כשבנה של א' (48) הוקפץ לדרום ב-7 לאוקטובר, אחזו בה חרדה ומתח שלא אפשרו לה לעשות דבר, מלבד לבדוק באובססיביות בוואטסאפ מתי בנה נראה לאחרונה. היא היא גרושה ובפרק ב' ממושך עם בן זוג, ללא מגורים משותפים. "כבר ביום שבת, הגבר שלי התקשר וביקש לבוא, בדרך כלל כשהוא בא יש מפגש מיני ובאותו רגע לא רציתי שום דבר ולא הסכמתי שיבוא. במשך יומיים הייתי בכאוס ובהלם כמו כולם, וביום השלישי אמרתי לעצמי, מה יעזור לי לשבת ולבכות עדיף שיבוא".
א' מספרת שבן זוגה נחשף לסרטונים הקשים וחווה חרדות וקשיים, וביקש שוב ושוב לפגוש אותה, כדי לקבל חיבוק חם וקרבה מנחמת. "היה מפגש מיני מאוד סוער, באנו אש ולהבות, שנינו אנשים מאוד מיניים, יש בינינו נטו מיניות, אהבה וחברות, וזה מה שמחזיק את הקשר כל השנים. אבל משהו במפגש הזה היה יותר עוצמתי ממפגשים אחרים, בגלל המלחמה והזוועות, הכול היה עדיין כל כך טרי, זה היה אסקפיזם, גמרתי המון פעמים. לשנינו יש נטייה לדיכאון, והצד השני של דיכאון זה יצר החיים, הוא ידע שאני בהיסטריה בגלל שהבן היחיד שלי בעזה, ויצא ממנו הרבה רוך, דאגה ורגישות אליי".
מאז, מספרת א' הם נפגשים בתדירות הרבה יותר גבוהה מאשר לפני המלחמה, ויחסי המין מסייעים להם בתקופה זו לפרוק מתחים ולישון יותר טוב בלילה. "היו הרבה ימים שלא הצלחתי לישון, ושמתי לב שבימים שהוא בא, אני ישנה מצוין אחרי שהוא הולך, לכן רציתי שיבוא כמה שיותר. זה מרגיע ומאזן אותי. אני נכנסת למוד של המאהבת וזה מסיח את דעתי מלחשוב מה עם הבן שלי. כשאני מתעוררת למחרת בבוקר אני ב'היי' לכמה שעות, מריצה בראש מה היה וזה נותן לי כוחות לצלוח את היום".
"אני נכנסת למוד של המאהבת וזה מסיח את דעתי מלחשוב מה עם הבן שלי"
יחד עם הסערה והיצרים המשולהבים בזמן הסקס, כשהמלחמה ברקע, צפים גם דברים נוספים. "לא ראיתי את הסרטונים שחמאס פרסם, ואני מנסה לשמוע כמה שפחות, אבל בכל פעם שהוא בא ואנחנו עושים סקס, התמונות של האונס של הנשים במלחמה מופיעות לי כל הזמן מול העיניים. אני במיטה המוגנת שלי ונמצאת עם בן זוג שאני אוהבת ומחוברת אליו רגשית ונפשית, והמיניות שלנו נהדרת ומלאת עונג - מול הסבל הגדול שלהן, ואיך אני מרשה לעצמי להרגיש את כל זה? אני מנסה לגרש את המחשבות האלה אבל מדי פעם הן עולות. עד לפני המלחמה זה היה רק אני והוא, ופתאום נכנסות לסקס דמויות אחרות".
לתפיסתה של א', המצב הנוכחי משפיע על הצורך של גברים בקשר ובקרבה ומהווה מנוף לחיבור אחר בין המינים. "בן הזוג שלי הוא אדם שמאוד שומר על החופש האישי שלו, לרוב אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע, מאז המלחמה זה מאוד אינטנסיבי מצידו, הוא כל הזמן מבקש את הקרבה, ואומר שהוא חייב את המפגש איתי, שזה מה שמחזיק אותו. אחרי שנים שאנחנו בקשר, ראיתי בו משהו פגיע. זה כמובן השפיע על המיניות שלנו רק לטובה, היא עלתה בכמה דרגות בחודש האחרון, בן הזוג שלי יותר יצרי ומתמסר, וזה גורר אותי לרצות להתמסר, אני שמה לב בכלל שיש התעוררות חזקה של גבריות מסוג אחר בימים האלה. בימים שהוא לא כאן אני רואה חדשות, לכן אני חייבת שיבוא וכמה שיותר, וייתן לי את מה שאני צריכה כדי לשחרר אנדורפינים ואוקסיטוצין, זה כמו סמים בשבילי. החלטתי שאני בוחרת בחיים ואני עושה הכול כדי לשמור על שפיותי".
