גם אם היחסים שלכם מלאי תשוקה והרצונות האישיים שלכם על פי רוב מתואמים, בטח יש ימים שפשוט לא מתאים לכם לעשות סקס. כשאי אפשר לטעות בכוונתה של יד מגששת של בן הזוג או להתעלם מהזמנה ישירה להתסער על המיטה הזוגית, עולה השאלה כיצד לדחות את האקט מבלי לפגוע בפרטנר. הרבה אנשים בוחרים בקלישאות הידועות, ולא לחינם משפטים כמו "כואב לי הראש" או "נראה לי שאני מקבלת מחזור" נכנסו לפנתיאון ההתחמקות המינית. אך האם יש, בכל זאת, דרך יעילה ומקורית יותר לצאת מהמצב הזה?
ואם היום לא בא לי?
יונה רוזנוולד, עובדת סוציאלית, יועצת נישואין וסקסולוגית, מסבירה שהדרך הנכונה להגיד לבן זוג שאתם לא מעוניינים היא פשוט לומר לא: "אפשר לבוא ולהגיד 'אני עייפה' או אפילו 'קצת קשה לי איתך היום'. אבל כמובן שהאמירה הפשוטה והכנה מבוססת על כך שמערכת היחסים בנויה על אמון. כששני בני הזוג נוהגים לשקר או לסרב בקביעות, העניין הופך ליותר בעייתי. אני מציעה להגיד ברגישות 'היום זה פשוט לא מתאים לי', בלי לנסות להשתמש במילים יפות יותר".
ומה עושים במקרים בהם ההתחמקות נובעת מסיבות של ריח גוף לא נעים או חוסר טיפוח, דברים שקשה להתייחס אליהם מבלי להעליב? רוזנוולד מייעצת לפתוח את הדברים ולהסביר את הדברים בצורה הכי פשוטה: "יש פגמים בבן הזוג שלנו שאי אפשר לשנות, ואז צריך להחליט אם אנחנו יכולים לחיות איתם או לא. אם יש דברים שניתנים לשינוי חבל לא לטפל בהם. כמובן שהשיחה צריכה להיות במגבלות ההיכרות ההדדית של שני בני הזוג. יש אנשים שכל דבר קטן יעליב אותם ויש אנשים שפחות. לא תמיד צריך להגיד את כל האמת, ואת הדברים שבוחרים להגיד צריך לומר בלי להגזים או להכאיב. אפשר למשל להגיד 'אולי נתקלח לפני' או 'בתקופה האחרונה אני יותר רגיש לריחות'".
רותי בן ציון שכטר, סקסולוגית ומטפלת משפחתית וזוגית, מוסיפה כי פערים בחשק המיני בין בני זוג מהווים את אחד הנושאים הכי בעייתיים ביחסים זוגיים: "העדפות ורצונות בקשר ליחסי מין הם מאוד אינדיבידואליים. זה כמו שמישהו יכול לאהוב נורא סושי והשני יגיד שזה סתם אורז דביק ומגעיל". גם לדעת בן ציון שכטר, אם הקשר פתוח וכנה זה בהחלט לגיטימי להגיד מתי בא ומתחשק לכל אחד לקיים יחסים. היא מציעה להסביר לבן הזוג שההימנעות ממין תלויה ברצונות שלך ולא קשורה בבן הזוג. שימת דגש על המקום של הרצון האישי והרגעי, עשויה למנוע תחושות של דחייה ועלבון: "אפשר לבוא ולהגיד 'תשמע, היום ממש לא בא לי וזה כל מה שזה אומר. זה לא אומר שום דבר עליך, על המשיכה שלי אליך - פשוט היום אין לי חשק" .
ואולי בכלל אין דרך אלגנטית להתחמק מסקס?
"אין פה אבחנות של שחור ולבן. לפעמים אם בן הזוג יבוא ויסביר שהיום לא בא לו לקיים יחסי מין כמו שאתמול לא התחשק לו ללכת למסעדה, או לפני שבוע לא התחשק לו להזמין חברים, האחר לא בהכרח יחווה את הסירוב כדחייה". בן ציון שכטר מסבירה שאם ממסגרים את הסירוב בסיבה קונקרטית ואמיתית, כמו עייפות או ריכוז בפעולה אחרת, הסירוב או ההימנעות יכולים לעבור "בשלום".
גם לגברים מותר לסרב
מקובל לחשוב שגברים הם הרעבים לסקס, ואם מישהו יסרב זו תהיה האשה. אבל האם זה מבוסס על המציאות? לדברי רוזנוולד, "קשה לומר שהסירוב מאפיין את אחד המינים. לכל זוג, לכל גבר ולכל אישה, יש את המאפיינים המיוחדים שלהם. הסטטיסטיקה לא משחקת כאן תפקיד, אלא הזוג עצמו והאופן שבו מתנהלת הזוגיות שלו".
בן ציון שכטר סבורה שהרבה יותר מקובל בתרבות שלנו לדבר על היעדר חשק של נשים, אבל היעדר חשק מיני אצל גברים הוא תופעה קיימת שאינה מדוברת: "למרות שנוהגים לדבר בעיקר על פגיעה של גברים מהעדר חשק מיני של האשה, יש לא מעט נשים שחוות העדר חשק מיני אצל הגברים שלהן ומרגישות דחיה ופגיעה. מעבר לעניין התרבותי, אצל גברים היעדר חשק הוא הרבה יותר מסובך כי פשוט לא עומד להם, ואז הגבר לא יכול לקיים יחסי מין. אשה, לעומת זאת, יכולה לקיים יחסי מין גם בלי חשק".
ומה אם הסירוב למין מגיע בעקביות מאחד הצדדים?
רוזנוולד: "אם חוסר החשק וההימנעות באים לסירוגין מדי פעם אצל שני בני הזוג, אין סיבה לחפש תירוצים או להמציא כאבי ראש. יחד עם זאת, כשרק אחד מבני הזוג נוהג להתחמק מיחסי מין, צריך לבדוק למה זה קורה ואולי אף לגשת לייעוץ זוגי".
בן ציון שכטר: "ברגע שבני הזוג מבינים שמין הוא הזדמנות לשיחה, הדיבור על המין מקבל מקום אחר במערכת היחסים. זוג שמצליח לשוחח מתוך בירור אמיתי של רגשות ורצונות, ולא של הטחה או מתוך מטרה להזיק אחד לשני, מעניק לעצמם הזדמנות לתקשורת. היכולת לדבר על מתי לא מתאים לנו לקיים יחסי מין מצטרפת לאפשרות לדבר על דברים אחרים וחשובים כמו מה אנחנו אוהבים ומתי אנחנו אוהבים, ומאפשרת גם לדבר במהלך המין עצמו".
האם יש רגעים שבכל זאת כדאי וצריך להסכים למין גם אם לא בא לנו?
לדברי בן ציון שכטר, לפעמים דווקא עם האוכל מגיע התיאבון: "בזוגיות טובה, בה נכנסים למין לא מתוך פחד, לפעמים פשוט נסחפים אל האקט גם אם מלכתחילה לא נורא התחשק. השאלה היא האם יש נכונות לעשות את זה, וזה כמובן תלוי באישיות של בני הזוג וכמה נהוג בזוגיות לבוא אחד לקראת השני".