"אני תמרה, בת 31, רווקה. את עידו הכרתי בגינת הכלבים. הוא חדש בשכונה ויש לו כלבה חמודה, כמו שלי. זה התחיל להיות שגרתי שאנחנו נפגשים שם. מדברים על הכל כאילו אנחנו זוג ותיק. היה קליק והיה ברור שמשהו מתבשל בינינו.
"אחרי זמן מה של מפגשים כאילו בגלל הכלבים עברנו לתכל'ס. יצאנו והיה מושלם. הפכנו לזוג. הוא כבר ישן אצלי על בסיס קבוע. זרם לנו טבעי ובעצם כאילו עברנו לגור ביחד (אפילו שיש לו דירה ממש קרובה). היינו בעננים. מצאנו אהבה. הוא בן 33, רווק, ואני בת 31. סיפור אהבה. אנחנו טובים ביחד.
"אנחנו כבר שנה ביחד צמוד. אני מבינה שלא יהיה קל אתו. הוא סגור, ממעיט בשיחות עומק, קצת חסר סבלנות ויודע להיות לא הכי חברותי. אבל אני כבר רוצה להתחתן אז אני מעגלת את הפינה. מתעלמת, לא אומרת כלום.
"מידי פעם אני זורקת לאוויר את נושא העתיד המשותף שלנו. בודקת דופק. נזהרת מלהפחיד אותו. הוא לא רוצה לדבר על זה, תמיד מתחמק. אני מבינה שזה לא יבוא ממנו והוא מבין בדיוק מה אני רוצה ולאן אני חותרת. אז הוא רומז לי בקטנה שאולי זה יקרה. רק אצלי זה בוער ואצלו יש עוד זמן.
"אני מתחילה להבין שהוא לא רוצה כרגע להתקדם. נוח לו ככה. לא חתונה ולא ילדים כרגע בלו"ז שלו. מחלחל בי התסכול והקשר מתחיל להיחרב. אני לא מרוצה וגם הוא לא. כבר לא הכי כיף, יש עליו לחץ ועלי יש מרירות. הדברים שהיו הכי טובים כבר לא כאלה נפלאים. הוא בבעיה. הוא לא רוצה להיפרד אבל גם לא מוכן עדיין להתפתח להתחייב ולמסד.
"אני נזהרת. מנסה לא להגזים עם הלחץ שלא ייבהל ויברח ויעלם. אבל אני גם לא מוכנה לחכות עוד שנים שבהם לא יקרה כלום. אני רוצה ילדים ועכשיו זה הזמן הביולוגי לזה. אני רוצה החלטה. מתקדמים או נפרדים. מפחדת מהתשובה שלו".
אין דבר מושך יותר מאסרטיביות
תמרה,
אופס, אגוז קשה.
לא לדבר ולומר את הכל כמו שזה רק כי את מפחדת מפרידה יביא עלייך את הפרידה. למה? כי הלכת לאיבוד ואיבדת את עצמך ועוצמתך. את תהיה יס וומן שלא מאתגרת ולא מעניינת.
תקשורת כנה, אמיתית וקולחת זה שם המשחק.
הגישה הכי נעימה זו האמת שלך, בלי לכבס מילים ובלי ללכת על ביצים. תקשורת פתוחה תמיד מנצחת. לא בטוח שתתחתנו, את זה אף אחד לא מבטיח לך, אבל הרצון שלך לגיטימי לגמרי והוא חייב להישמע בקול צלול. כמו שזה. אני רוצה להתחתן ולהיות אמא. אתה הבחירה שלי ואני רוצה להבין איפה אנחנו עומדים.
זה בסדר להתפשר על זוטות של החיים אבל על יחס חם ותחושת יציבות וביטחון אין להתפשר. בשום שלב. את רוצה ובצדק איש שרוצה אותך ולא מתלבט לגביך, לא כזה שעוד לא מיצה את הרווקות. ואת צודקת. אחרי שנה של חברות צמודה אתה אמור כבר לדעת מה הכיוון. חברה שלך בת 31 לא ילדונת בת 20. עוד זמן ביחד לא ישנה דבר מלבד דחיית הקץ.
אחרי שנה של חברות צמודה אתה אמור כבר לדעת מה הכיוון. חברה שלך בת 31 לא ילדונת בת 20. עוד זמן ביחד לא ישנה דבר מלבד דחיית הקץ
החבר שלך הוא כנראה כזה שבורח ממחויבות וכל אקט שכרוך בהסכם, בלקיחת אחריות ומחויבות כרגע מחוץ לתחום שלו. אני לא יודעת מה הוא עבר בחייו אבל יתכן שלא ליקק דבש בבית הוריו ולא ראה מודל משפחתי נעים וחמים.
הוא זה הוא, אבל את במרכז. צרכיך ורצונותיך הם אלה שעל הפרק. אם תפעלי מתוך הפחד לאבד אותו יש סיכוי טוב מאד שתאבדי אותו.
את מרגישה שעכשיו זה הזמן לשים הכל על השולחן לכי על זה. קחי בחשבון כל תרחיש. וגם אם הכל יתפרק תדעי שעשית נכון, הלכת עם מה שאת רוצה ומה שנראה לך נכון לך ולא ויתרת על עצמך וזו עוצמה אמיתית גם אם לא תזכי בגביע.
אין תירוצים. יש כאן ועכשיו והשיחה הזאת צריכה להתקיים.
אתם זמן ביחד. חיים ביחד, את בת 31, הוא בן 33. עד כאן הכול מתאים.
האמירה שלך צריכה להיות חזקה וחד משמעית. כמו שאת מרגישה עכשיו זה לא יכול להמשיך, זה הורס את כל היופי שהיה. אם לא תדברו מהלב את כל מה שיש דברים הצטברו והיחסים יקבלו תפנית שלילית. אם תשתקי, תגמגמי, תפחדי ותשקלי כל מילה אתם תישארו במקום המעיק והמתסכל יעברו השנים על ריק. משהו חייב לזוז, לנוע. את הרי לא מתכוונת לוותר.
אז תהיי אסרטיבית ונחרצת.
תלכי לשיחה רק כאשר את לוקחת בחשבון ששיחה כזאת יכולה להסתיים בפרידה אבל יש סיכוי גם לחתונה. אם את אכן אהובתו את תהפכי לאהובה יותר, אין יותר מושך מאדם שנאמן לעצמו, לרצונותיו.
ואם את רומן חולף והוא תקוע בבעיות שלו אז עדיף לך שיחלוף כבר עכשיו.
בכל מקרה את מנצחת.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת