ב-7 באוקטובר נחטף אור לוי מ"מיגונית המוות", שם נרצחה אשתו עינב. בסוף השבוע חזר לוי לאחר 491 במנהרות חמאס וחזרתו החזירה חלק משורדי המיגונית - לצד שמחה גדולה משובו - לרגעי האימה. "הרגע שראיתי שאור יצא מהשבי היה שמחה אבל באותו רגע זה פגע בי עוד פעם. חזרתי אחורה", סיפר הבוקר (רביעי) איתן האלי, שורד התופת שהשליך רימונים לצד הרש גולדברג-פולין וענר שפירא ז"ל, לניב רסקין ב"חדשות הבוקר".

באותו בוקר שחור הצטופפו עשרות אנשים במיגונית, רובם נרצחו. חלקם, כמו אור לוי, אליה כהן והרש גולדברג-פולין ז"ל נחטפו. הפעולה ההרואית של שפירא ז"ל במיגונית שהשליך את הרימונים שנזרקו על ידי המחבלים הפכה לאחד מסמלי אותו היום. "כשענר נהרג לקחתי על עצמי את מה שהתחיל. אני זוכר את ההרגשה של לזרוק את הרימונים החוצה. אני זוכר את הרגע שלא הצלחתי להוציא רימון שהתפוצץ. עפתי אחורה, התעלפתי וכשחזרתי להכרה ראיתי את אחד המחבלים שנכנס ומכוון את הנשק על הרש", נזכר האלי.

"סגרתי את העיניים וכמה שניות אחרי הרגשתי מחבל שמנער לי את הראש. עד עכשיו לא הבנתי למה שרדתי את זה, מחבל עמד עליי, תפס אותי ושחרר אותי. לאחרונה נפל לי האסימון שלקחתי על עצמי אחריות להגן על מי שהיה שם ולספר את הסיפור כמה שיותר", המשיך. "אני לא מרגיש שהאירוע נגמר, הוא התחיל ב-7 באוקטובר ועד שכל החטופים מהמיגונית לא יחזרו, אנחנו עדיין שם".

חשבת למה לא חטף או הרג אותך?
"אין לי הסבר, אני מאמין שהמחבל חשב שאני מת. נלחמנו חצי שעה לאחר לילה ללא שינה והשתמשתי בכל הכוח להישאר בחיים. אני זוכר שכאילו הייתי בחלום, הוא תפס אותי מהשיער וניער אותי".

הרגשת כמו מת?
"ממש רפוס, לא הצלחתי לזוז. העיניים שלי היו עצומות, והוא שיחרר אותי. לדעתי הוא חטף את אליה כהן, לאחר מכן חטפו חמישה וחזרו לפתח המיגונית וירו בכולם. למזלי הייתי משמאל למחבל על הכניסה, והסיבה היחידה שאני פה זה שהוא לא פנה שמאלה. שני חברים שלי נרצחו, זה היה וידוא הריגה".

בזמן קצר חווה האלי שלושה ניסים וגם לו אין תשובה ברורה למה. "אין תשובה אחת. אי אפשר להסביר למה שרדתי, ישבנו פצועים במיגונית עוד שבע שעות עד לחילוץ. בזמן הזה ניסיתי להרגיע את מי שסביבי", אמר.

תאר את התחושה לזרוק רימון שעלול להתפוצץ בכל רגע.
"זה לא נתפס, לא הבנתי שזה מה שענר באמת עושה. הוא התחיל לזרוק החוצה ואמר לנו שאם אנחנו רואים רימון לזרוק החוצה. הוא עשה את זה מספר פעמים, לדעתי איזה שמונה רימונים. לא האמנתי שזה מה שאני רואה אבל ידעתי גם שאם יקרה לו משהו, מישהו אחר יצטרך להחליף אותו".

ספר על הרש.
"הוא נכנס עם ענר, הייתה אווירה טובה. אני זוכר שהוא נפצע, ראיתי אותו בלי יד. הוא לא היה לחוץ או פחד, תוך כדי חבש את עצמו ודאג שלא ימות".

האלי שיתף כי למרות שהיה רוצה טרם הספיק לדבר עם הוריו של גולדברג-פולין ז"ל אבל כן עם משפחתו של שפירא ז"ל. "לא הבנתי בהתחלה איך אדם בגיל שלו עושה דבר כזה אבל אחרי המפגש עם ההורים הבנתי מיד שזה מי שהיה. הוא האדם שייתן את החיים בשביל אנשים שהוא לא מכיר", הוסיף.

החיים שלך השתנו?
"לחלוטין, הייתי בשנה האחרונה בתואר שלי. מצאתי עבודה אבל אחרי כשנה זה הרגיש שונה. יצאתי לסבב הסברה בארצות הברית, ניסיתי לעמוד על שלנו. אם לא נדאג לעצמנו אף אחד לא יעשה בשבילנו את העבודה".

אתה רוצה להיות מסביר של המדינה?
"בסיוע של אוניברסיטת בן גוריון השלמתי את התואר כדי שהטראומה לא תהרוס את מה שהתחלתי. בינתיים קיבלתי החלטה לעשות הסברה".