"לא פנוי ליהנות מסקס"
י' (31) מספר שבכל סבב של לחימה הוא מוצף מחדש, בעיקר לאחר שחבר טוב שלו נהרג בצוק איתן. הפעם הוא נצמד למסך, מתעדכן בכל פריט חדשותי וצורך כל שביב מידע. בעברו, הוא מסביר, הוא היה פוקד מסיבות טבע ופיד הפייסבוק שלו התמלא בפוסטים של חברים של נרצחי המסיבה ליד רעים.
הקושי והידיעות על הנרצחים השפיעו מאוד על החשק המיני של י'. "אני לא מגיע לזה בכלל, וגם תמיד יש את החשש הפיזי שמה יקרה אם יהיה סקס ופתאום תהיה אזעקה, זה פשוט נהיה יותר רחוק".
"דווקא אחרי שעברנו לישון יחד בכל לילה, לא היה כלום. אני מניח שאם הייתי גר בדירה שבה יש ממ"ד, הייתי מרגיש קצת אחרת"
בחודשים האחרונים י' היה בזוגיות לא מחייבת. הוא מספר שלפני המלחמה, בכל פעם שהתראו היה ביניהם מפגש מיני, אך לאחר שהתחילה המלחמה, ודווקא שעברו באופן זמני לגור ביחד, לא היה ביניהם מגע מיני. "ניסיתי ליזום קצת, בקטנה, פעם אחת או פעמיים אבל לא היה לנו חשק לזה, לפני זה היה תמיד סקס, ודווקא אחרי שעברנו לישון יחד בכל לילה, לא היה כלום. אני מניח שאם הייתי גר בדירה שבה יש ממ"ד, הייתי מרגיש קצת אחרת. כשיש לך ביטחון אישי זה עוזר, אני מרגיש שזה משהו הישרדותי, שאני צריך להיות דרוך, על המשמר ואין לי פנאי ליהנות מסקס או לחשוב על זה".
"הגוף שלי מאותת לי שהוא רוצה לעשות ילדים"
"אני אדם מאוד מיני, במיוחד בקשר צעיר, אבל בשבועיים הראשונים של המלחמה הייתי בתוך עצמי, בהתמודדות עם הטראומה, והייתי מעורב בכל מה שקורה ברמה רעילה, אובססיבי לחדשות ולאכילה רגשית", מספר א' (30) שנמצא בקשר עם בת זוג אותה הכיר לפני המלחמה. א' הוא חלק מקהילת מסיבות הטבע והטראנס, אמנם במסיבת הטבע נובה לא היה, אך הוא מכיר רבים מהחטופים, הנרצחים והניצולים, "זה הפך אותי ועדיין הופך אותי. בהתחלה היה פחות נעים להיות איתי, היה לי קשה להכיל את מה שאני עובר ולראות את האחר, ואת מה שהוא עובר. הייתי מאוד עם עצמי ורק עם חברים שמבינים אותי ונמצאים באותו מקום כמוני".
א' מספר שמשום שהקשר עדיין היה בתחילת דרכו, לא הרגיש ביטחון להראות את הכאב והקושי שלו, אך בת זוגו הייתה שם עבורו, מלאת נתינה וחמלה, וזה מה שעזר ללבו להיפתח מחדש. "בהתחלה לא הייתי נחמד גם אליה, ויום אחד היא באה אליי, ניקתה לי את הבית, עשתה לי מקלחת כאילו אני סיעודי, ואמרה לי "זהו, תתאפס על עצמך". מאותו רגע משהו בי נפתח לאהבה. היא בכתה איתי ועזרה לי להניע רגש שלא הצלחתי להניע. לפני כן הייתי עסוק בלכאוב את הכאב שלהם וכשהיא הייתה איתי זה אפשר לי להסתכל על הכאב שלי. באותו לילה שכבנו".
"למרות שהיא רק בת 27, בת הזוג שלי אמרה לי שהרחם שלה ממש צועקת עליה שהיא רוצה ילדים, וזו פעם ראשונה שהיא חווה את זה"
במהלך קיום יחסי המין, א' מספר על תחושה חדשה שהחלה לפעום בו, ושמעולם לא הרגיש בעבר. "כשעשינו הסקס, ממש הרגשתי שהגוף שלי רוצה שאני אגמור בתוכה, זה לא משהו שאני מכיר מהגוף שלי והיה לי קשה לעצור את זה. אנחנו לא משתמשים באמצעי מניעה. רציתי לנשום רגע ולהבין מה קורה, ואם זה באמת מה שאני רוצה, כי כמעט השתכנעתי לעשות את זה. יצאתי לרגע מתוכה ודיברתי איתה, היא הזדהתה ואמרה שהיא רוצה ילדים. למרות שהיא רק בת 27, היא אמרה לי שהרחם שלה ממש צועקת עליה שהיא רוצה ילדים, וזו פעם ראשונה שהיא חווה את זה".
