"אני שלומית, בת 46 גרושה פלוס שני ילדים בוגרים. שנים אני לבד ללא בן זוג. מזמן התרגלתי לסטטוס. כבר אין לי את הצורך הזה. אני עצמאית כלכלית, עובדת במקום מסודר כבר שנים, דאגתי לעצמי לפנסיה מכובדת ואין לי צורך בגבר. 'אני לא רוצה חבר' – זו המנטרה שלי כבר עשור.
"בערך פעם בשנה אני יוצאת לדייט שמשתחל אלי במקרה. לפעמים חברה משדכת או סתם בחור שמתחיל איתי ברשת. אני מתפתה לצאת, לבדוק אבל חוזרת מדייט והמנטרה רק מתחזקת. זה בזבוז זמן. אף אחד לא נראה לי ראוי, כולם דפוקים. הכי טוב לי לבד. ואז מחליטה שזהו, אין יותר דייטים משעממים. לא מתפתה יותר.
"עד ש...
"פנה אלי ברשת בחור נאה וחמוד הציע לי חברות. אישרתי והתחלנו לדבר. בהתחלה בכתב ועברנו לשיחה קולית. הכל זרם כאילו אני בחלום. הרגשתי שמצאתי גבר גבר. הכל ביי דה בוק. כמו שאני אוהבת. גם חתיך, גם משכיל, גם גברי, גם ג'נטלמן. הייתה כימיה מטורפת. הוא פוצץ אותי במחמאות ותוכניות לעתיד כאילו מחר מתחתנים.
"אחרי שבוע הוא כבר היה מאוהב בי, רצה שנתראה ונדבר כל היום, כולו עף עלי, העברנו לילות ביחד וגם הסקס היה נעים וטוב. מושלם. הוא כבר אמר לי שאני האחת שהוא חיפש כל חייו. תיכנן איך אנחנו עוד מעט מאחדים כתובות וכל זה אחרי 20 יום של היכרות. אני עפתי אתו, נסחפתי לכל המילים היפות, הייתי כולי אול אין. כבר דמיינתי את עצמי אישה נשואה לגבר הכי שווה בארץ. הרגשתי מאוהבת, מוכנה לעשות הכל, התמסרתי כולי. ואז בלי הכנה מראש, בלי מריבה או תקלה הוא סימס לי שאני לא בשבילו וזה בעצם לא זה, וירד לו. ונעלם.
"התרסקתי. הייתי בהלם. חטפתי מכה בלי להיות ערוכה לכך. החלום שכבר התחלתי לחלום... נגוז.
"את יכולה לומר לי איפה טעיתי?".
נוכלות רגשית
שלומית,
עצם השאלה שלך כבר מעידה על כך שאת לוקחת אחריות ולא מתקרבנת ,שאת לא כועסת עליו ולא מחפשת אשמים אלא רוצה ללמוד את השיעור הפרטי שלך עצמך. לתקן וזה כבר מקום טוב.
כי באמת אין על מי לכעוס, כי הוא לא רלוונטי. ומי שמעניין פה זו רק את והמשך החיים שלך.
התובנה הראשונה היא שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. לא רוצה בן זוג זו המנטרה ולא האמת. זו המגננה שלך. את רוצה מאד בן זוג, כזה שיתאים לך וירטיט את ליבך. הסיפור שלך הוא ראייה לכך שיש לך רצון לאהוב ולחוות, ולהיות ולחיות עם מישהו לצידך, וטוב שכך.
נרדמת בשמירה. לא הבחנת שהאמירות של הגברבר אינן מתאימות לגיל הקשר ולסיטואציה בכלל.
לדבר על חתונה ומגורים משותפים ולתכנן את העתיד המשותף אחרי שבוע לא נשמע אמין. נשמע כמו נוכלות ריגשית שכל מטרתה לגרום לך להתאהב ולהישאב למילים החלקות. זה גבר שאוהב לכבוש וללכת. נסחפת ואיבדת את עצמך. התעוורת לגמרי. הוא אמר לך את כל מה שרצית לשמוע ועוד מפיו של גבר חתיך ומושך. לא שמת לב שאין מספיק "בשר" עדיין לדיבורים כאלה. לא ראית שזהו גבר שמחפש בנות זוג אבל לא אותך, את שלומית. נחלשת ונסחפת ופתאום התמלא לך המקום שכל כך רעב לקשר וחום.
זה גבר שאוהב לכבוש וללכת. נסחפת ואיבדת את עצמך. הוא אמר לך את כל מה שרצית לשמוע
עכשיו את מתאבלת על מה שיכול היה להיות, על הפנטזיה שהתפוצצה לך עוד לפני שנוצרה, על עלבון הדחייה, על התמסרותך המהירה והעיוורת, על כך שהלכת לאיבוד, שנתת לעצמך ללכת שולל. התמכרת, השתכרת ועל כל זה את עצובה לא על הגבר הספציפי הזה שהכרת חמש דקות.
אבל יש גם יתרונות באפיזודה הקצרה הזו. היא תמחק לך את המנטרה השקרית שליוותה אותך שנים - "לא רוצה חבר". היא פתחה לך את התיאבון לקשר והראתה לך את היכולת שלך כן לאהוב, להידלק, להיסחף. נזכרת שאת צעירה ובלב את ילדה בת 16. חווית גם מכה בכנף שהזכירה לך שלא כל הנוצץ הוא זהב. למדת משהו על עצמך, על יחסים, אפילו פנית לעזרה ושאלת שאלות. אז יש הרבה חיובי בתקופות זעזוע. כשהכל כביכול טוב אין התפתחות אישית. משבר מביא לשינוי ומודעות, לפעמים זה שווה את הכאב.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת