בוגד באשתו, אבל לא בשביל הסקס

אסי נשוי לשירין כבר 13 שנים. הם התחתנו אחרי ארבע שנות חברות. הוא ידע רק אותה ולא שכב קודם עם אישה אחרת. נולדו להם שלושה ילדים והכל היה טוב. הוא לא חשב על שום דבר אחר מלבד על שירין, ילדים ופרנסה. חיים רגילים. הוא מעולם לא תפס את עצמו כאטרקטיבי ולא חלם שנשים יחשקו בו. הוא השיג את שירין, היא הסכימה להינשא לו, ומבחינתו היא היפה בנשים. הוא היה מאושר בחלקו.

עד אשר ביום הולדתו ה-35 הזמינו אותו חברים לבילוי חגיגי של גברים בלבד. "בוא תעשה חיים קצת תטעם את טעם החיים", פיתו אותו. הם יצאו לשתות וסיימו את הערב בחדר במלון עם נערת ליווי. וכך התחילה הסערה בחייו.

בגידה היא ריגוש ממכר

זה מצא חן בעיניו, "הטעם הזה של החיים", ומאז הוא התחיל לצאת בכל יום חמישי למועדון או בר עם חברים. רק גברים. זה היה הפרלמנט שלהם. בילויים ונשים מזדמנות. יום חמישי מתקרב, אסי מאושר, כמו אסיר שמקבל חופשה קצרה מהכלא. כולו מרוגש, מתגנדר ויוצא. שירין הבחינה שאסי מאוהב בימי חמישי, אבל לא העלתה את הנושא בפניו. היא היתה מרוצה שבעלה מרוצה ופשוט עברה הלאה. היא לא תיארה לעצמה מה נעשה בלילות הללו.

בבית הכל התנהל כרגיל. היו שם חיי משפחה תקינים ויחסי זוגיות טובים. שירין לא הייתה מודעת לנעשה מתחת לאפה וגם לא התעניינה. היא שמעה שיחות טלפון מוזרות בשעות לא שגרתיות, אך גם זה לא הזיז אותה משלוותה.

בשלב מסוים אסי מרגיש שהאובססיה אחר נשים וכיבושים מפריעה לו יותר מאשר תורמת לאיכות חייו, ולכן הוא הגיע אליי.

הסיפור של אסי אינו סיפור על רומן של אהבה. לדעתו הוא אינו בוגד באשתו ואפילו לא נהנה מהסקס עם אותן נשים. הוא התמכר לכיבושים ולהרגשה שהוא גבר שווה ונשים נופלות ברשתו. קודם הוא לא חשב שהוא אטרקטיבי לנשים. הוא לא יפה במיוחד וגם לא חתיך, וההצלחה סיחררה לו את הראש. לא הסקס הוא הנושא המרכזי אלא ביטחונו העצמי שתפס תאוצה.

עכשיו הוא במסע חזרה לעצמו, בגרסא מחוזקת יותר. הוא צימצם את המפגשים שלו עם נשים. צימצם משמעותית, אך עדיין לא הצליח לשחרר לגמרי את העונג הגלום בחוויה. בזכות הטיפול הוא חזר הביתה. הוא קיבל את ההחלטה להפסיק. הוא עבר גמילה של ממש. כמו להפסיק לעשן או להוריד במשקל. המלחמה לא קלה. הוא מתחיל להפנים את התובנה שהוא לא יוכל לקבל בבית את אותה רמת ריגוש שקיבל בחוץ. שירין יקרה לו וחשובים לו המשפחתיות והילדים. חשוב לו לא לערער את קרוביו. הוא רוצה להיות זה שמאמין בשלווה ורוגע ולא יצור לילי לא מסופק. הוא מבין שהכל מתנקז לביטחונו העצמי. התקופה הפרועה סיימה את תפקידה. אסי מרגיש עכשיו טוב עם עצמו. יש תקופות שכנראה צריך לעבור כדי ללמוד כמה דברים על עצמך, כדי להיות מאושר ומסופק ממה שיש ולא להישאב לבור האין שהוא אינסופי.

לא הבוגד הקלאסי

כל האנשים ניזונים במידה כזו או אחרת מהערכת הזולת אליהם. אנו צמאי אהבה והערכה. זה מזון האגו. האגו של אסי מוליך אותו כעיוור. אין בכוונתו לעזוב את שירין. ההיפך הוא הנכון. הוא מאד אוהב אותה וחי איתה בנוחות. אך המשאב שהוא זיהה בהוללות עם נשים גבר על ההיגיון. הרצון להרגיש שווה ואטרקטיבי מחץ את  המחויבויות שלו.

הסיפור הזה ממחיש לנו שוב שצרכינו ועצמנו הם לנצח ראשונים במעלה ומנצחים את המצפון והמוסר. התחושה של היותך רצוי ומחוזר מסנוורת. הריגוש שמתלווה לתחושה הזו מוליך למוח את הקוקטייל הנפלא הזה של סמים שהגוף מייצר: אנדורופין, אדרנלין, דופמין אוקסיטוצין -  סמים עצמיים וממכרים.

גברים רבים שאינם הבוגדים הקלאסיים, עוברים חוויה שמשנה את חייהם ומוליכה אותם לחיפוש הרפתקאות. לאו דווקא מפני שחיי הנישואים שחוקים או גרועים. גם כאשר היחסים טובים ואין כל כוונה לקלקל, הם עלולים לקחת לגימה משיקוי החיים ומפה זה מתגלגל והופך לדרך חיים. דרך שיכולה להיות הרסנית ולגבות מחיר גבוה. לא בטוח שניתן למנוע את הסיטואציה, הפיתוי הוא גדול עוד יותר לחסרי נסיון שהאישה שאיתם היא החוויה המינית הראשונה והיחידה שלהם. אך למי שהחליט שהבית והיציבות ינחו אותו, יש תקווה.

גיל 40 הוא הגיל השכיח למקרים כגון אלה. עברתם כבר 15 שנה ביחד, הקריירה בעיצומה, אתה עדיין נראה צעיר וחיוני ויש רק משהו מציק שחסר. התרגשות, טעם לחיים, צבירת חוויות לפני שכל זה יגמר. לחוויות האלה יש תפקיד חשוב לפעמים. הכי חשוב - ללמוד את השיעור.

*השמות בטור בדויים ופרטי הדמויות שונו

>> בטור הקודם: יש סיכוי לזוג התגרש וחזר?

לכל הטורים של יעל ברון