הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, ואחרי שחיזר אחרי לא מעט, נעניתי בחיוב והכול התחיל. כעבור חודשיים, הוא כבר פיתח רגשות אליי. לאט לאט הוא התחיל להפגין יותר רגשות, יותר נוכחות, יותר אכפתיות ופתאום הרגשתי שאני כל עולמו. כשזה קרה, ניסיתי להיפרד ממנו, כי לא נכנסתי לקשר הזה כדי להרוס משפחות. הוא שיכנע אותי שזה לא יקרה. מרגע זה, גם הרגשות שלי התעצמו במקביל לשלו.
הבעיה היא שהוא לא עושה דבר כדי לקדם גירושים. הסברתי לו שוב ושוב שאם הוא באמת אוהב אותי כמו שהוא אומר, אז הוא צריך להחליט. אני לא בנויה להיות מאהבת ושונאת את המקום הזה, והנה אני מוצאת את עצמי כבר שנה וחצי במקום הזה מבלי שרואה את האופק. הוא מסביר לי שקשה לו לעזוב בגלל הילדים, וכי הוא חושש מהתגובות של הוריו והסביבה. הוא מבקש ממני אורך רוח.
אני מרגישה שזה עומד לקחת עוד הרבה מאוד זמן. אין סיכוי שהפרידה תגיע מאשתו, היא לא עובדת ותלויה רק בו. היא חושדת ברומן אבל עוצמת את עיניה. כשניסיתי לחתוך לגמרי, הוא הגיע אליי שוב ושוב, שבור ואני נשברתי ביחד אתו. אני מרגישה ממש מפגרת ולא מבינה מה קורה לי! המלחמה הזאת שמתנהלת בתוכי פשוט הורגת אותי. כל החברים שלו והסביבה שלו ושלי יודעים עלינו. כולם רואים את האהבה בנינו אבל גם מתוך היכרות איתו, הם יודעים שזה לא הולך לקרות. הרגישות שלו באופן כללי ובפרט לילדים שלו היא עצמו. מה לעשות?!?!
קשה לצאת מקשר כזה, כמו להיגמל מסמים
שלום לך, מניסיוני - כל מקרה הוא שונה אבל גם מאד דומה. את אחראית על חייך. אין דבר כזה "בגללו אנחנו חוזרים" או "בגללו אי אפשר לסיים את זה וכו". האמת היא שאת רוצה את זה, ובהכרה מלאה, את נכנסת לזה שוב ושוב. עלייך להפנים שהאחריות בידייך.
אז מה בכל זאת?
את אישה פנויה. את לא צריכה להפוך עולם כדי לחיות עם אהובך, את מוכנה, רק שיבוא! אבל הוא כן צריך לפרק את כל חייו (נישואים, ילדים, ביטחון, שגרה, חברים). אין לי צל של ספק שכאשר גבר או אישה נשואים מאוהבים חזק מחוץ למסגרת הנישואין ונשארים נשואים - הם נשארים אך ורק בגלל הפחדים, ולפחד הרבה צורות וגוונים.
זה ברור שהזוגיות בבית מתה. אושר כבר לא יהיה שם, ובכל זאת, לעזוב זה תהליך שלא ניתן להאיץ בו. התגברות על הפחד, או מה שאת קוראת לו אומץ - זה תהליך שמתחיל קודם כל בהכרה וברצון שלו לעזוב את הבית ורק אחר כך בבשלות לצאת מהפחד. את לוחצת חזק, וזה לא יילך ככה. עלייך להרפות, לנתק כל קשר, לגרום לו להרגיש את חסרונך. זה המבחן היחידי לעוצמת האהבה. אם הוא אוהב אותך מאד, הוא לא יוכל להתגבר על האהבה ויבוא אליך. הזמן לא ירפא לו את הכמיהה והגעגוע, אלא רק יחריף את המצב. ואם הוא לא יבוא אליך - סימן שזה לא מספיק חזק.
לך הרבה יותר קל. כל העתיד לפנייך, ואת תמצאי אהבה חדשה. אם הוא יחליט להישאר בבית, הוא יצטרך לשקר לעצמו ולסביבתו כל ימי חייו. הוא יהיה עבד של הפחדים שלו וימשיך לחלום על נשיקות בשקיעה, תחושת ההחמצה תלווה אותו והיא תהיה חזקה וכואבת. ואולי בעוד זמן מה ימצא לו מאהבת חדשה, שהרי עם אשתו זה לעולם לא יהיה טוב.
אהבה טובה היא אהבה שניתנת למימוש. אבל זהו גם הפרדוקס. אהבה שאינה ניתנת למימוש יכולה להיות עם גבר נשוי, או איש מדת אחרת, או מארץ רחוקה, או צעיר ממך בהרבה שנים. יחסים שלא ניתן להתקדם אתם. זוהי מלכודת מסוכנת כי כל מפגש משאיר טעם של עוד, כי הזמן קצוב וקצר, כי אין זמן לכלום רק לאהבה, החיזור לא מפסיק, הריגוש גבוה, אין שחיקה, הסקס עד השמיים, והכל בתוך גן של ורדים ושושנים. מי רוצה להיפרד מכל זה?לכן זה כל כך קשה.
לסיכום, השאלה הכי קשה שתשאלי את עצמך היא האם את מסוגלת ליחסים "מסודרים" ושגרתיים ?או אולי דווקא הקשה והבלתי מושג כל כך משגע אותך? התשובה אולי נמצאת במערכות יחסים מעברך . האם כשהייתה שיגרה ושחיקה - הרמת ידיים ורצית ללכת? האם היו לך לפניו עוד סיפורי אהבה "בלתי אפשריים"? אולי את מכורה לריגוש? לאקסטרים? ביום שתרצי ללכת ממנו באמת - לא תשלימי עם מקומך במשולש האהבה הזה. ביום הזה את תיעלמי לו.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il