ימים חלפו מאז פרצה מלחמת "חרבות ברזל", ואת הכאוס שהתחולל בימי הלחימה הראשונים - מדינת ישראל כולה עדיין חווה. משפחתו של אופיר צרפתי מקרית אתא, שחגג את יום הולדתו ה-27 במסיבת הנובה בקיבוץ רעים, קיבלה את הבשורה שאופיר נחטף לעזה רק אחרי 18 ימים ארוכים של המתנה מורטת עצבים.
"אופיר נסע עם בת הזוג שלו, שובל, ועם עוד כמה חברים למסיבה, כי יום ההולדת שלו היה ב-6 באוקטובר והם רצו לחגוג לו שם", מספרת אחותו של אופיר, שובל. "בסביבות 06:30 בבוקר, לפני המתקפה, הוא ושובל הלכו לכיוון הרכב והתחילו לראות את היירוטים. הם רצו לכיוון החברים שלהם כדי לעדכן אותם מה קורה, ובמקביל הודיעו בכריזה שיש צבע אדום וביקשו מכולם להשתטח".
אופיר, שובל ושתי חברות נוספות שלה, התחבאו במשך שעות ארוכות מאחורי עץ. בשלב מסוים, כאשר התחילו להשתולל שריפות במקום, הם החליטו לזוז. "הם הגיעו לאזור שבו אנשים אספו אותם עם רכבים. הוא המשיך להיות בקשר איתנו בקבוצה המשפחתית, שידר רוגע, וכל הזמן אמר ׳תכף נחזור הביתה ואספר לכן הכל׳. בשעה 10:10 אופיר היה אמור לעלות לרכב בו בת הזוג שלו הייתה, והוא פינה את המקום שלו לאנשים אחרים. שובל הגיעה לאזור שבו הם קבעו להיפגש, אבל אופיר - לא".
הרכב עליו עלה אופיר נתפס על ידי מחבלים. 2 המבלים שישבו מקדימה נרצחו, ואופיר, שישב מאחורה עם אישה בשם רומי, נפצע. "קיבלנו טלפון ממספר שאנחנו לא מכירים, ודיברה אמא של רומי. היא אמרה לנו שאופיר ביקש להעביר דרכה הודעה שהוא פצוע. אנחנו לא יודעים איפה הוא נורה, אבל זו פציעת ירי. 18 ימים לא ידענו מה המצב שלו. לא ישנים, לא אוכלים, לא מדברים, רואים חדשות, סרטוני טלגרם, הקמנו בבית חמ"ל ביתי שהיה עסוק 24 שעות במידע. הגענו לאנשים מהשב"כ, מודיעין, צבא, משטרה, הגענו לכל גורם שרק יכול היה לעזור כדי לקבל רסיס קטן של מידע. הקמנו עמוד אינסטגרם מיוחד רק שלו שבו הפעלנו קצת לחץ. יש כל כך הרבה נעדרים, ולא יפספסו אותו. ביום ה-18 גילינו שרומי, מי שהייתה איתו ברכב, הוכרזה כחטופה".
באותה נקודה, אחרי 18 ימים, גילו בני משפחתו של אופיר כי קיימת הקלטה בה שומעים אותו בבירור, לצד שיחות של המחבלים בה הם אומרים את התוכנית בנוגע לשניים. "רומי שלחה לאמא שלה הקלטה והיא כולה בערבית. שומעים מחבלים ממש בתוך הרכב שלהם, ושומעים אותם מחליטים לחטוף את אופיר ואת רומי כי שניהם בחיים. ברקע אופיר נאנח מכאבים, אז אנחנו מבינים שהוא במצב לא פשוט ושהוא זקוק לטיפול רפואי בהול. אני לא חושבת שזו פציעה קלה, אבל אני גם לא יודעת איפה היא. אנחנו רק יודעים שהוא בעזה ושאין לנו מושג מה המצב הרפואי שלו. התשובה של הגורמים זה שאין תשובה כרגע ושיהיה מה לחדש יחדשו. הם אומרים שהם לא יכולים לדבר על הכל, אבל ברור לנו שאין להם מה לעדכן אותנו".
מאז עושים בני המשפחה כל מה שהם יכולים על מנת להביא לשחרורו של אופיר משבי החמאס. "אנחנו ממשיכים פה בבית. פתחנו עמוד אינסטגרם שמגייס תרומות כדי שנוכל להמשיך לפעול עבורו, יש לנו צוות שעושה לו סרטונים, משפחה שמדברת עליו. כרגע מה שאנחנו עושים זה שומרים שלא ישכחו אותו, שלא יהיה אחד מ-240. בת הזוג שלו איתנו כל היום. היא לא יכולה להתעסק במה שהיא עברה, והיא רק איתנו, עושה הכל כדי שאופיר יחזור. היא מדברת עם התקשורת, מגייסת את כל החברים, הכל כדי להחזיר אותו. כנראה שזה גם שומר עליה. אנחנו רוצים שידעו שאופיר צרפתי שם, ושיילחמו כדי להוציא אותו. אנחנו עושים הכל רק כדי לשמור עליו בתודעה, ומתפללים שנשמע בשורות טובות".
שובלה מודה שהתחושות שלה חצויות בנוגע לחטופות שחוזרות. מצד אחד שמחה על התקווה שאופיר ישוב הביתה, ומנגד כעס על העובדה שאופיר עצמו לא שוחרר. " זה די מכניס אותנו ללחץ ולחוסר סבלנות ולא רק אותם. אני נורא מבינה את המשמעות שהילדים חייבים לחזור הביתה. הם לא היו צריכים להיות שם. אבל רק מדברים על נשים וילדים ומבוגרים. יש גם בנים שכולם שוכחים אותם והם ממש בתחתית, והם פצועים. קשה לנו לשמוח מאוד, אבל אנחנו כן שמחים. גם במטה המשפחות אנחנו מנסים לעשות הודעה שכולם יחזרו יחד ולא בטפטופים, שלא יאבדו את הכוח".