החודש שוחרר קית' סיגל בן ה-65 משבי חמאס, וזכה סוף סוף לחבק את משפחתו ואהוביו אחרי התופת שעבר. אביבה אשתו שוחררה אחרי 51 ימים בעזה במסגרת העסקה הראשונה, ובתו שיר עמדה בחזית המאבק לשחרור החטופים - שתיהן נלחמו לשובו במשך כל אותם ימים כאובים. אמנם בנות משפחת סיגל זכו לקבל את אבי המשפחה בחזרה, אך אביבה סיפרה עם בתה בריאיון אצל גלית גוטמן ואילנית לוי שמבחינתן כל עוד נותרו חטופים בעזה המעגל עודו פתוח: "אחרי שחזרתי מהשבי אמרתי עשרות פעמים שכמעט מתנו במנהרה. איך אנשים עוד מופתעים ממצב החטופים שחוזרים?"

מה שלום קית' אחרי החזרה מהשבי?
אביבה: "הוא וגם אני עברנו יותר מדי. הוא חזר בדיוק כמו אדם ששהה בשבי שנה וארבעה חודשים, שעבר התעללויות קשות. הרבה מהזמן הוא עצוב, שקט ומתבודד. קשה לי עם זה, אני מנסה לעזור לו כמה שאני יכולה אבל הבנתי שצריך להרפות ולתת לו להיות. הוא עדיין בהלם, הדרך לחזרה לסוג של שגרה עדיין ארוכה".

שיר: "הוא היה חצי שנה לבד וירד 30 קילו. לפני החטיפה הוא לא היה אדם מלא, הוא חזר במשקל 57 ק"ג והוא איש מבוגר. הוא היה שלד, ועודו".

מה הוא מספר על התקופה שם?
אביבה: "כשחזרתי מהשבי, סיפרתי שלמרות שדואגים בעיקר לשלום הבנות, גם הבנים בשבי עברו דברים איומים. לא היה להם אכפת שקית' בן 65. הוא סיפר שפעם בזמן ששכב על מזרן, אחד המחבלים בעט בשיא כוחו בצלעות שלו, קילל אותו וירק עליו - ושבתגובה לכך הוא לא יכל לעשות כלום. רוב הזמן הוא משתוקק לדעת מה אפשר לעשות להחזיר את החטופים. אני שומעת אותו בטלפון בחמש בבוקר קורא חדשות. הוא הספיק לחזור לקיבוץ ואני עדיין לא, ואפילו יש תחקיר על כפר עזה בעוד כמה ימים בו קית' ינכח ואני לא".

שיר: "הייתה לו רשימת אנשים אהובים וחברים בראש, והוא היה מדבר איתם. פשוט עוצם עיניים, חולם ומדמיין אותנו בשעות הבודדות". 

אתן חושבות שלאור היממות האחרונות, העולם מבין קצת יותר את תופת השבי?
אביבה: "עוד מאז שחזרתי אני אומרת שוב ושוב, חייתי ונשמתי את סכנת המוות שם. הגיל של קית' לא עניין את השובים שלו, הבנים עוברים שם דברים איומים. אין מאושרת ממני שקית' חזר, אבל כשאני חושבת על גלי וזיוי ברמן שלנו מכפר עזה הלב שלי נשבר. הם בני 28, חיים שלמים לפניהם, והולכים לחזור בין האחרונים. בא לי להתחלף איתם, להיות שם במקומם. מה עוד צריך לקרות כדי שיחזירו את כולם?". 

לפני  חטיפתו של אביה קית', שיר בתו התארסה לבן זוגה אך התחייבה לקיים את החתונה רק כשאביה יחזור מהשבי. כעת, אחרי שהמאבק האישי של משפחת סיגל הגיע לקצו, היא מספרת על הנסיון המשפחתי להשתקם ולבחור בתקווה: "הדיסוננס הוא בלתי נסבל, אבל אנחנו זקוקים לזה. מגיע לנו ולהורים שלנו. חיכיתי כל כך הרבה זמן שהוריי ילוו אותי בחופה, אמא אומרת שאני צריכה להזמין את כל העם לחתונה".