הסתיימו ההשכבות. גלית ואני נשפכים על הכורסה במרפסת עם פינוק מיוחד - קופסת גלידת בן אנד ג'ריס בצק עוגיות (ידוע שבגלידות בן אנד ג'ריס תמיד אין מספיק בצק עוגיות, שהוא כמובן החלק הכי טוב של הגלידה). אז התחלנו לבלוס את הגלידה, ופתאום התגלתה לנו הפתעה ענקית: גוש ענק של בצק עוגיות, בגודל של היד שלי. כל כך התרגשנו, שהתחלנו לעוף בדמיון על איך זה קרה. חשבנו על עובד במפעל בקריית גת ששמו ג׳נקינס (כן, שם מוזר) שעבד שם ובטעות (או שלא בטעות?) שם יותר מדי בצק עוגיות, ובעקבות הטעות הזו הוא זומן לחדר המנהלת ופוטר, ואז הוא חזר הביתה ורב עם אשתו, ודיברנו על איך הילדים שלו הגיבו, ואיך הוא שינה מקצוע בעקבות האירוע ועוד ועוד.
השיחה ״הסתמית״ הזאת נמשכה כחצי שעה - היינו עמוק בתוך המשחקיות, בלי פואנטה, פשוט נהנים. הסתמיות של השיחה עזרה לנו להשתחרר משיח שותפי על הילדים וחיזקה את החברות שלנו. מאז ג׳נקינס הפך להיות דמות בחיים שלו וגם מילת קוד שמזכירה לנו לא רק את אותו הערב, אבל גם את המשחקיות והחברות שלנו.
כשהיינו ילדים הכל מעניין ומשמעותי: עלה על הקרקע, הבועות במשקה, קן של ציפור. אחר כך התבגרנו אבל המשכנו לדמיין. כשטיילתי בדרום אמריקה בתחילת שנות ה-20 שלי, הייתי פתוח לחלוטין לצירופי מקרים המדהימים ולסנכרון המופלא שהמסע מביא איתו. החיים היו מרגשים, וכל פינה הביאה איתה הרפתקה חדשה. היו שיחות אקראיות עם זרים: המשמעות של "זן ואומנות אחזקת האופנוע", רמזים נסתרים באלבומי הביטלס ושירה ספונטנית משותפת.
ואז הכרנו את יקירנו והתרגשנו. זוכרים איך שהתחלתם לצאת היה לכם מלא זמן לדבר על העבר שלכם? על הטיול למזרח? על איך סבא שלכם עלה לארץ? על השירים שאהבתם בילדות? סרטים שהשפיעו עליכם? בתחילת הדרך זוגות מבלים זמן בהיכרות הדדית, בשיחות פילוסופיות, רומנטיות ופסיכולוגיות, מהולות בהומור ופלירטוט.
אולם עם השנים והולדת ילדים, כפי שתיארתי, השותפות משתלטת על הזוגיות ופתאום אין זמן לדבר על שום דבר חוץ מלוגיסטיקה. אין זמן לדבר "סתם". ואז השיחות ביניכם הופכות להיות בעיקר לוגיסטיות, שיחות של פתרון בעיות. השיח הזוגי נהיה דל, מעייף, ולא מרגש. היצירה, המשחקיות, הסינרגיה והחיות מתחילות להיעלם מהקשר. מה הפתרון? שיחות סתמיות. כן, כמו שזה נשמע. שיחות שאין להם פואנטה. הן לא יעילות, חשובות, תורמות או מקדמות אתכם כשותפים.
שיחות סתמיות הן למעשה מגרש המשחקים שלכם. הן ההפך מיעילות. הן הנתיב שלנו חזרה לחברות, למשחקיות, לדמיון, לצחוק, הנאה וסקרנות. הן גם מרחיבות את המרחב הפוטנציאלי הזוגי שלכם עם דימויים, סיפורים, זיכרונות, המצאות ויצירות סינרגיות שילוו אתכם לאורך הזוגיות ויהיו קיצור דרך לאינטימיות. הסתמיות שלהם מחזקת את הממד המשחקי והשטותניקי שחשוב עבור חופש זוגי. הן מרחיבות את הבסיס של החברות שלכם עם נושאים, דימויים, דמויות, זיכרונות, אסוציאציות, חלומות וסתם צחוקים. ככל שבסיס החברות שלכם יהיה יותר רחב, ככה תגיעו לשיאים חדשים של אינטימיות וקרבה. הן עוזרות לייצר אסוציאציה חיובית לשיחות ביניכם - כך שתרצו יותר להיפגש ולדבר כחברים.
