מיכל הגיעה אליי שבורה. עייפה מהחיים ובוכיה. היא בת 40, נשואה ליוסי, איתו הביאה ארבעה ילדים לעולם. היא אישה איכותית, קצינה בקבע, אקדמאית, נאה מאוד, מוכשרת ומצליחה בתחומה, אך כישורי חיים אין לה. יש לה ניסיון ותובנות של נערה מתבגרת. יוסי הוא "טרבל מייקר", מוכר בחנות לחומרי בניין, ללא השכלה וללא מקצוע, ולאחרונה עלה הרבה במשקל. הוא לא נראה טוב, אבל לשונו חלקלקה והוא מומחה במניפולציות רגשיות. מיכל נפלה למלכודת שלו כמו זבוב לאור הכחול.
מה הקנאה מסתירה
בשנים הראשונות הכל היה תקין. נולדו ילדים ברצף והיתה אהבה בבית. "יוסי אהב אותי באובססיה", היא מספרת. "הוא היה קנאי חולני. רדף אחרי ושאל על כל צעד ושעל. זה הקסים אותי. הייתי מכורה לאהבה שלו אליי. הוא גבר צ'רמר, בנות נמשכות אליו, ואני זכיתי בו. הוא חזק ואני חלשה. עם הזמן, הקנאה שלו הפכה לטירוף והוא כל הזמן חשד בי. הוא היה צועק עליי, יורד עליי, מעביר עליי ביקורת ופוסל אותי על כל מהלך. כל מה שעניין אותו זה האם שכבתי עם אחר. הוא היה מריח אותי ואת בגדיי, משפיל אותי ולא מאמין לי למילה. מעולם לא בגדתי בו. הוא הגבר שלי. תמיד סגדתי לו. לילה אחד המפקד שלי צלצל אליי בשעה שלא נראתה ליוסי סבירה. הוא בסך הכל ביקש לעדכן אותי על עניין מקצועי ופה חיי הפכו לגיהנום. יוסי השתולל מזעם, ומאותו יום הוא לא ירד מהעניין. בכל מסיבה או אירוע נחמד, פתאום היה נכנס לשגעת וחוקר אותי בגסות על המקרה ומקלל אותי גם ליד הוריי. אני ספגתי והתנצלתי והגעתי למצב של דיכאון ותחושת אפסות. אני כלום מוחלט. אני חלשה וקורבנית".
סיפור הבגידה התפוצץ ויוסי עזב את הבית ועבר לגור עם חברתו. אך גם על המשפחה שלו ושל מיכל הוא אינו מוותר. הוא לא רוצה להתגרש. הוא ישן לילה אחד בשבוע עם מיכל, אשתו החוקית, והיא מסכימה לזה. העיקר שלא יעזוב אותה. בינתיים הוא משמן אותה עם מילים יפות: אותך אני תמיד אוהב. את האישה של חיי, איתך אני רוצה להזדקן, את הכי טובה בשבילי. מילים יפות בלי שום כיסוי. ומיכל בולעת את הפיתיון פעם אחר פעם. מתאים לה "לאכול" את זה. היא גם נאחזת בו, ומאמינה שיום יבוא והוא ישוב אליה. היא עסוקה בלהשמיץ את המאהבת הסודית. בל נשכח שארבעה ילדים נמצאים במשוואה הזו שבה יש אמא חלושה ומתועתעת, והתנהלות פוגענית של האב לאם. גם הילדים חווים ימים קשים ובלבול. אבא ואמא כמודל אימים.
היא החלשה? לא בטוח
מיכל הגיעה אליי על מנת לעשות סדר בחייה. יוסי הצליח לשכנע אותה שהיא אפס ושלא ייצא ממנה כלום. למרות אינספור אישורים על כך שהיא טובה: בלימודים, בעבודה, בכל מקום היא מוערכת. אבל ליוסי השפעה עצומה עליה והיא נחלשה עד לקצה. הוא הלך והתחזק. הוא לקח שליטה מוחלטת על החיים שלה וניתב אותה כמו בובה. והיא שבי אחריו. רדופת פחדים.
הדבר הראשון שמיכל צריכה זה להכיר במציאות. יוסי משמר אותה על אש מאוד מאוד קטנה למקרה שיחסיו עם האחרת יעלו על שרטון, וחלילה לחלש כמותו להיות רגע אחד לבד. הוא מחזיק בשתי קצוות. הוא דואג, ולא במאמץ רב, שמיכל תמיד תהיה שם. כל המילים היפות הן מילים בלבד. הוצאת אוויר מהפה החוצה. אין שום כיסוי לשום אמירה. ובינתיים, השנים עוברות למיכל והיא לבד. זנוחה בבית.
להכיר במציאות אומר גם להכיר בכך שהיא החזקה ויוסי הוא זה שמושך אותה למטה. טוב איתו לא יהיה לה אף פעם. היא חייבת לשנות גישה ולהתכונן לגירושים. להכניס עו"ד לתמונה, להבין מהן זכויותיה ולרוץ עם זה. להפסיק לאלתר את השינה המשותפת ביום הבודד. ולהפסיק לקיים יחסי מין איתו.
זה בדיוק תהליך התעשתות. הוא לא קל, אך במקרה הזה הכרחי להמשך החיים. להתחזק ולהבין שאת שווה וכל האפסות היא אילוזיה. אני טובה ואני יכולה. זו המנטרה.
לא תמיד ניתן לשפר יחסים. לפעמים צריך לחתוך. כמו גידול שצריך לנתח על מנת לחיות, אמנם עם צלקת קטנה ולא תמיד יפה, אבל בריאה ונכונה למצב חדש. יש מקרים בהם הפתרון הוא גט. ללא פשרות. סוף לתעתועי נפש, סוף לניצול ולאילוזיות, סוף לקורבנות ולהאשמות. סוף לכעס. התחלה חדשה. דף נקי.
מיכל מתרוממת ממקומה הנמוך. זהו תהליך איטי, עקב בצד אגודל. אבל העיקר להתקדם ולהיות נאמנה לעצמך. עוד יש לה מה להציע כאישה. זה הזמן שלה לבנות את עצמה, לבנות זוגיות חדשה ולהמשיך הלאה. זה הזמן להתחיל ליהנות מהחיים ולהבין שלפעמים סוף דבר אחד מחזק ומביא איתו התחדשות, אופטימיות וחיים כמו שמגיע לכל אחד מאיתנו לחיות.
*השמות בטור בדויים ופרטי הדמויות שונו