"הוא עושה נזק לילדים שלנו", אומרת לי מטופלת צעירה בת 35 על בעלה. "אני כל הזמן מסמנת לו לשתוק ליד הילדים, אבל הוא ממשיך ללא הפסק להתווכח או לריב איתי, וצועק ומתעצבן". האם זה נכון לחשוף את הילדים שלנו לשעת כעס או מוטב לשמור את זה לזמן שהם ישנים?
"אסור לריב ליד הילדים" זוהי אחת ההכרזות החשובות שיגידו מדריכי הורים רבים: "זה עלול להזיק להם, זה יכול לערער את ביטחונם ביציבות המשפחה" , ועוד. יש כאלו שייעצו לריב אחרי שהילדים יוצאים בבוקר למסגרות. אחרים ימליצו על קיום המריבה מאחורי דלת חדר ההורים הסגורה. מה שחשוב, יגידו, הוא שהקטנים לא ייראו אתכם רבים.
אנחנו נמצאים בדור בו ילדים ובני נוער חיים אל מול מסכים. מתקשרים מול מסך, מביעים את עצמם מול מסך ונמצאים שם את רוב שעות היום (ולעתים גם שעות הלילה). אם מעברו השני של המסך, ישנו אחר שמעצבן אותם, שחולק על דעתם, שמביע משהו שלא לרצונם, הם חוסמים אותו. מריבות מסתיימות בניתוק קשר, שהרי מיד יוכל להתקשר דרך המסך למישהו אחר. בכיתה, בזוגיות צעירה, בקשרים חברתיים- יש כפתור ניתוק והעלמות. אותו כפתור שבמחי אצבע גוזר גורל של קשר שלם. התרבות המערבית הפכה לכזו שאינה סובלת עימותים בינאישיים. אם לא מוצא חן, אז שלום ולא להתראות.
לאותה מטופלת אמרתי שמוטב שבעלה ימשיך כך כי חשוב דווקא לריב ליד הילדים, כמובן שיש להקפיד לא לנהוג באלימות פיזית או מילולית כלפי בת או בן הזוג כי הילדים נמצאים שם, מתבוננים ולומדים בעצמם איך לריב בזוגיות. ואפשר לאחר המריבה כשנרגעים להפגין שוב חיבה האחד לשני. כך אנחנו מעבירים מסר שאצלנו מותר להביע רגשות ולא רגש הוא לגיטימי.
הכותבת הינה מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה, בעלת מרכז לטיפול רגשי בילדים ומבוגרים