שרית היתה בת 30 כשהרתה באופן לא מתוכנן לגבר שנעלם מחייה. היא נותרה עם תינוקת קטנה, לבד, ללא חתונה, ללא תמיכה משפחתית וללא דמי מזונות. חייה קשים. היא התמודדה לבד עם גידול הילדה, עם הלילות הלבנים, עם כלכלת הבית הקטן ששכרה, היא בקושי עבדה והרוויחה מעט מאוד. בחיפושיה אחר פרנסה טובה יותר היא הגיעה לראיון במשרד תיווך קטן סמוך לביתה. היא לא התקבלה, אבל דורון, בעל המשרד, גילה בה עניין רב. שרית היא בחורה גבוהה, חטובה ונאה, ואי אפשר להתעלם ממנה.
פתאום, תינוק
דורון, גבר בן 50, נשוי ובהחלט מסודר כלכלית, חיזר אחריה בקדחתנות. הוא כירכר סביבה, שלח לה פרחים ומסרונים חמים, אך בכל פעם נענה בסירוב. שרית לא רצתה יחסים עם גברים נשואים, אך הוא לא הרפה. הוא התמיד בחיזור ויום אחד זה קרה. היא הייתה חולה והוא הציע לה עזרה. הוא שלח לה ארוחה ועוזרת בית שתנקה את דירתה, ובערב הגיע להכין לה כוס תה. שרית הודתה לו ולא שכחה לרגע את העזרה והנדיבות ברגעיה הקשים.
דורון לא התכוון לעזוב את אשתו למרות היחסים הרעועים ביניהם, אבל גם לא את אהובתו. הוא רכש עבורה את הדירה שבה גרה, המשיך לממן את חייה, ואף שימש דמות אב לילדתה. שרית נקשרה אליו בעבותות, והפכה תלויה בו תלות מלאה. הוא היה בן בית, אהב את שרית ואת הילדה שמאוד נקשרה אליו והחלה לקרוא לו אבא.
שמונה שנים עוברות, ושרית כבר ויתרה על חלומה על זוגיות נורמלית וילדים נוספים. היא אוהבת את דורון. הוא בשבילה הכל, צינור אוויר לנשימה. נדמה לה שבלעדיו אין לה חיים. הוא מקור האנרגיה שלה. מקור האנרגיה? מקור החיים החדשים הנרקמים בתוך רחמה. כן, שרית מגלה שהיא בהריון. מדורון כמובן. היא מאושרת עד הגג, ומאוד רוצה ילד נוסף, פרי אהבה קטן. אבל כשדורון שומע על דבר ההריון - חייה הופכים לסיוט. הוא דורש שתעשה הפלה באופן מיידי. הוא לא רוצה לשמוע על תינוק משותף.
שרית בשלה, לא רוצה הפלה! רוצה ילד! דורון לחוץ ואינו מתפקד. הוא יושב אצלה מבוקר עד לילה ולוחץ להפלה. הוא אף מאיים שאם היא תלד הוא יעלם מחייה. ההריון מתקדם והיא כבר בחודש חמישי. הם בלחץ נוראי. הוא מתעקש על הפלה ומציע לצורך כך את טובי הרופאים, אך היא מתעקשת על תינוק. על ההזדמנות האחרונה שלה ללדת.
תחשבו על כל התרחישים האפשריים
שרית מגיעה אליי עם בטן. אישה בהריון אמורה להראות חיונית ומרוצה, אך היא נראית חיוורת, רזה ומדוכאת. היא מספרת את סיפורה ומסתכלת עליי במבט זועק לעצה. "מה אני עושה עכשיו?", היא שואלת.
הכל נהיה רגיש ומסובך כאשר יש עוד חיים בתוכה. עובר גדול. עם דופק, עם חיים. נפש מתהווה בתוך גופה. בנטייתי הטבעית, אני בעד ההריון, בעד הילד העתיד להיוולד. לעולם לא אייעץ לאישה לבצע הפלה. הריון רצוי מוליד ילד רצוי. במקרה של שרית היא אכן בדילמה. היא קרובה לגיל 40, התינוק ברחמה, והדבר הכי טבעי יהיה ללדת. אך במציאות של שרית ההחלטה להמשיך את ההריון יכולה להיות בעייתית.
אז מה עושים? באינסטינקט הראשוני אמרתי לה: "צאי לעבוד ויצבי את מצבך הכלכלי. אל לך להיות תלויה תלות מלאה בגבר. כל מערכת השיקולים שלך היתה שונה לולא היה לך פרנסה משלך. עלייך לשאוף להיות עצמאית ולקבל החלטות אם ללכת או להישאר מתוך המקום של הרגש, על פי היחסים ולא על פי הכסף".
שבועיים לאחר הפגישה הזאת, שרית הגיעה אליי בלי בטן ועם הרבה צער וכאב. "לא היתה לי ברירה", אמרה. "דורון לא רצה. אני איתו. אני אוהבת אותו והוא אותי. אני צריכה אותו. אך יש בפיה גם בשורה טובה". שרית מצאה עבודה.
אינני מטיפה בעד או נגד רומן, קטונתי. רומנים וסיפורי אהבה נרקמים בין אנשים כבר מיליוני שנים, ועוד ימשיכו מיליוני שנים. התשוקה והייצריות כנראה טבועים לנו ב-DNA .שום אזהרה הגיונית לא תעצור את זה. השכבה במוחנו האחראית על הרגשות מתוחכמת וותיקה בהרבה מזו של השכלתנות וההיגיון. אז אני לא אגיד לכם נו, נו, נו! אבל כן אומר שכשגולשים לתוך סיפור אהבה נדלקים פרוז'קטורים על המערכת הקיימת שלכם. עצם העניין מעיד על חוסרים ושחיקה, שהם אולי טבעיים שיקרו, אך שווים רגע של חשבון.
יש שיגידו, אל תיכנס להרפתקה שאינך יודע את השלכותיה. אלו מילים יפות ובתיאוריה אולי הן עובדות. אך המציאות חזקה מכל תאוריה. אנחנו עבדים של הצרכים שלנו, הפיזיים והרגשיים. שאיפתנו הטבעית היא להנות מהחיים. והתאהבות או רומן סודי הם חומרים יוצרי ריגוש שמתגנבים ללב ולא תמיד ניתן לשלוט בהם. אך כדאי להיות ערים לתרחישים אפשריים. מה שמתחיל בקטן עשוי או עלול (תחליטו אתם) לקבל תאוצה ולהגיע למקומות שלא לקחתם בחשבון כמו פירוק המשפחה, מאהבת בהריון, איבוד שליטה ואפילו לב שבור.
לעונג הזה יש מחיר, כמו לכל סיטואציה בחיים. זה מחיר שלא תמיד פתוח למשא ומתן ויכול להיות יקר מאוד. בסיפור הזה הוא עלה בחיים.
*השמות בטור בדויים
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
>> במדור הקודם: היא התגרשה בשבילו, הוא נשאר עם אשתו
לכל הטורים של יעל ברון