מכירים את הבדיחה על הפולנים והמאהבת? זוג מטייל בדיזנגוף בשבת בבוקר ומולו עוברת גברת נאה. הגבר אומר לאשתו: "הנה המאהבת של דוד". אומרת לו אשתו: "שלנו יותר יפה, לא?". בכל בדיחה יש קורטוב אמת וההומור לעיתים מכסה על כאב.
שרה היא אישה נאה בת 50 שנשואה מזה 30 שנה ליורם. "אנחנו זוג נצחי" היא אומרת לי. "יש לנו שלושה ילדים וכולם מסודרים ומוצלחים. אנחנו משפחה רגילה, טובה. יורם איש עסקים מצליח ואני מורה בתיכון. הכל היה תקין כל השנים. התחתנו צעירים והתקדמנו יפה. יש לנו בית יפה ולא חסר לנו מאום. לפני עשר שנים היה לי רומן קטן שנמשך כמה חודשים. גבר נחמד ונאה חיזר אחרי, שלח לי פרחים, הרעיף עליי מחמאות ונסחפתי אחריו. התגנבתי בערבים אליו לדירה למפגשי אהבים קצרים. הרגשתי בגן עדן. בעלי לא חשד בכלום. אמרתי לו שיש לי ידיד נעים שיחה והוא 'אכל' את זה. לא שאל יותר מדי שאלות. הייתי בשיאי אז. חתיכה עם מוטיבציה גבוהה מאוד לטיפוח עצמי. מתוקתקת, אופנתית ומסורקת היטב. היום אני רחוקה מזה. יורם שם לב שאני מתנהגת קצת שונה, חריג. אבל המשכנו הלאה בלי שאלות מיותרות. כעבור ארבעה חודשים המאהב עבר לארה"ב, וכך נפרדו דרכינו. הייתי עצובה תקופת מה, וזה עבר. נשכח. החיים המשיכו כאילו דבר לא היה.
"עכשיו תורו של בעלי. לפני שנה שמתי לב שהוא יורד במשקל, עושה ספורט ונראה צעיר וחיוני כמו שלא ראיתיו מימיי. כולו זורח ומאושר. שמחתי בשמחתו ואף החמאתי לו מאוד על הופעתו המלבבת.
"כשהבנתי את זה לבסוף נבהלתי מאוד. מפחד לאבד אותו התחלתי להיצמד אליו לכל אירוע ולכל יציאה מהבית לכל מקום. הייתי בפניקה. ניסיתי למזער מצבים בהם הוא לבד מחוץ לבית. הייתי כמו חתול שמסתובב סביב הזנב. לא אמרתי לו מילה על חשדותיי. פחדתי לעורר את העניין ולקבל תשובות שאיני מוכנה להתמודד איתן.
"הכל נפתח בצימר בגליל. התחלנו לדבר והיה לו צורך לספר על מה שעובר עליו. הוא החל לגמגם על ידידה שמאוד מגרה אותו. לא רק מינית. היא אשת שיחה נעימה ויפה, אמר. הוא דיבר עליה ועיניו נצצו. ראיתי גבר מאוהב עד מעל האוזניים. פתאום התבהר לי כל התנהגותו בשנה הזאת. הגבר שלי מאוהב באישה אחרת. זה היכה בי כמו קורנס.
"שתקתי והוא הלך ונפתח. סיפר בגלוי על אהבתו לאישה. סיפור שנמשך כבר תקופה. הוא לא חלם להיות בסיטואציה כזאת בחייו. מעולם לא בגדתי בך, אמר לי, את תמיד היית היחידה, עד שרחל פרצה לחיי. לא יודע מה לומר לך... אני לא רוצה להתגרש ממך. את אשתי הניצחית. אבל אני לא רוצה ולא יכול לוותר על רחל בשלב הזה. טוב לי איתה, היא מעירה את נעוריי, אני מרגיש מרוגש כל הזמן, סיפר ובכה.
"אני יודעת שכל אישה אחרת היתה מסלקת אותו מהבית ומיד. אני לא!".
אולטימטום לא יעזור
בשיחות איתי שרה פתוחה וקולחת. היא אישה נחמדה ונעימה. לא מתלהמת ולא מרירה. אני מתרשמת מאוד מיכולתה להכיל את הצורך של יורם לטעום, לחוות ולהתרגש. היא מבינה מה קורה לו מאחר והיא זוכרת היטב את עצמה מאוהבת. גם לגיל יש כאן משמעות. גבר בשנות ה-50, במיוחד אם לא חווה אהבה וחום וסקס לוהט אף פעם, חשוף יותר לפיתוי ולהתמכרות לו. שרה מגלה כלפי בעלה אמפתיה שמרגשת אותי. אני מעלה בפניה הצעה מאוד לא שגרתית אך היא מתאימה לה. מבחינתה של שרה גירושין הם מחוץ ללקסיקון, ויחד עם זאת היא מבינה שאינה יכולה למנוע מבעלה את אהבתו וסיפוק יצריו. הצעתי לה לשקול את האפשרות להסכים לפשרה לא שגרתית ולהמתין עד יעבור "זעם" אהבתו מתוך הבנה שבני האדם אינם מונוגמים ואינם עומדים בפיתויים שכאלה. גם להמתנתה יש תנאים והיא צריכה להיות מתוחמת בזמן סביר.
צריך אופי מיוחד ופתוח על מנת ליטול החלטה שכזו, אך שרה עושה זאת. היא מחליטה להעלים עין ולתת ליורם "לעוף על החיים". היא ממתינה לו שיחזור אליה ומקווה שזה לא יקח שנים. היא שותקת וכמעט שלא שואלת שאלות. יש קצת מתח בבית ובכל זאת העסקים מתנהלים כרגיל.
מי שגירושים הם מילה גסה עבורו יצטרך להרחיב את גבולותיו. שרה מבינה שאולטימטום כמו "או אני או היא", הוא טיפשי ואינו משרת אותה, כי אם יחליט באולטימטום לעזוב אותה זה הסיוט שלה, ואם יחליט להישאר איתה הרי יהיה זה זיוף גדול. ליבו יהיה שותת דם ונתון לאחרת, האמנם תוכל להיות מאושרת בעודה מחזיקה בו כאסיר בשבי?
שרה החליטה לשחרר בצעד אצילי מחד ופחדני מאידך. אנשים נוטים להרים גבה בשמעם סיפור כזה. אך כמו שאני תמיד אומרת, לעולם אין לשפוט אדם עד שלא תצעדו בנעליו.
לא קל לחיות את זה ולהיות מאושרת. לא קלה היא דרכה. כבר חצי שנה היא מחזיקה מעמד. אין לדעת מתי יהיה הפיצוץ, אם בכלל. שרה הקציבה לזה זמן שאול והיא מאמינה שזה יעבור לו ושקורבנה ישתלם. היא לא רוצה להיות המכשול בדרכו אל העונג, ובעיקר היא לא רוצה למצוא עצמה מזדקנת לבד.
*השמות בטור בדויים ופרטי הדמויות שונו