. 5 שנים שנעמה מתחננת שייצא פעם בשבוע מוקדם מהעבודה, אבל הוא כבר התמכר לשעות הארוכות. כשהוא מגיע הביתה ממש לא מעניין אותו מה קורה שם ולרוב הוא נמצא מול המחשב. נעמה התלבטה אם להתגרש שהרי שרון הוא המפרנס העיקרי, אבל לאחר הסדר - הוחלט שאין מנוס והשניים התגרשו.
פומביות: בעידן שבו אפיית עוגה זוכה לחשיפה בלתי מבוטלת, תהליכים אישיים הפכו כבר מזמן לנחלת הכלל.
סיפור מהכורסה: נדב הוא בחור מוחצן, דבר שעדי ידעה מההתחלה. כשרק יצאו, היא אפילו אהבה את התכונה הזאת בו אבל עם הזמן זה התחיל להפריע לה. מאוד. במהלך חול המועד של חג הסוכות האחרון, נדב יצא כהרגלו באמצע השבוע עם חברים. תוך כדי הבילוי, הוא התחיל לרקוד עם בחורה במקום והתמונה - שלא משאירה מקום לדמיון - עלתה לפייסבוק. נדב טען ששום דבר לא קרה, אבל התמונה לא יצאה לעדי מהראש והיא החליטה שמספיק לה.
סיפור מהכורסה: שגיא ומעיין הם כאלה הפכים. הם התקשו במהלך הנישואין לגשר על השוני ולהסכים אבל התרגלו לחיות בוויכוחים תמידיים – עד ששאלה אחת תמימה גררה אותם לתיק ברבנות: אצל מי עושים את החג? מוכר?
אני במרכז. בעידן שכל אחד חובב את הבמה וכמו כל שחקן מעוניין בתפקיד הראשי איך יתכן שיהיה מקום לעוד מישהו גם אם הוא על ארבע?
סיפור מהכורסה: במקרה שהגיע אליי, האישה הגישה בקשה לגירושין מכיוון שנמאס לה שבעלה מתייחס קודם כל לחיית המחמד שלהם ולא אליה כשהוא נכנס הביתה.
תחרותיות. העולם הווירטואלי מאפשר לכולנו ליצור חיים מושלם ברשת, מה שגורם לנו להיות בתחרות תמידית. האם שני אנשים עם אופי תחרותי יכולים לגור ביחד?
סיפור מהכורסה: חנן הוא יועץ ארגוני ואורית היא יועצת שיווק. השניים מצאו את עצמם, מתחרים על עבודתו של מי יותר חשובה, הלקוחות של מי טובים יותר וכן, אפילו מי רווחי יותר. הם הצליחו לריב על כל נושא אפשרי כשהם שוכחים בסופו של יום שניהם עושים זאת בעבור אותה המטרה.
סיפור מהכורסה: הזוג שהגיע אליי היה מנוגד. היא הייתה מסורתית והוא חילוני. היא שמרה שבת והוא ראה טלוויזיה. ואז נולד בנם הבכור. היא דרשה שיתחיל לשמור שבת, הוא התעקש שלא.היא רצתה שהבן ילמד בחינוך דתי והוא בכלל לא מאמין. התוצאה – גירושין וילד שימצא את עצמו בשני בתים עם שתי זהויות שונות.
עד החתונה זה יעבור. פעם האמינו שהכל יעבור עד החתונה. היום להישאר נשוי זו אופציה בלבד ויש כאלו שהודיעו על כך מראש.
סיפור מהכורסה: שלושה חודשים זה כל מה שלקח לזוג הזה להתגרש. הם נישאו די מהר אחרי מספר חודשי היכרות. היא מאוד רצתה להתחתן, הוא פחות. הוא הבהיר לה שהקריירה חשובה לו ויש לו זמן עם ילדים. היא חשבה שאם תיכנס להריון, זה יקרב אותו, בעל כורחו אך בשמחה גדולה, למשפחה . זה לא קרה.הוא החליט שגרוש+ילד בתעודת הזהות יותר מתאים לו מנשוי בפחד.
*שירי מלכה היא בעלת משרד עו"ד שירי מלכה העוסק בדיני משפחה וגירושין ומחברת הספר: איך להתגרש מבלי להרוס לילדכם את החיים".