הסיפור הזה שכיח אבל פתרונות עוד לא הומצאו לו. איתן הוא גבר בן 55, נשוי פלוס שלושה ילדים בוגרים. הוא קבלן מצליח ונראה נהדר. במשך 30 שנות נישואיו לנעמי הוא מעולם לא בגד בה. מסלול חייו נע סביב עבודה, בית, ילדים ומשפחה. זה היה עולמו. עד שלפני 4 שנים הוא פגש את טלי, רווקה פלוס ילד, ומאז השתנו חייו.
זה התחיל בידידות ובשיחות נעימות, ובמהירות הפך לאהבה סוחפת, עמוקה, סוערת ומספקת. איתן לא חלם שממפגשים קצרים, ארוחות צהריים חפוזות ושיחות נפש תתפתח אהבה כזאת גדולה. הוא כלל לא היה מודע לצורך הכל-כך חזק שלו באינטימיות והתרגשות. הוא חונך על ערכי משפחה ונאמנות, ולא תאר לעצמו שיסחף למערבולת רגשית שתטלטל אותו. חוסר הניסיון שלו במערכות יחסים, הבתוליות שלו באהבה והרצון שלו לטעום את הטעם הזה סחפו אותו לתשוקות שלא ידע שקיימות. כל נסיונותיו לעצור את הרכבת הדוהרת עלו בתוהו. הגעגועים וכאב הלב הכריעו אותו בכל פעם שניסה להיפרד.
במקביל, הוא מנהל עם אשתו חיי זוגיות שגרתיים. "יחסים טובים" כך הוא מגדיר אותם. "יש לי זוגיות טובה עם נעמי", אמר לי. "אין לי כל כוונה להתגרש ממנה. החיים איתה שקטים ונעימים. מאוד משפחתיים. אך לצד זה אני מאוהב בטלי עד כלות. טוב לי איתה, היא מרימה אותי לגבהים. איתה זה רכבת הרים. זה מפרפר לי את כל הגוף והנשמה. כל מפגש איתה הוא תענוג צרוף. אבל החיים בשני העולמות גובים ממני מחיר גבוה. לוותר על טלי זה כמו לוותר על שמחת החיים, על האהבה, על האור. ולוותר על נעמי? אין בכלל אופציה כזאת! אני רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה". האפשר?
סקס הוא רק סיפור כיסוי
רבים נוטים לחשוב שסקס זה הסיפור המרכזי ביחסים סודיים כאלה, אך סקס הוא רק כותרת שעושה דאון גרייד לחשיבות ולמשמעות היחסים, ובכך מנקה קצת את המצפון, ומקל את המחשבה שכל כולך עמוק באהבה. נכון, סקס הינו מרכיב חשוב שמלבה את האש הבוערת, אך הוא לא הסיבה הראשונה לקשר מסוג זה. בנישואים ארוכי שנים, העדר חמימות ותשומת לב הם השכיחים ביותר ולתוך זה מצטרף הסקס ולא להיפך.
אני יכולה להבין את הרצון של איתן להישאר עם נעמי ולא לפרק את המשפחה. היא אישה טובה, היא האישה החוקית, אם ילדיו, חוף המבטחים הרגוע. הוא לא במצב בלתי נסבל בנישואיו. יש להם אינסוף חוויות משותפות, סיפור חיים שלם. איתן כבר לא ילד בן 25, הוא כבר נושק אוטוטו לגיל השלישי. עם נעמי נוח לו ויציב. המחשבה להזדקן איתה נראית לו ברורה לגמרי. עם אשתו הוא רואה את העתיד, אך עם טלי הוא עושה את ההווה. נעמי היא מגרש ההגיון, וטלי היא מחוז הרגש, החום, התשוקה והריגוש. אלו שני כוחות חזקים שמטלטלים אותו מצד לצד. מדי פעם מבליח קול ההגיון ואז הוא עוזב את טלי. זה מחזיק מעמד יומיים-שלושה. החלל שנוצר לו בלעדיה, החזרה לשיממון בבית, הגעגוע לצחוק ושמחה, הכמיהה לריח שלה מכריעים אותו והם חוזרים.
נכון, שכשאתה שוכב עם המאהבת שלך אתה בוגד באשתך, אך כשאתה שוכב עם אשתך שאינך משתוקק אליה, האם אינך בוגד בעצמך?
אין פתרונות בית ספר. אין נכון או לא נכון. רבים יאמרו "לא היית צריך להיכנס לזה מלכתחילה". חכמים בלילה. סיפור כזה לא משתלט עליך ביום אחד, האהבה מחלחלת אט אט. כשאתה קולט שאתה מאוהב, זה כבר מאוחר מדי וכואב מכדי לחתוך ככה בבשר החי. המציאות מוכיחה שלרוב הזוגות היה, יש או יהיה סיפור בגידה כזה או אחר. ולמי שלא היה, מפנטז על זה. יש משהו בטבע האנושי שרוצה חוויות וריגוש ללא קשר למצב המשפחתי – רווק, גרוש, נשוי או אלמן. כולם מחפשים את מקור החום, הלהט והנעימות. לכולנו קשה לסרב לצו הלב.
לא תמיד אפשר לבחור
המחטפים הקצרים עם טלי וחוסר הזמינות של איתן, עושים את הריגוש והתשוקה לנצחית. קונסטלציה כזו משמרת את האהבה בווליום גבוה. בתחושה שאין חיים בלעדיה. שהרי אם יעזוב את נעמי וילך עם טלי, כעבור כמה שנים יתעורר בו שוב הצורך בחום שחסר ובתשומת הלב שנבלעה בשגרה. אולי, אם היה צעיר יותר היה נכון לו להיפרד מנעמי ולבנות מערכת חדשה, ואולי אפילו עוד אחת או שתיים. אבל בגיל מבוגר הפחדים לחלות ולהיות לבד, או להיות זקן ובודד, או לשבור את תדמית "איש המשפחה" בעיני הסביבה - מתחדדים ותוקעים את היתד עמוק יותר בתוך ממסד הנישואין. ואם כבר החלטת להישאר נשוי, אז אמירות כמו "יש לי זוגיות טובה בבית" הכרחיות להישרדות גם אם הן לא בהלימה מוחלטת למציאות.
איתן עשה לו סדר בראש. הוא יודע, כפי שגם אני יודעת שלהיפרד מטלי זהו תהליך של בשלות. הפרידה תתרחש רק כשאהבה והמוטיבציה להיות ביחד תרד לאחד מהצדדים. כל עוד האהבה בשחקים אצל שניהם והדבק עושה את העבודה, אין סיכוי לפרידה.
ונעמי? והנישואים? הם יצטרכו לחכות בשקט עד יעבור זעם ושוך הסערה. לפעמים זה לוקח חודשים או שנים, לפעמים זוהי דרך חיים.
*השמות בטור בדויים
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?