הוא בגד. אז למה היא לא עוזבת אותו?

אורן היה הגבר הראשון והיחיד בחייה של רינה. הם התחילו לצאת עוד בתיכון, והיא חיכתה לו כשהיה בקרבי, כשנסע עם חברים לטיול שאחרי צבא, ואפילו עד שיסיים את לימודי המשפטים וההתמחות. הם התחתנו, הוא היה לעורך דין מצליח, והיא הייתה עזר כנגדו במלוא מובן המילה. היא גידלה את שלושת ילדיהם כמעט לבדה, והמשיכה להעריץ אותו ללא סייג.

רינה היא אישה נאה ומטופחת, ועבדה כמזכירה בעבודה חלקית. את עיקר נשמתה היא השקיעה בבית והייתה רעיה נאמנה ומארחת למופת. אורן גמל לה בעיקר במילים מתוקות מדבש. תראי, היא מראה לי ברכת יום הולדת שכתב לה לא מזמן: "לאהבת חיי, האחת והיחידה". איזה גבר כותב כך לאשתו אחרי עשרים שנה?

לא האיש איתו התחתנתי

אך המילים המתוקות מחפות על מציאות מרירה. אורן עבד שעות ארוכות לתוך הלילה וכשהוא בא הביתה היה מסוגר בעצמו. התקשורת דלה, והסקס נדיר וחסר אינטימיות. רינה הדחיקה את כל זה. היא הייתה גאה בגבר שלה, בבית צמוד הקרקע רחב הידיים, בשלושת ילדיה המוצלחים וברמת החיים הגבוהה שיש בכוחה להעניק להם, הרבה מעבר לזו שבה צמחה. דיבורים על פרידה מעולם לא עלו על דל השפתיים של אף אחד מהם.

לפגישה הגיע ארז, גבר גבוה ורחב כתפיים עם מבט שבור בעיניים. הוא סיפר לרינה על שרשרת טרגדיות שפקדו את משפחתו: בנו נולד עם נכות קשה, דבר שאילץ את איילה להתפטר מעבודתה כדי שתוכל להתמסר לטיפול בו; העסק שלו נקלע לקשיים כלכליים והוא פשט את הרגל; אמה של איילה חלתה במחלה קשה ונפטרה לפני מספר חודשים; ואורן נכנס לחייה של איילה בנקודת זמן זו, בתחילה על תקן החבר שבא לעזור, עד שהצליח להכניסה למיטה ואז נעלם. ארז חשד ואיילה נשברה והתוודתה בפניו על הכל.

כעת, ארז ביקש לנקום באורן ולהרוס את נישואיו כשם שהוא פגע בשלו. הוא הציג בפני רינה אימיילים, תאריכים ומקומות מפגש. רינה נשברה. חייה קרסו כמגדל קלפים.

כבר באותו הערב היא התעמתה עם אורן. הוא לא הכחיש ואמר לה: "זה היה מעשה שטות. רציתי לחזור לגיל 16. לא התכוונתי לשום דבר ממה שאמרתי לאיילה, היא נתלתה בי ואני לא רציתי לפגוע בה. רק את אהבת חיי האמיתית. לכן נטשתי אותה". אבל רינה התקשתה להתנחם.

בנקודת זמן זו רינה הגיעה אליי לייעוץ אישי. "כל חיי הערכתי את אורן כאישיות בעלת ערכים ואמות מוסר גבוהות. זו אחת הסיבות העיקריות שדבקתי בו וקשרתי את חיי בחייו", אמרה לי. "גיליתי שאינני מכירה את הגבר שעמו אני חולקת את חיי. לא רק שהוא בגד בי וכתב מכתבי אהבה לאישה אחרת במקביל לברכת יום הולדת אוהבת שכתב לי, לא רק שהוא התנהג בניגוד גמור להצהרותיו בדבר קדושת הנאמנות בחיי הנישואין, אלא שהוא ארב לשעת כושר של משבר בחייה של אשה כדי 'להחזיר לה' על שנטשה אותו לפני 20 שנה. מה זה אומר על היחסים בינינו?  אולי כל חיינו המשותפים הוא חשב עליה וזמם את הנקמה הזו? מי יודע מה עוד מתחולל במוחו מבלי שאדע?"

להיפרד או להילחם?

רינה היא אישה מוסרית, שמרנית וישרה כסרגל. כשאורן ורינה החלו לצאת הם חלקו סולם ערכים דומה. עם השנים חלו באורן שינויים שהיא לא הייתה מודעת אליהם. כשזוג אינו שוקד על תקשורת פתוחה וזורמת, ואינו מעורה באמת בנעשה בחייו ובנבכי נפשו של בן זוגו, הפתעות, על פי רוב לרעה, הן כמעט בלתי נמנעות. רינה אינה מסוג האנשים שיכולים לחיות בשלום עם ספקות ואי ודאות לגבי אמינותו ומוסריותו של בן זוגה, ולכן המשך היחסים גובה ממנה מחיר יקר.  מאידך, ערכיה אינם מאפשרים לה ליטול החלטה בדבר פירוק המשפחה בלא מאבק. רינה ואורן עמלו קשה על שיקום התקשורת והיחסים ביניהם למען שימור הנישואים. אף אחד מהם לא חפץ בפירוקם מכיוון שהם שירתו היטב את האינטרסים של צדדים רבים הנוגעים בדבר. אולם, מתחת לפני השטח, האמון וההערכה של רינה לבעלה נסדקו ומעולם לא חזרו להיות כשהיו.

זוגות רבים מתלבטים האם להמשיך במערכת היחסים שחוותה בגידה. אצל כל זוג התשובה היא אחרת. אם מחליטים להישאר, חשוב לדעת מראש שהזוגיות לא תהיה כשהייתה. יש בה פצע. אבל אפשר להתמודד עם הפצע הזה, וכל אחד מחליט אם הוא יכול לעשות זאת לפי האמת שלו.

מהי האמת הזאת? כל בן זוג, בעיקר זה הנבגד, צריך להקשיב טוב ללב שלו ולשאול את עצמו מדוע אני רוצה להמשיך במערכת היחסים הזאת. האם פחד מניע אותי? פחד מלהישאר לבד, פחד מההשלכות הכלכליות של גירושים, פחד ממה יגידו ההורים, החברים והקולגות? כאשר הפחדים שלנו מנהלים אותנו (וקשה להימנע מכך), זה סימן מובהק שאנחנו לא על ציר האמת שלנו. כשאנחנו עושים זאת אנו פועלים וחיים את חיינו על פי צו בהלה ולא על צו ליבנו ורגשותינו העמוקים.

אבל אם אנחנו באמת מאמינים בזוגיות שלנו, באהבה שלנו, מבינים שזאת הייתה קריאה של בן הזוג הבוגד שנתעורר וחושבים שנוכל לחיות עם הפצע בשם כל אלו, אז שווה להילחם. כי לא כל בגידה מחייבת לפרק את החבילה.

*השמות בטור בדויים

>> בטור הקודם: דווקא מלחמה יכולה לחזק זוגיות

לכל הטורים של יעל ברון