יתרון נוסף הוא פשוט ליהנות. ליצור זיכרונות חיוביים ולבנות אסוציאציות שמחות בקשר. בכל פעם שאני חושב על בן/בת הזוג, אני נזכר ברגעים משמחים, ולא רק ברגעים "רציניים". כך הזוגיות לא נשארת רק בגדר התחייבות, אלא גם כיף ושמחה. שיחות סתמיות הן לא בזבוז זמן - הן המשאב חשוב ביותר לקשר החברי ביניכם.
מה המאפיינים של שיחה סתמית?
היא משחקית: לא לקחת את עצמנו או את יקירנו ברצינות מדי.
היא חיובית: תאמרו "כן, ו..." לנושאים שעולים, גם אם בחיים לא הייתם מדברים על הנושא הזה.
היא אסוציאטיבית: לא לפחד להמציא, להשתטות או לחשוף. אתם עכשיו במוד חברים.
היא משוגעת: אל תפחדו לטעות - זכרו שאין טעויות אלא רק למידה.
היא לא צפויה: לכו בעקבות הצל. תנו לצללים שלכם לצאת מבלי לחשוש שכל מילה תישפט או תנוצל לרעה. זה המרחב שבו הצללים, הדמיון, הפנטזיות והשריטות שלכם יכולים לצאת לאור בבטחה.
זמן מרפסת
יש כמה דרכים פשוטות ליצור מרחב לשיחות סתמיות. הטכניקה שאנחנו מלמדים זוגות בקליניקה נקראת זמן מרפסת. זמן מרפסת היא מילת קוד שלנו לזמן שבו גלית ואני יושבים במרפסת (או בספה או במיטה) ומקדישים זמן חברי לדבר שטויות. אז איך עושים את זה?
קבעו זמן ומקום מראש: שריינו ביומן (כן כן, זה לא סקסי אבל עובד) זמן שבו אתם עוצרים הכל ונפגשים כחברים. לתכנן מראש זמן מוגדר עוזר לשניכם להתנקז לאותו פוקוס ולהעלות את הסיכוי שזה יקרה. שמים מוזיקה ברקע, ומקשקשים. תתחילו מ-5 דקות פעם בשבוע ותראו איך הולך.
הדמיון מוביל: כשאתם בשיחה כזו דברו על כל נושא שבא לכם, כמו מים, אוויר או שטיחים.
הכל פתוח: אל תהיו קשורים יותר מדי למה שאתם אומרים. אתם יכולים לשנות נושא בכל רגע ולתת לפרטנר להוביל לשיחה בכיוון חדש.
מילות קוד: נסו לסיים עם כמה מילות קוד לשיחה שיעזרו לכם לחזור לזיכרון המצחיק מהשיחה.
אבל על מה נדבר?
אין בעיה. הכנו לכם כמה שאלות סתמיות שיעזרו לכם להתחיל לקשקש בקומקום.
- דרגו את סוגי הביסלי (ברבקיו, בצל, פלאפל, רגיל, פיצה) מהכי טעים להכי פחות טעים? למה? תארו זיכרון אהוב שלכם אוכלים ביסלי.
- מה יותר טעים: שוקו או וניל? למה?
- אם היה לך כח על מה הוא היה?
- אם היית נתקעת במעלית עם מישהו חי או מת לשעה, מי זה היה?
- מהי היה משחק אותך בסרט על חייך?
- מי הכי דומה לך בחייך ולמה?
- מה יהיה שם האוטוביוגרפיה שלך?
- תארו את הבית האידיאלי שלכם?
- איזה מכונה עוד לא המציאו שהיתה יכולה לשדרג את החיים שלך?
- מה החטיף האהוב עליך? מתי לראשונה אכלת אותו?
- החלום שלי בתור ילד/ה היה...
- אם הייתי זוכה עכשיו בלוטו הייתי…
- אם הייתי יכול לחזור בזמן, לאיזה מקום או אירוע היסטורי הייתי רוצה לחזור ולמה?
- האם היית מעדיף להיות יותר חכם מכל האנושות ב20%- או שכל האנושות תהיה יותר חכמה ממך ב-20%?
- מה השיר תמה שלך לתקופה הנוכחית?
אם השאלות האלה מרגישות ילדותיות או טחפשיות, אז נהדר. זו בדיוק הכוונה. תפסיקו לקחת את עצמכם כל כך ברצינות.