אחד הסיפורים הבולטים השבוע היה ללא ספק מהומת המשולש של דודו אהרון, אמו ובת זוגו. מה לעזאזל קורה שם? ובכן, הנה תקציר לטובת כל מי שנרדם בשמירה: דודו ואמו ציפורה שידועים במערכת יחסים חמה ואוהבת של בן ואב לא מדברים כבר תקופה ארוכה. הסיבה היא נוכחותה של שיר רוזנבלום, זוגתו של דודו בשנה האחרונה. הסיפור הפך למכוער במיוחד לאחר שציפורה עצמה עלתה לשידור ברדיו במסגרת התוכנית "ערב ים תיכוני" עם אליקו וחלקה את משנתה. בין הדברים שנאמרו: "היא שינתה אותו, היא אשמה, זה שק נחשים, לא אישה.. היא הרסה לי את הילד".
כשמדובר בקשר בילדות ובבגרות – זה מצוין וחשוב, אבל מגיע שלב שזה הופך לתקלה. כשהילד הופך לבוגר ועצמאי, הקשר נעשה חולני, מדובר במערכת יחסית רעילה שמבוססת על תלות מעוותת והדדית. בטבע, ככל שאתה עולה בגיל, תפקידה של האם הולך ומצטמצם. במקרה של דודו וציפורה, התהליך הזה לא התרחש. אמו המשיכה להיות הסמכות הדומיננטית. ודודו "הילד" שיתף פעולה. הוא אמנם הביא "קבלות" על הצלחה, זמר מצליח ומאד מוכשר, אבל ככל הנראה לאמא זה לא מספיק.
דודו, היית משת"פ לתפארת
ניכר כי אמו של דודו לא סומכת עליו בהתנהלותו בחיים. המסר שהיא מעבירה לבנה היא שכל הנשים נצלניות ואף אחת לא ראויה לתכשיט שלה, מלבדה כמובן. "אין כמו אימא", היא חוזרת ומפמפמת לו כבר 30 שנה. ודודו? הוא הפנים טוב מאוד. הבעיה היא שאותה אימא שילדה אותך, עם השנים סירסה אותך. לא במזיד חס ושלום. כוונותיה כלפי דודו טהורות לחלוטין ואין לי כלל ספק בכך. זהו חוסר המודעות שלה שהוביל אותה לדרך הורית עקומה. גם דודו לא התעורר. היה לו כנראה נוח לשוט על ספינתה מבלי לזוז ולעמוד על עצמאותו. היית משת"פ לתיפארת.
אמך המגוננת יתר על המידה מעבירה מסר קשה שלא בכוונה: תיזהר שלא ינצלו אותך. מה זה אומר? שאתה חלש, ניתן לניצול, לא מספיק שווה, לא מספיק חכם, לא מתוחכם, נטול עמוד שדרה, תמים, לא מסוגל להסתדר בלעדיי. זה מה שהילד שומע ומפנים מינקות. בשלב מסוים הוא גם מאמין בכך.
"ועל כן עזב את בית אביו ואימו ודבק באישתו והיו לגוף אחד"
אז מה על דודו לעשות? ובכן, היחיד שיכול להכריע בסיפור הזה הוא דודו והוא זה שצריך לעשות מהלך חכם. ראשית עליו לקחת אחריות שכן אי אפשר להאשים רק את ציפורה. איפה האחריות שלו בגין היחסים הצמודים מדי? זה הוא שכל השנים נתן לאימא שלו לנהל אותו. גם אם יודה בכך וגם אם לא. יש כאן יופי של דואט. אך הפעם לא בשירה.
אני מצדיעה לדודו כי דומה שהפעם הוא נשאר נאמן לבת זוגו ובכך מוכיח שהוא יוצא מהמעגל הזה ומשנה פאזה. לאימא שלו נוח לחשוב שהאישה אשמה בהתרחקותו. היא לא מעזה לחשוב שאולי סוף סוף הבן שלה מתבגר ועומד לבנות קן משלו. כמו שהטבע רוצה, שהפעם הוא לא נותן לאימאל'ה להשתלט על המצב. דודו מוכיח את אהבתו הבוגרת. מבין שיש כאן יחסים מקולקלים, לא בריאים שבמקום לעזור, הם "דופקים" לו את החיים. אני מאמינה שהכעס יחלוף עם הזמן ואולי אימא ציפורה תשכיל להבין שהאינטרס הכי חזק שלה אמור להיות אושרו של דודו.
ולך, ציפורה: אני מאחלת לך שתכעסי פחות ותלמדי לשחרר. תפנימי שהילד כבר בן 30. אפשרי לו לבחור, ליהנות, לטעות, לחוות, לקום, ליפול. להקים בית. לחיות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il