למרות הרצונות העזים, א' ובת זוגו התפכחו והבינו שהרצון לילדים הוא לא מידי. אבל הוא מקבלת לדבריו איתות דומה מהגוף שלו בכל פעם שהם שוכבים. "זה קורה רק במהלך האקט המיני, וזה בעיקר בא לידי ביטוי בכך שיותר קשה לי לא לגמור כשאני בתוכה. זה מאוד נדיר עבורי, וכשדיברנו כמה פעמים על להביא ילדים תוך כדי סקס, אז עוד יותר מגרה אותי. מבחינתי, זה קשור לעובדה שהרבה אנשים שאני מכיר מתו, וברמה הרגשית, יש בי צורך שיהיה בעולם יותר אנשים כמוני, ולהביא ילד זה להרגיש פחות חסר אונים אל מול הצורך הזה".
"בתחילת המלחמה החשק המיני לווה בהמון תחושות אשמה"
פרופ' רפי חירותי, מומחה ברפואת שיקום ומטפל מיני, ראש החוג לרפואת שיקום בפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל אביב, מנהל שותף - "אישי" - מרכז לטיפול מיני, זוגי ופרטני, מספר כי בשבועות האחרונים יש עלייה חדה בפניות לקליניקה.
"בשבועות הראשונים היה הלם מוחלט והמון ביטולים, הציפייה שלנו, המטפלים, הייתה שאצל הרוב המוחץ החשק המיני ייכבה לחלוטין, אך בפועל, במדגם שעשיתי בשיתוף פעולה עם שלי ורוד, ויש כאן הסתייגות כי ממילא מי שנכנס לבלוג על סקס הוא לא מדגם מייצג, עם זאת, ראינו שכשליש מהנסקרים דיברו על כך שהחשק המיני חזר להם, עם הזמן האחוזים עלו יותר ויותר, בהתחלה זה היה מלווה בהמון רגשות אשמה, וזו הייתה עיקר ההתמקדות בפורומים, איך זה שבחוץ יש את כל הזוועות האלה ולי יש חשק מיני?"
"הציפייה שלנו, המטפלים, הייתה שאצל הרוב המוחץ החשק המיני ייכבה לחלוטין, אך בפועל, האחוזים של האנשים שהחשק המיני חזר אליהם הלכו ועלו"
פרופ' רפי חירותי
האשמה הייתה נדבך משמעותי בקרב כל מי שהחשק המיני שלו התעורר בשבועות הראשונים של הלחימה, ככל שעובר הזמן, מינון האשמה יורד, והחשק עולה. "בשבועיים הראשונים היו רגשות אשמה עצומים, הסברתי להם שכל בנאדם יגיב אחרת, ומצב כל כך לא נורמלי כל תגובה היא נורמלית. יש כאלה שהמיניות לא תהיה בסדר עדיפויות שלהם ויש כאלה שזה יהיה הגורם שירגיע וימתן אותם ויחבר להמשכיות. יחד עם זאת, חשק מיני זה יצר הישרדותי, זה הכלי שעוזר לאנשים לברוח ממה שקורה. יש כאלה שקמים בארבע בבוקר לקטוף עגבניות ואחרים מוצאים את האפיק המיני שעוזר להם לעבור תקופה קשה ולשרוד. מין הוא יצר הישרדותי, זהו הבסיס בפירמידת הצרכים של מאסלו, זה שבלעדיו אין חיים".
פרויד מדבר על שני יצרים מנוגדים: יצר המוות - הרס, אובדן ואפילה ומולו הארוס - יצר החיים, התענגות, הנאה ויצריות. אצל כל אדם, בכל זמן נתון שני היצרים הללו נמצאים במאבק. "אם הכול מסביבנו כל כך קשה, המלחמה וההרס, חייבים גורם מאזן שיוריד אותנו אל הקרקע וזה יהיה הארוס".
למה תמיד אחרי מלחמה יש בייבי בום?
"במלחמה כמו בקורונה, בשבועות הראשונים אנשים סגורים בבית. אם אצל שלושים אחוז היה חשק מיני, זה קרה. בקרב שלושים אחוז מהזוגות, אצל אחד מבני הזוג היה חשק רב ואצל השני לא היה חשק בכלל. גם אם 15 אחוז מהזוגות עושים סקס, זה קורה כנראה יותר מהרגיל. שאלנו בסקר: כמה מכם חושבים לעשות ילד וכמה לא רוצים להביא ילד לעולם כזה? ושם היו יותר אחוזים שרוצים המשכיות והמלחמה עוררה את היצר ההישרדותי - דווקא עכשיו רוצים להביא ילד".
