דורון (35) מגיע אלי עם סיפור מעניין. הוא התחתן לא מזמן עם אירית אחרי שנתיים של חברות ומגורים משותפים. "היא אישה שקטה ולא מאד דומיננטית אבל עליי היא משתלטת", הוא מספר לי. בסך הכול, אנחנו חיים בסדר. אף אחד מבחוץ לא יבחין שיש איזושהי בעיה, אבל אני מרגיש שאני סנג'ר שלה. היא ממש כמו אמא שלי – 'תביא לי את זה', 'תיקח לי', 'תקנה לי' , 'תוריד את האשפה' ויתר משימות. היא זו שמחליטה לאן הולכים, איזה סרט נראה, איפה נאכל ואני רק אומר אמן. אני מרגיש שאני לא נאמן לעצמי. עושה כל מה שישמח אותה ולמעשה הולך על ביצים בבית מבלי לחשוב מה טוב לי. ולמרות זאת, היא מחפשת סיבות לריב איתי. יש לנו פיצוצים על כל שטות. אני זה שתמיד מחזר, שמבקש את סליחתה, זה שמתחנף אבל היא פעם לא מרוצה. האם יש עוד משהו שאני יכול לעשות? אני רק רוצה שלווה".
אתה מרצה קלאסי והגיע הזמן לעשות שינוי
המרצה הקלאסי אינו מחשיב את עצמו. הדימוי העצמי שלו נמוך. הוא חושב שאילולא יעשה למען האחר, הוא לא ייתפס מספיק אטרקטיבי לסביבה. אם לא יספק את הסחורה, הוא לא יהיה אהוב וחיוני. על ידי רציית האחר, הטיפוס המרצה למעשה מייצר תלות. הבעיה היא שנתינה מהמקום הזה נתפסת בסופו של דבר כמועקה אצל הצד השני. יש משהו כל כך לא סקסי שאפילו לפרטנר המתוגמל נמאס. זה חונק , סוחט ולא אמיתי.
יש הבדל גדול בין לתת מהלב לבין הצורך לרצות. המרצה תמיד יעשה חשבון ויזכיר את הטובות שעשה ויחדד לזוגו כמה שהוא יצא מדהים.ואיזה נתינה יש בו. הוא מתרברב באקסטרות המטורפות והמוגזמות שהוא נותן, ויצפה ליחס טוב בתמורה. המרצה מצפה לפידבק חיובי ומיידי, הוא ניזון מזה - מסחטת אהבה אני קוראת לזה.
זה שנותן מהלב ייהנה מעצם הנתינה ולא יתחשבן על זה אף פעם. ולא יזכיר את היותו מהמם בכל רגע.
יש להניח שלימדו אותך (כמו רבים אחרים) מגיל רך שאין אהבה בחינם. על מנת לקבל אהבה צריך לתת משהו. צריך לסחוט אותה על ידי מעשה טוב. מצפים ממך להיות "ילד טוב" אחרת לא תהיה אהוב.ואנחנו בני האדם כל כך צמאים לאהבה ולחום שאנחנו מוכנים לרדת נמוך והעיקר לזכות לפירור של חמימות. גם את הורינו אף אחד לא לימד שלאהוב זו זכות ולאהוב את ילדינו זה לקבל אותם כפי שהם , לחבק ולהעצים. זה לתת בילד אמון שהוא שווה, שהוא טוב שאפשר לסמוך עליו.
אבל עכשיו אין לך את מי להאשים. אתה כבר בן 35 ואתה לוקח אחריות על חייך ולומד לאהוב את עצמך ולסמן לעצמך מה טוב לך. זה אומר שעלייך להתגבר על פחד. פחד שאירית ואולי גם אמא שלך לא תרצה אותך. היא תעזוב או תפסיק לאהוב.
את אירית זוגתך אתה מתאר שאישה שקטה וביישנית, אבל איתך היא טייגר. כי זו חלוקת התפקידים בינכם ואתה שותף מלא בה. אתה המרצה ותפקידה של אירית הוא להיות לא מרוצה, כדי שאתה תמשיך לרצות.
מה שעלייך לעשות הוא לספר לעצמך מה באמת אתה רוצה ומה לא. על מה אתה מוכן לעגל פינה ואיפה לא. וכשתהיה בשל ותבין שדווקא להיות אדם שקרוב אצל עצמו ויודע לתת אך גם להיות מאוזן וקיים זה הרבה יותר סקסי ואטרקטיבי.
אם כל החיים נפחד להיכשל , להיעזב, להיות דחויים ונעשה הכל על מנת שזה לא יקרה לנו נהיה כל כך מרוכזים בזה שלא נשים לב לדברים האמיתיים של החיים וכל התרחישים שמהם אנחנו כל כך מפחדים יקרו דווקא לנו. כאילו זימנו אותם לפתח דלתנו. לפני דורון יש דרך ארוכה. מרתקת ומקרבת אדם אצל עצמו. הדרך להצלחה באהבה זוגית מגיעה דרך האהבה והעוצמה שיש לאדם קודם כל עם עצמו.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il