זה נמשך שלוש שנים עד שכבר לא יכלה יותר והיא עזבה את הבית. הייתי המום, אבל מיד צלצלתי לאהבה שלי לבשר לה שכולי שלה. אני פנוי. עכשיו נחיה את חיינו בכיף, כך חשבתי. היינו שבוע ביחד, והרגשתי שאני מרוסק, גמור, מעוך. לא הייתי פנוי לאהוב. הייתי מוצף רגשות אשם, פחד, ואפילו געגוע הביתה.
חברים ומשפחה עדכנו אותי שאשתי מתחזקת והיא לא סמרטוט כפי שנראתה לי – מה שגרם לי להעריך אותה פתאום, ובמקביל לזלזל באהובתי. התחלתי להתייחס אליה כמו שהתייחסתי לאשתי בשנים האחרונות: הייתי קר, פגעתי בה ולא הייתי קיים. כל האהבה הענקית שהייתה לי אליה כאילו הסתיימה. רק שדנית, שלא כמו אשתי, ברחה ממני אחרי שבוע בלבד.
עכשיו אני נפגש מעט עם דנית אבל גם הרבה לבד. אני אובד עצות ומאוד מבולבל. אני מפחד לחזור הביתה, אבל כן רוצה ליישר את ההדורים, ומצד שני אני עדיין לא מוכן לוותר על דנית, אך גם לא פנוי לה. לא רוצה לשחק ברגשותיהן ובעצמי. מה לעשות?
יש לך מנגנון להשמדה עצמית
גיא היקר. לא אוכל לתת לך פיתרון פלא ב-700 מילים. אבל תירגום בגוף הסרט יעזור לך לפלס את הדרך.
אדם (גבר או אישה) שמתאהבים מחוץ לנישואים זה כמו להגיע לצומת טי: אפשר לפנות שמאלה או ימינה. לעמוד באמצע זה לעצור את התנועה וליצור פקק. אתה חווה קושי אמיתי, וכל פעולה שתעשה יכולה להפיל את הכל. נכון לך להתאבל, להתמודד עם רגשות האשם, להוריד את שק האחריות של כל העולם מהגב, ולהמשיך את החיים בשלמות בכך שתעשה את מה שלבך מצווה. חשוב שתשחרר את הקונטרול ותנוח תוך הבנה שאף אחד לא ממתין לך, והרכבת אולי כבר יצאה מהתחנה. האם אתה מסוגל לכך? לא בטוח.
לא הלכת כי לא היית בשל, וגם כשעמליה זרקה אותך - עדיין אינך בשל, ואולי גם לא תהיה לעולם. הנפת הגרזן על הנישואים באיבחה, היתה יותר מכובדת מלדחוף את הגרזן 3 שנים לתוך הידיים של אישתך. לא רצית להיות האיש הרע, זה שנוטש. הבטחת שלא לעזוב ורצית לעמוד בהבטחה. אצלך מילה זה ברזל אפילו במחיר של הרס וחורבן. תחושת האחריות על אישתך/משפחתך כל כך חזקה שאתה מוכן לאבד את הכל. ערך המשפחה וערך האהבה התנגשו חזיתית, והכל התנפץ לך בפרצו - פחדת שאישתך לא תשרוד בלעדיך אבל יותר מכך פחדת שהיא תשרוד מצויין בלעדיך.
אתה מכור להיזדקקות של אישתך, ושל המשפחה אליך הרבה יותר ממה שהם באמת זקוקים לך. פתאום הם נשמטים לך והנה התרחיש הגרוע קרה – איבדת שליטה. פתאום אשתך מתגלה לך כחזקה יותר ממך, וזה מיד הופך אותה ליותר אטרקטיבית, בלתי מושגת. היא הופכת להיות "הלחם והחמאה" האוכל, וכשנלחמים על אוכל אין פניות לאהבה. זו אחת הסיבות שאהובתך נדחקה הצידה כי אתה עכשיו נלחם על הלחם. אתה רוצה להיות ילד טוב ואולי להחזיר את עצמך הביתה, ודנית היא האחרונה שתעזור לך במשימה.
אם וכאשר תבוא להתחנף בבית ותביע רצון לחזור, אסור שברזומה תופיע דנית. מצד שני, האהבה לדנית לא נעלמה והיא תצוץ ובגדול. היא תגיע שוב כשהלחם יהיה שוב על שולחנך, אבל אז, אולי כבר דנית לא תהיה שם. ועכשיו שוב הכל יהיה תלוי באישתך.
אתה בלופ בלתי אפשרי. אם תחזור הביתה כלום לא יהיה כפי שהיה - לא הזוגיות ולא המשפחתיות. זה עי חורבות. נפשות פגועות, שיממון רגשי ואתה עלול לחזור לחלום על אהובתך. אם תלך לאהובתך, תיחשב אדם נוראי בעיניך. דנת את עצמך לחיי כלב. אבל אולי זה המסע המרתק ביותר בחייך. מפגש היכרות בינך לבין עצמך. דרך ארוכה לפניך ובה טיפול וחיטוט בנפש להבין מה "תוקע" אותך במלחמת הקדוש המעונה. למה אינך מסוגל ליהנות משום צד? מה באמת באמת יותר חשוב לך בשליש האחרון בחייך? אני מקווה בשבילך שהאופציות עדיין פתוחות בפניך. ובאותה נשימה מאחלת לשתי הנשים בחייך – חיים אחרים.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il