לחשיפה שלנו לחדשות וכמובן לתמונות ולסרטונים המזעזעים שפרסם החמאס מיום התקיפה יש השפעה לא מבוטלת על החשק המיני ועל התפקוד המיני שלנו. "אמנם לא קיימים הרבה מחקרים בנושא, אך ד"ר עטרת גבירץ העבירה לאחרונה שאלונים ומהנתונים הראשונים עלה, כי מי שצרך יותר סרטונים, זה השפיע על התפקוד המיני שלו".
תופעה נוספת שעולה מעבודות שנעשו בנושא מאזורי לחימה כמו אוקראינה ואוגנדה היא התנהגות מינית "בלתי מרוסנת". "יש תחושה בקרב חלק מהאוכלוסייה של אכול ושתה כי מחר נמות, פרטנרים לא משתמשים בקונדום כי מה זה משנה אם נידבק במחלת מין, ושוכבים עם כמה שיותר פרטנרים, התנהגויות מסכנות שונות, כי זה פחות מאיים אם ממילא אנחנו בסכנה".
ככלל, בקרב זוגות רבים, קיימים פערים בחשק המיני, לדברי פרופ' חירותי, פערים אלו מתחדדים במצב הנוכחי של אירוע טראומטי מתמשך. "קיימות תגובות הפוכות לרוב הזוגות, אני רואה בקליניקה ובפורומים 'היא רוצה המון ואני רוצה לברוח מהזיכרונות'. הדרך להתמודד עם זה תהיה לחזק את התקשורת, לדבר את זה, לשתף אם מתאים לי או לא מתאים, האם זה מוקדם לי. צריך לבנות מרחב אינטימי מוגן, מרחב בטוח למיניות שבו אפשר ליהנות בלי לחשוש שעוד כמה דקות יפרשו את זה כזמן לחדירה".
"המון אנשים התחילו לאחרונה לחפש אהבה"
שלי ורוד, מטפלת מינית מוסמכת ופסיכוסקסולוגית, החלה לערוך סקרים בנושא מיניות בצל המלחמה בקרב כ-20 אלף העוקבים שלה באינסטגרם, כשבועיים לאחר שהחלה המלחמה העלתה את השאלה: האם מוקדם מדי לעסוק בנושא מיניות בצל המלחמה? 58% השיבו בשלילה, 21% מהנסקרים ציינו שאכן מוקדם, ול-21% הנותרים אין תשובה חד משמעית.
ב-22 לאוקטובר העלתה את השאלה האם אתם מצליחים לקיים יחסי מין בתקופה הזו? הפעם השתתפו בסקר יותר אנשים וההתפלגות בתשובות הייתה כמעט שווה: 36% מהנסקרים בקושי הצליחו לקיים יחסי מין, 32% הצליחו, ו-32% לא הצליחו.
"המון אנשים התחילו לחפש אהבה, יושבים לבד בממ"ד ומחפשים אהבה באפליקציות, הם חושבים על אהבה וילדים ויצר החיים"
שלי ורוד
ב-5 לנובמבר העלתה סקר נוסף, והפעם נשאלו העוקבים בנוגע לחשק המיני שלהם. ל-32% מהנסקרים יש קצת חשק, ל-29% ירד החשק המיני, אצל 24% מהם לא חל שינוי, ורק ל-15% מהנסקרים עלה החשק המיני באופן משמעותי.
"יש לא מעט אנשים שהמין הוא אמצעי להתמודד עם המתחים והקשיים, וזו דרך שמעניקה משמעות, במהלך המלחמה אחת הסוגיות שעלתה בקרב נשים שכן רוצות לקיים יחסי מין היא שהן רוצות ומתקרבות אך לא מצליחות, כי מייד עולות המחשבות על פשעי המין שקרו במלחמה וזה מפריע להן, במיוחד לאלו שנחשפו לסרטונים, זה פשוט לא יוצא מהראש", אומרת ורוד ומציינת שהיא שמה לב לתופעה נוספת שמתרחשת בתקופה הנוכחית: "המון אנשים התחילו לחפש אהבה, יושבים לבד בממ"ד ומחפשים אהבה באפליקציות, הם חושבים על אהבה וילדים ויצר החיים, אנחנו לא חושבים לאיזה עולם נביא ילדים, אלא נמצאים באותו מקום הישרדותי שאומר לנו להמשיך את קיומנו".