פ' (בת 34, השם המלא שמור במערכת) החלה בטיפול לתקיפה המינית שחוותה, עוד לפני המלחמה. לאחר שנחשפה לעדויות על האונס שביצעו המחבלים היא חוותה התקף חרדה. חזרו לה הפלאשבקים מהעבר הפרטי שלה, שבו עברה תקיפה מינית ארוכה על ידי אחיה הגדול. התמונות בראשה התערבבו עם הסרטונים שבהם צפתה, והיא חזרה לתחושת טראומה וסיוטי לילה. והיא לא היחידה.
באל"י – האגודה להגנת הילד, הבחנו בנתון על פיו כ-40% מנפגעות תקיפה מינית בעבר חידשו פניות לחידוש תהליכי טיפול, וכן דיווחו על רגרסיות בתהליכי השיקום שלהן מהטראומות שחוו בעבר. כמו כן מצאנו כי אנשים הנמצאים בטיפול מפתחים סימפטומים של דחק וחרדה לאור המצב הביטחוני ואינם פנויים לגמרי לטפל בבעיה שבה רצו לטפל מלכתחילה. תהליך הטיפול עצמו שם דגש על הסימפטומים החדשים ומעכב את קצב ההחלמה מהפגיעה המינית שבה באו לטפל.
גם ע' (בן 21) מספר כי כשרץ למקלט בעת האזעקות חשב לעצמו מה הוא היה עושה אם היו תוקפים אותו מינית. הוא חזר לאירועים שאותם חווה בהיותו נער כשהותקף על ידי נער אחר בן השכונה. הוא חווה סימפטומים של חרדה, קוצר נשימה ובכי. כל אלו דוגמאות של רגרסיה אצל אנשים שעברו טיפול ויצאו מחוזקים והמשיכו בחייהם עם תקווה.
"חשיפה לסרטוני זוועות יוצרת טריגרים"
מאז פרוץ המלחמה עלו ברשתות החברתיות ושודרו באמצעי התקשורת מקרים על תקיפות מיניות (טרור מיני), ובהמשך לכך של החטופות בשבי. אם חשבנו שראינו הכל, שוב ושוב נחשפות הקלטות מרגעי אימה וצילומים קשים לצפייה. חשיפה למקרים אלו יכולה להיות טריגר להתפרצות תופעות חרדה וקושי להכיל מראות קשים אל כולם, ואצל מי שעברו תקיפה מינית היא עלולה להיות טריגר לרגרסיה עד נסיגה בתהליך השיקום. כל זה קורה מאחר והזיכרונות של הפגיעה המינית אינם מעובדים עדיין והם מקור לסימפטומים שונים. המוח שולח תזכורת לכך וכשמטופל נמצא במצב של קושי וחוסר ודאות, הדבר מעצים את תחושת הטראומה.
האירועים הנוכחיים עלולים להעצים מצבים של דחק אשר מופיעים בצורה של דיכאונות, ירידה במוטיבציה ובתפקוד ושינויי מצבי רוח וגם תסמינים פיזיים של חרדות והתקפי חרדה. בנוסף לכך תחושת הפחד מהעתיד הלא ידוע מערערת את הביטחון האישי, שהיא צורך בסיסי.
איך ניתן להתמודד עם הרגרסיות בתהליכי הטיפול ותחושת המצוקה?
לתת שם לתחושות: כאשר מטופלים מגיעים לקליניקות ומתארים תחושות קשות ומועקה יש לתת זמן כדי להתמקד בכאב ואף לתת שם לתחושות ולרגשות. כולנו בורחים מנגיעה בכאב ומיקוד בנקודות אלה מפחידים ומרתיעים, ולכן בטיפול חשוב לשהות בהם עם האמפתיה של המטפל.
להביע רגשות: המלחמה הנוכחית והמציאות שבה כמעט כל אזרח ואזרחית חווים אותה ומושפעים ממנה לימדה אותנו כמה חשובה תחושת הקירבה הבין אישית והתמיכה ההדדית. אפשר לעשות זאת על ידי אימוץ של שפה רגשית, בין אם אנחנו במרחב הטיפולי, המשפחתי, החברי או בכלל. נכון ומומלץ להביע רגשות, להגדיר אותם ולא לוותר על הביטוי שלהם. אם אתם מנהלים, הורים, בעלי סמכות במסגרת כלשהי, חשוב להכניס את השפה הרגשית לשיח ובכך לתת הזדמנות לסובבים לתת שם למה שהם מרגישים ולתקף זאת. דוגמה אישית חשובה ומלמדת את הסביבה, במיוחד ילדים, להביע את עצמם בצורה ולהפחית תחושת בדידות ושונות.
הפרדה: מומלץ ליצור הפרדה בין האירועים המערערים הנוכחיים לזיכרונות האישיים הקשים שצפים מתקופות העבר שאינם מעובדים. בטיפול אנו מלמדים את המטופלים לשים לב למה שקורה להם בגוף ולאבחן מצבים שבהם החרדה עולה ולהבין מה גורם לה להתפרץ. הם לומדים להפריד בין סכנה אמיתית, שאותה חוו בעת התקיפה המינית, לבין תחושת הסכנה עכשיו, כשהם במקום בטוח. חשוב לייצר יכולת דיאלוג פנימי והרגעה לכך ש"אני עכשיו לא בסכנה". השנה האחרונה ומצבים שחווינו כולנו, של חוסר אונים ואימה, בהחלט יכולים ליצור בלבול ולהעצים תחושת סכנה, במיוחד אצל אלה שכבר חוו מצב זה בעבר.
טיפול והתמדה: אם אתם מכירים מישהו שחווה רגרסיה ו/או תחושת מצוקה עודדו אותו לפנות לגורמים מוסמכים. ידוע שבימים אלו יש הצפה בפניות לטיפול וכל דחייה עלולה להעצים תחושה של דחק ולפגוע בתפקוד. בנוסף לכך, אם אתם או הקרובים שלכם בתהליך טיפולי יש להמשיך בו ולשמר אותו.
שימוש בתקווה: בזמן מלחמה ישנן לא מעט שאלות פתוחות. אני מציעה לכולנו לעשות תרגיל קטן. דמיינו את עצמכם בעוד כמה שנים, כיצד תרצו לזכור את עצמכם מתפקדים במלחמה. חישבו על מה הייתם רוצים לשמור, איזה ערך הייתם רוצים לשמר, מה הייתם רוצים להנחיל לילדיכם, איך הייתם רוצים לזכור את עצמכם כעובדים, כהורים, כבני משפחה. קחו כמה דקות ודמיינו. אלה דברים שמייצרים תקווה. נפגעי פגיעה מינית באים לטיפול, לא פעם, במצבי ייאוש, הם לא מאמינים כי יצליחו לצאת ממצב המצוקה, ולמטפל יש תפקיד להחזיק את התקווה ולעורר אותה לאט לאט. חשיבה על העתיד מחזירה את תחושת המשמעות ומעוררת את התקווה צעד צעד.
הכותבת היא עו"ס קלינית ומומחית לטיפול בטראומה באל"י – האגודה להגנת הילד
לפניות ולדיווחים על מקרי פגיעה בילדים ולקבלת סיוע ניתן לפנות לאל"י - *6935 או באמצעות אתר האינטרנט