נילי היא אישה נאה ומטופחת שחצתה את גיל ה-30. היא מצליחה בעבודה, מרשימה מאוד ומסובבת ראשים והיא עדיין רווקה. אחרי אין ספור דייטים כושלים ומערכת יחסים ארוכה וריקה שהשאירה אותה שבורת לב, היא אומרת לי חד משמעית שנמאס לה. "אני נואשת ומפחדת שזה לא יקרה לי אף פעם. אני חוששת שלא אזכה להעניק אהבה לבעל ואלוהים ישמור, גם לילד. אני כמהה לילדים ומאוד רוצה להתחתן. תמיד מכרתי לעצמי שהזמן לא נכון, שאני בררנית מדי, שגברים מפחדים ממני. אבל אלו תירוצים ועכשיו רוצה לפענח למה אני באמת לבד".
בסופו של דבר, זה עניין של רמת מודעות ופתיחות להקשבה, הפנמה ושינוי. אנשים שמגיעים לטיפול הם כבר במקום של שאלה עצמית וזה מקום נכון להתקדם אתו. הם רוצים לצאת מהתקיעות ומבינים שמה שעשו עד היום נתן תוצאה לא מספיק טובה. זה הזמן להבין ולחשב מחדש. במקום הזה אני פוגשת את נילי.
יוצאת, זורמת, נכנסת למיטה ולא מבינה למה לא מתקשרים למחרת
נפגשנו מספר פעמים, ואני לא מתכוונת להפסיק עד החתונה (שלה, כמובן). אני לומדת אותה: אנחנו מדברות על חייה, על המשפחה, על הקריירה שלה. אני קוראת את שפת הגוף שלה וזה ברור שהיא לחוצה. היא מעבירה את כל ימיה כשהיא "על זה": מודאגת ומרגישה מאוכזבת ומאכזבת. נילי גדלה בפריפריה למשפחה שמרנית, ועבור משפחתה – העובדה שהיא רווקה מעל גיל 30 היא אכזבה נוראית. הוריה מודאגים ויושבים עליה. השכנים והחברים מהילדות מרימים גבה. וכל הזמנה לחתונה ולבריתות היא סיוט.
מצד שני, היא מספרת לי שהיא יוצאת לדייטים והיא מגיעה אליהם הכי קולית שיש. היא שותה, משתחררת ולא פעם גם זורמת למיטה. כל הפגישה היא עסוקה בלהסתיר את הפיל הענק שנמצא בחדר: היא רוצה להרשים ולא להלחיץ את הצד השני כשבפועל, היא רק מפנטזת איך הגבר שמולה (שלפני דקה הכירה) יעמוד מתחת לחופה. אבל האמת היא שנילי לא פנויה להכיל, להיות, להקשיב. היא בכלל לא נמצאת בדייט עם הגבר מולה היא בעולמה שלה, לא נרגעת, ולא מביטה על האיש פנימה: היא רואה בו פונקציה שצריך למלא, והוא עונה לדרישות: מין זכר.
נילי היא ממש לא היחידה במצב הזה. נשים רבות בנות גילה מחפשות אהבה וחולמות על האביר, ולא מוצאות. הנה כמה מהסיבות שזה קורה לכן:
הרצון העצום לאהבה מתנגש עם הזמן דוחק. כך יוצא שהדייט שאמור לייצר כימיה, התרגשות וציפייה הופך לפעולה טכנית עם המון היגיון ומעט מאוד רגש. הגבר צריך לענות על צרכים מכניים ולא רגשיים. יש כאן רשימת מכולת נטולת אמוציות: הוא צריך להיות גבוה, אקדמאי, בעל טייטל יוקרתי. כזה שעובר טוב את מבחן המשפחה והחברים. אתן כבר לא באמת מחוברות ללב. המפגשים מלאכותיים, עשויים. הראש עובד יותר מדי לא משאיר מקום לטבע. הלחץ מקלקל.
הפחד שולט בכן. אם בכל זאת צלחתן אתה פגישה הראשונה, לא פעם, ככל שהמפגשים מתרבים, מתפתח החשש לאבד את זה. המקום הזה של הפחד גורם לנשים רבות לוותר על עצמן - הוא לא צלצל יומיים? את מבליגה. הוא דיבר אליך בזלזול? שוב מבליגה. ביטל פגישה איתך? לא נורא. נשים מפחדות לומר את דעתן שמא לא תתקבלבברכה והגבר שכבר הצליחו לתפוס ייעלם. התוצאה היא הפוכה: נשים מבטלות את עצמן וזו הסיבה שהגבר באמת יילך בסוף.
אתן רצות מהר מדי. הרצון העז שהקשר יעבוד ויצליח גורם לנשים לפנק בהגזמה, להוכיח לגבר שהן ראויות לו. להוכיח שאת מדהימה ומאד כדאי לו להישאר. לרוב זה בעיקר מבהיל ומרחיק.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il