נאווה הייתה בת 19 ביום חופתה. חסרת ניסיון, בלי מקצוע, בלי כסף אבל יפה וחטובה ומאוד צעירה. דרור היה מבוגר ממנה בכמה שנים, בעל ניסיון עם נשים, עם מקצוע מכניס ומעמד מכובד יחסית לבן עשרים פלוס. הוא עבד בעיקר בלילות וישן בימים. במרוצת השנים נולדו לזוג שני ילדים. נאווה לא הצטרפה למעגל העבודה, ונשאה בכל נטל הטיפול בבית ובילדים. כך נוצרה חלוקת העבודה ביניהם: דרור מכניס את הכסף, נאווה עקרת בית שצריכה לדווח לו על כל שקל שהיא מוציאה.
הוא מפרנס, היא יפה
במצב עניינים שכזה, האווירה בבית הייתה קשה והביטחון העצמי של נאווה הלך ודעך. דרור היה צריך לתת לה אישור על כל צעד ושעל, על פיו יישק דבר. אלימות כלכלית, קוראים לזה. הוא לא הפגין כלפיה גילויי חיבה ואהבה, וגם הסקס הפך לנדיר. אפילו הילדים זכו רק למעט מאוד תשומת לב מצידו. החיים הפכו לבלתי נסבלים. נאווה הייתה קמה בבוקר לבד לילדים, וגם את רוב הלילות ישנה באלכסון. כשדיברה איתו על טיפול או על פרידה, היה מבטל את דבריה ואומר: את איתי עד הסוף!
בתום שנת האבל הכירו לה חברים את עדי. עדי מבוגר ממנה ב-15 שנה, מנכ"ל בחברה מובילה ואיש העולם הגדול. נאוה נשבתה בקסמיו ואף סונוורה מהטייטל הנוצץ: מנכ"ל! היא יצאה איתו לבילויים נוצצים, לטיולים בחו"ל, לסופי שבוע בצימרים יוקרתיים. אלה היו חיים שלא הכירה קודם, על אף היכולות הכלכליות שלה.
עם עדי הייתה לה אהבה, כך לפחות האמינה. היא גילתה את הרומנטיקה, את המין, את התשוקות. הכל נראה מושלם. רק פרט קטן היה בסיפור הזה: כל הטוב הזה היה על חשבונה. נאווה בזבזה על עדי עוד אלפי שקלים על בגדים, נעליים, בשמים ועוד. היא פחדה לאבד אותו והייתה נכונה לכל גחמה שלו. היא חשבה שהכסף יעזור לה להשאיר אותו איתה לעד.
למה גברים עזבו אותה בזה אחר זה?
אבל לעדי היו תוכניות אחרות; הוא שיחק משחק כפול, היו לו עוד אישה וילד בצפון הארץ. כשהתגלה הכל הוא עזב. בסך הכל הם היו יחד שנה, ועוד שנה לקח לה להתאושש ממנו. שנה שבה היא קונה לעצמה מכל הבא ליד ופורקת את התסכול והיגון על בגדים יוקרתיים, נעליים, תיקים, קוסמטיקה. הקופה מתרוקנת והראש מתמלא בחרדות קיומיות.
נאוה איבדה שליטה. זה היה גדול עליה, לדאוג פתאום לכל ענייני הבית והילדים לגמרי לבדה, בלי כתף גברית לצדה. היא רצתה להשיב לעצמה את הביטחון הכלכלי שהיה כה חסר לה, ומהמקום הזה היא הגיעה לזרועותיהם של גברים אמידים. היא חשבה שהיא מאוהבת בהם, אבל למעשה כל מה שביקשה היה שקט כלכלי. הפחד להישאר לבד הוא שהניע אותה. היא מעולם לא אהבה. היא לא ידעה לתת מעצמה את נשמתה. היא הביאה ליחסים יופי ואלגנטיות, וחשבה שזה מספיק. אבל זה לא היה מספיק. לא היה לה מה לתת לגברים מעבר לזה, והם עזבו אותה בזה אחר זה.
נאווה בחורה יצירתית ומוכשרת, והגיע זמנה להביא קבלות על כך. היא התחילה ללמוד עיצוב, למכור בגדים בעיצובה ולהתפרנס בכבוד. עם הפרנסה וההצלחה, בא הביטחון. הצורך לבזבז כספים פחת. נאווה הפכה לאדם עצמאי ומסופק הרבה יותר, וגם ילדיה זכו באמא רגועה ופורחת.
עברו להם כמה שנים מאז. נאוה כבר מתקרבת לגיל 50. היא עדיין מאוד נאה ומטופחת, והרבה יותר פיקחת. את ימיה ולילותיה היא חולקת עם בן זוג מתוך אהבה והרבה נתינה. נאווה אוהבת מאוד את ילדיו ונכדיו, והוא מחובר מאוד לילדיה ואפילו משמש להם כתחליף לאב. היא מפנקת אותו ודואגת לכל צרכיו, וזוכה להדדיות מצידו. עוד לא הכל מושלם ויש עוד פינות שצריך לעגל, אבל למי אין?
תהיו בני אדם עצמאיים
תקלות, אסונות ואירועים לא צפויים יכולים לקרות לכולנו בכל שלב בחיים. כלום לא מובן מאליו, אבל אפשר להימנע מהנפילה לתהום. אדם, בכל שלב בחיים, צריך להיות מעורב בנעשה בין כתלי ביתו. להיות ער למצבים רגשיים שלו ושל משפחתו, אך גם לקטסטרופות כלכליות שנלוות לסיטואציות טרגיות של אבדן או פרידה.
אני ממליצה, כמוטו לחיים, לעבוד, להיות עסוקים, להתפתח, לפגוש אנשים ולהרוויח כסף. זה מחזק את ה"אני" שלך בתוך קשר ובוודאי בחיפוש אחר בן זוג חדש.
הסיפור של נאוה אינו דימיוני. למרות שלחשוב ש"לי זה לא יקרה" זה אנושי, אל תתנו לחיים לתפוס אתכם על חם.
להיות אדם עצמאי (גם בתוך זוגיות) זה לסדר לעצמך ארגז כלים טוב יותר. להיות עצמאי זה לא רק כסף; זה ביטחון, הערכה עצמית ואושר. אדם כזה יוכל לקבל החלטות טובות יותר בחייו, גם במצבי קיצון שעלולים להוציא את הנפש מאיזון. אדם בעל ביטחון משדר חיוביות, כולם סביבו מרוויחים מכך, וילדיו רואים בו מודל לחיקוי. החיים קצרים, אל תתנו להם לעבור לידכם.
>> במדור הקודם: כך דחף הבעל את אשתו לזרועות חברו הטוב