יום רביעי בערב במסעדת נאפיס ראשון לציון, לפתע עולה רפאל ארווס אביו של שי ארווס ז"ל, מבקש את תשומת לב הסועדים, ומתחיל להגיד בקול חנוק: אני רפי אלווס אבא של שי ז"ל, תהנו תאהבו אחד את השני, אבל אל תשכחו אותנו משפחות השכול. הילדים שלנו נהרגו כדי שאתם תאכלו להנות עם המשפחות שלכם, תהיו בשמחה תפזרו טוב בעולם.  תיהיו טובים אחד אל השני". כצפוי, אף עין לא נותרה יבשה במסעדה.

מאז שבנו נפל ממעט רפי לצאת למסעדות. בנו, סמ"ר שי ארווס (20) ז"ל, חובש קרבי בחטיבת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב־31 באוקטובר 2023. הנגמ"ש בו שהה ספג פגיעת נ"ט, שהביאה למותם של 11 לוחמי גבעתי. "הבן שלי נפל במלחמה ומאז אני כמו פעמון מצלצל של משפחות השכול", הוא אומר, ונשבר בבכי.

למה הרגשת צורך להגיד את מה שאמרת במסעדה?

"תמיד יש לי את הצורך הזה. אני מסוגל לעצור באמצע הצומת ולצעוק שיזכרו אותנו. באתי לנאפיס עם אשתי. מאז ששי נהרג אני פחות הולך, הכל מאד קשה לי, ואני מקסימום הולך לבית הקפה בחולון.  באותו ערב היו הרבה סועדים, כמה שולחנות גם חגגו ימי הולדת. הרגשתי צורך לדבר וביקשתי מהמנהל של המקום אישור. למרות שהוא התמהמה עם ההחלטה החלטתי שאני בכל זאת קם לדבר, אז הוא מיהר לצלצל לבעלים לבקש אישור. אמרתי לסועדים שהם יושבים פה בזכות הבן שלי ובזכות 841 חיילים שנהרגו".

מה היו התגובות?

"אחרי שדיברתי אנשים הפסיקו לאכול קמו וחיבקו אותי היו אנשים שלא הצליחו להמשיך לאכול ועזבו. תביני שקשה לי. חרב עלינו עולמנו. כל משפחות השכול מתקשות. יש כאלה שנופלים לאלכוהול, יש כאלה שמתגרשים ויש גם כאלה שאין להם יותר רצון לחיות. מי שחושב שיש לו צרות בחיים  שיבוא לחלקה מספר עשר בבית קברות בחולון. תיראו סבא וסבתא זורקים את עצמם על הקברים. מראות מאוד מאוד קשים".

"אז אני אומר לאנשים תבואו ותשכחו את המריבות הקטנות, את הצרות את המשכנתא. כשאת יושבת ביום שישי לארוחת ערב אנשים יושבים על הקבר של הבן שלהם. בנאפיס אנשים חגגו את ימי הולדת ואני באתי לשם מהחלקה הצבאית. הנעלים שלי היו מלאות בחול מהחלקה הצבאית".

סמ״ר שי ארווס ז״ל (צילום: באדיבות המשפחה)
סמ״ר שי ארווס ז״ל|צילום: באדיבות המשפחה

איך אתם מצליחים להתמודד מאז המוות של שי?

"אנחנו לא. הכל קשה לי. אני כבר לא מחייך כי אין לי סבלנות. קשה זאת לא מילה מספיק חזקה כדי לתאר את מה שאני עובר, את מה שאנחנו עוברים. מהיום ששי נפל למשל אני לא רואה את הנכדים שלי. יש לי שישה נכדים- השישית אגב נקראת שי לי. מרים פרץ אמרה אפשר לחיות, שהזמן יעשה את שלו. היא מטעה. היא  אומנם איבדה שניים מבניה, אבל זה לא נכון מה שהיא אומרת. זה לא נכון שאפשר לחיות עם זה כי קשה לנו מיום ליום יותר".

"אני כל היום בוכה ובלילות אני לא מצליח לישון, וכמוני כל 11 המשפחות שחרב עליהם עולמם ושחייהם השתנו מאותו יום נוראי. יש הורים שרוצים לשים קץ לחייהם, ואני רץ אליהם מחבק אותם. אני עוד מעט הולך להביא עוגות לתל השומר לפצועים לחבק אותם ומביא להם לשחק עם הכלב של שי ששמו סימבה. זה הכלב היחיד שנותנים לו להכנס לבית החולים החילים מאושרים. כשאני רואה את החיוך שלהם אני יודע שעשיתי את שלי. אני עושה דברים מיוחדים".

הצוואה שכתב שי ביוזמתו

ב-19 באוקטובר כתב שי ז"ל, צוואה בפלפון שלו. "דיברתי עם המפקד שלו, וזה לא נכון שמחייבים חיילים לכתוב מכתבי פרידה", אומר רפאל, "לא רוצים להוריד להם את המורל עם מכתבי פרידה אבל שי בחר לכתוב צוואה. וכך הוא כתב: "לאדר האהובה שלי, אמא היקרה שלי, האבא הכי טוב בעולם וכל האחים שלי, חן ותמי ריי ואימרי, אור וניב, רן ומוריה, אמילי וארי וטל וסתיו והמשפחה הקרובה, שתדעו כמה אני מתגעגע אליכם ואני אוהב אתכם, והאמת ששמחתי לעשות את מה שאני עושה להציל אנשים ולשמור על המדינה כי זה משהו שתמיד רציתי. משהו שתמיד היה חלק ממני מאז שהייתי קטן ועכשיו הייתה לי ההזדמנות לעשות זאת ולתת מעצמי גם למדינה. אז שתדעו שכל זה לא היה לחינם והיה שווה את זה. שכל עם ישראל ימשיך במסורת הזאת, ולאהוב את המדינה כי אנשים לא נפלו פה סתם, ויש אנשים שצריכים לשמור פה. אני יודע שזה יהיה קשה אבל אני רוצה שתמשיכו איך שאתם. תמשיכו בחיים, תנו מעצמכם כמה שאתם רק יכולים, תהיו משפחה מאוחדת. אדר אהובה שלי תמשיכי בשלך. זה יהיה קשה, אבל אני באמת רוצה שתהיי מאושרת כמו עכשיו ותמשיכי הלאה. וכל חבריי הקרובים, אני אוהב אתכם ומעריך אתכם על כל החיים והחוויות שעברנו ביחד. היה כיף, נהניתי מאוד, והיו לי חיים מאושרים. סבא, אני יודע שתמיד האמנת בי והיית מאוד גאה בי שנהייתי לוחם, אז תהיה גאה גם עכשיו, כי לא נפלתי לחינם". 

הצוואה הזאת נותנת לך כוח להמשיך?

"אני יודע שהוא היה רוצה שנמשיך. כל כך קשה לי. אני כועס. כועס על אבא של לירי שהבת שלו השתחררה מהשבי והוא אמר שהוא בז לאלה שהיו נגד העסקה. אני הייתי נגד העסקה אבל מהמקום שצריך להחזיר את כולם. סינוואר הביא את השבעה באוקטובר וחזרנו לאותו מקום. בשביל מה נפלו כל החיילים האלה? היינו משחררים מהתחלה את המחבלים ועושים את אותה עסקה, אם הייתה עסקה אחת שלמה אני בעד, למה שאבא אחד יקבל את בנו ואחר לא? הם נפלו על הגנת המולדת. אני מרגיש שאני כמו שליח של שי".