"יעל שלום,
"לפני שנה קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה. על הקו השני נשמע קול גברי והוא סיפר לי שהוא גר בחו"ל ולטענתו, הוא אחי למחצה ויש לנו אבא משותף. הוא סיפר שלפני 23 שנים, כשאני הייתי בת 16, אבא שלי בגד באמי ובזמן הזה הוא נוצר. אבא שלי עבד במקומות שונים בחו"ל מאז שאני זוכרת את עצמי. הוא שהה תקופות ארוכות בחו"ל, לפעמים אפילו חודשים, היה חוזר לחודש ושוב טס לחו"ל. כך חייתי את החיים שלי וכך נראתה הזוגיות של הוריי. אמא שלי כל הזמן הזה כנראה האמינה בו אמונה עיוורת וגם אם חשדה, היא בסוף קנתה את השקרים שלו.
"שאלתי את אבא שלי אם זה אכן נכון והוא הכחיש למחצה. הוא הודה שקיים מערכת יחסים עם האישה אך הכחיש שהילד שלו. הוא טוען שאותה אישה ניהלה כמה קשרים במקביל ובאותה התקופה, הייתה מלחמת המפרץ והוא היה בארץ, כך שהוא לא יכול לדעת בוודאות שהילד שלו.
"ברור לי שאם אספר, יהיה אסון. אני יודעת שזה לא אשמתי אבל אם אפצוץ הכול, אאשים את עצמי עד אין קץ. אם אשמור זאת לעצמי, אני בעצם משקרת לאמי. מה היית מייעצת לי לעשות.
בתודה מראש, דנה".
"לאמא שלך היו מספיק כתובות על הקיר והיא פחדה לקרוא אותן"
שלום דנה,
תשובות להתלבטות מהסוגיה הזאת אינן חד משמעיות ומאד תלויות בנפשות הפועלים וברמת הקרבה. ממכתבך אני מסיקה את מסקנותי והיות ואינני מכירה לעומק את הדמויות בסיפור, אענה מתוך המידע שסיפקת לי, ואסייג את תשובתי.
זו אכן שאלה מסובכת ואת נושאת עימך אחריות גדולה. את מספרת על אבא שנוסע לתקופות ארוכות ומנהל שם חיים שלמים. רומן אחד בטוח התרחש, ואולי עוד רומנים שאינך יודעת עליהם. את מדברת על אמא שבוחרת כל השנים להאמין בו ללא סייג, כי אינה מסוגלת להתמודד עם סיטואציה של בעל בוגד ומטייחת. אני מניחה שהיו לה לא מעט כתובות על הקיר במהלך השנים, והיא פחדה לקרוא אותן. האמת גדולה על מידותיה. היא בחרה להישאר עם אבא שלך מבלי לחפש ולשאול. ככה. עובדה מוגמרת.
היום הם כבר יותר מבוגרים והכל רגוע. יש משפחה ונכדים. המסגרת נשמרה פחות או יותר, הם דואגים אחד לשניה ושמחים ששרדו את השנים הקשות. היום זה ברור שהם מזדקנים ביחד. אני מציעה לך שלא לפתוח את הנושא מול אמך תוך הבנה שלהוריך יש יחסים בני שנים, המורכבים מפחדים, צרכים, תלות, מסגרת, היררכיה זוגית, ודרך מסויימת שכנראה מתאימה להם.
בגילוי האמת, את עלולה רק לקלקל. להיות אצבע אלוהים ולהפוך עולמות בשם האמת, היושרה והצדק. את בטח יודעת מתוך חייך שלך שהחיים אינם סטרילים ואנחנו לא השופטים. לכל אדם יש תסריט חיים שונה ולא תמיד מובן לאחר.
את כותבת שאם תספרי יהיה אסון. אמא שלך תתרסק, היא לא מסוגלת להכיל מידע כזה. אם היתה מסוגלת כבר היתה מגלה את הסוד הזה מזמן. היא בורחת מזה. אבא שלך ייכנס למגננה, והכל ייהרס. אביך בחר להסתיר. הוא חי בשקר הזה ומשלם מחיר. אם אמא תדע, זה יפיל אותה ואולי אף יגרום לה לחלות. היא כבר לא צעירה ומאד חלשה. זה ישבור אותה.
לדברייך, הם נראים מאושרים ביחד, אז תני לזה להיות. הישארי עם ברירת המחדל שהיא לדעת ולשתוק. את לא שחקן במגרש הזה. אל תיכנסי למערבולת. תחיי את חייך, אולי תלמדי מהטעויות של הוריך, אבל זכרי לתמיד - נסתרות הן דרכי האהבה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il