אני ובעלי ממש צריכים עזרה. אנחנו זוג חרדי. שנינו התחתנו בגילאים יחסית מוקדמים. אני בגיל 18 והוא בן 22. כיום אנחנו נשואים 5 שנים. אני חייבת להודות שאנחנו מאוד אוהבים אחד את השנייה. מההתחלה אהבנו.
אז מה הבעיה? בהתחלה יחסי המין בינינו היו מטורפים וסוערים, לפעמים גם כמה פעמים ביום. אבל לאט לאט התשוקה שלי אליו התחילה לרדת. זה כל כך עצוב לי לכתוב את זה! אני אוהבת אותו בכל נפשי, הוא הגבר של חיי, אבל חסרים לי האש והזיקוקים של ההתחלה. התשוקה המטורפת הזאת. רע לי מאוד להיות בתחושה כזאת. גם כשאנחנו שוכבים אני עושה את זה מתוך חובה. אין בי שום תשוקה, וזה כל כך חבל לי כי באמת אני ממש אוהבת אותו. הוא הנסיך שלי. מתנהג אליי כמו מלכה ומכבד אותי
אני חייבת שתעזרי לי. זה רע לחיות ככה!".
"איך החינוך שקיבלת משפיע עלייך?"
היות ואינני מכירה את כל פרטי המקרה ואת הנפשות הפועלות, התשובה תהיה יותר כללית. השאלה שעולה כאן היא מהשכיחות בדילמות הזוגיות. זהו השלב בו ההיגיון וערך המשפחה מתנגשים עם הרצונות ויצר החיים. תמיד הבחירה בידינו, וכל האופציות פתוחות (אז זהו, שלא תמיד).
אנשים צעירים מאמינים שמשיכה ותשוקה הן פונקציה של מראה חיצוני. אז בואו אגלה לכם סוד קטן: זה נכון רק בהתחלה, משיכה ותשוקה לאורך זמן הם תלויי הערכה לבן הזוג. האם אני מעריך את בן זוגי? אם התשובה היא כן, בכנות, יש סיכוי טוב ליחסים ארוכי שנים. אם התשובה היא לא, תמיד תהיה ביניכם בעיה. היא תצוץ בצורות שונות ובדרמות שונות, אבל השורש שלהן תמיד יהיה חוסר הערכה של אחד מכם לשני או הדדיות בתחושה.
אם כך, לפי התיאוריה הזו רוב הזוגות צריכים להתגרש. אז זהו, שלא! יש הרבה כוחות שפועלים עלינו חוץ מכח המשיכה ומניעים אותנו לבחירות בחיים. יציבות, ביטחון, מצפון, משפחתיות, אהבה, שנאה ועוד. ופה טמון הפתרון, אולי גם הבעיה.
ולשאלתך יקירה,
אין פתרון פלא. הפתרון האופטימלי הוא מודעות. נסי למצוא עצמך באחד מהמצבים שאתאר:
1. יש ביניכם תקשורת נמוכה ואיבוד עניין אחד בשני. אתם ממעיטים בדיבור ובשיחות, כועסים ונוצר ניכור שמרדים את הרצון לקרבה ויחסי מין. עם הזמן נוצרים פערים וזרות, וכל אחד מן הצדדים מתבצר. אם זה המקרה שלך, הדרך היחידה לפתרון היא בשיחה פתוחה עם בן הזוג שלך. שיחה נעימה בלי האשמות וזריקת בוץ, שיחה שתיתן אור על מה שביניכם ועל המאמץ המשותף שלכם לקירבה. השיחות הגלויות בינכם יעשו את העבודה. הקרבה.
2. אולי את כבר לא אוהבת אותו ואינך יכולה להודות בכך, אפילו כלפי עצמך, כי פרידה היא לא אופציה בשבילך. איבדת את הסבלנות אליו, את הערכתך אליו וכמובן את המשיכה. והוא, שמרגיש את זה, מתחנף אלייך השכם וערב ומנסה לרצות אותך, מתחנן לפירור של אהבה וזה בדיוק מה שגורם לך לרצות אותו עוד פחות. ולהעריך אותו פחות. וחוסר הערכתך אליו הוא זה שגורם לך לא להימשך אליו.
אם זה המקרה שאת רואה בו את עצמך ובאמת מעזה להודות בכך, חצי הדרך לפתרון כבר בידיך. את חיה את המציאות האמיתית ולא המדומה, זאת שבנית לעצמך. עכשיו תוכלי לשקול את בחירתך לפיה. אם הבנת את הלופ שאתם נמצאים בו, לפיו ככל שאת לא רוצה אותו הוא רודף אחרייך יותר (וכלן את רוצה אותו פחות) - תוכלי להראות לו את המעגל הזה וביחד תעשו את השינוי. אם הוא יתחזק מולך גם אהבתך אליו ותשוקתך אליו יתחזקו. התהליך הוא של שניכם. תמיד זה דואט, לטוב ולרע.
3. שגרה, ילדים קטנים ובעיות כלכליות הם מתכון נפלא לאיבוד התשוקה. מי לא מכיר את זה? כלום לא מרגש. החיים די מונוטוניים, אנחנו עסוקים בגידול ילדים ופרנסה, לא מרוויחים מספיק, יש מינוס בבנק, המשכנתא חונקת, הולכים כל יום לעבודה שלא אוהבים, ממורמרים ומרוטים. ואז חוזרים מהעבודה, אין סבלנות לילדים והם רוצים תשומת לב ומגיע להם, אבל אין לנו לתת להם. אז הם מציקים, הם מנג'סים, עד שיוצא לכם המיץ (עוד לופ) ואז מגיע הערב. מסדרים קצת, מתקלחים קצת ונופלים שדודים.
משיכה מינית? מה זה? סקס? זה הדבר האחרון שמתחשק. וככה הזוגיות נשחקת. אם זה המקרה שלכם, עצרו את הסוסים! דברו על זה. תכניסו הומור לחיים. גם לילדים זה טוב. זוהי תקופה שעוברת, תתנחמו. והיעזרו בבני משפחה או בבייביסיטר שישמרו על הילדים ויעזרו במטלות, ואתם תוכלו לקחת מדי פעם פסק זמן לעצמכם שיזכיר לכם למה התכנסתם ביום חופתכם. אני מקווה שזו תהיה תזכורת נעימה. המאמץ המשותף להיות ביחד ולשפר את היחסים, כבר משפר את ההרגשה.
4. ציפיות גבוהות מדי. החומרים שמציפים את המוח בזמן ההתאהבות, הריגוש והתשוקה חולפים - מתפוגגים אחרי מספר שנים ומתאזנים במקום טוב באמצע. אולי את מאלה המכורים ל"סם" הזה וחשבת שכך ימשיך לנצח. היום את במצב של שגרה עם בן זוגך כבר כמה שנים ואין לכם את הריגוש והסחף. סביר להניח שהם לא יחזרו. פג התוקף. אז תבחני למה את מחוייבת: לכח האינרציה ביחסים? לריגוש? למשפחה? לחינוך? לאהבה? לילדים? מה מניע אותך בחיים? מה יותר חשוב לך? תסתכלי פנימה לתוך עצמך. זו הדרך היחידה למודעות עצמית. בהצלחה.
בכל דילמה ובכל סיטואציה חפשו את הסיבה ואת האמת. גם אם היא לא נעימה היא יותר נעימה מלחיות בשקר ובחוסר מודעות. כשאתה חי עם עיניים פקוחות יש לזה מחיר - אתה רואה גם את הצד הקשה וצריך להתמודד איתו. אבל כשעיניך עצומות אתה בסכנה מתמדת של חיים ללא אושר.
*השמות בטור בדויים ופרטי הדמויות שונו
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il