ב-7 באוקטובר יצאו אור ועינב לוי למסיבת נובה ליד קיבוץ רעים והשאירו את בנם הקטן אלמוג אצל סבא וסבתא. דקות ספורות מאוחר יותר החלה המתקפה הקשה של חמאס והם מצאו עצמם במיגונית שזכתה לכינוי "מיגונית המוות". עינב נרצחה ואור נחטף לרצועת עזה, שם היה במשך 491 ימים עד לשחרורו ביום שבת האחרון והאיחוד עם בנו.
"אלמוג היה אצלי אתמול בבוקר ומיד אמר: 'סבתא, אבא חזר. אני שמח!'", תיארה פנינה אלקיים, אימה של עינב ז"ל, את ההתרגשות הגדולה של אלמוג בן השלוש בריאיון ליואב לימור. "חיבקתי אותו ואמרתי לו שאנחנו מאוד שמחים. יש שמחה גדולה, כולנו שמחים שאור חזר. עכשיו לפחות יש לאלמוג אבא שיוכל לגדל אותו".
לצד ההתרגשות והשמחה הודתה אלקיים כי פרצה בבכי כשראתה את אור בשבת. "זה מקומם לחשוב על כל מה שעבר. צריך להחזיר את כל החטופים משם, בכל יום שעובר יחזרו ארונות. כל יום שהם שם זה גזר דין מוות, הממשלה צריכה להתעורר", זעקה.
יש טיפה נחמה בזה שאור חוזר?
"בוודאי, השמחה הכי גדולה זה שאור חזר. עברנו שנה מאוד קשה, איבדתי את הבת שלי, אור נחטף, לא קיבלנו הרבה מסרים משם. זו הייתה שמחה גדולה מאוד כששמענו שהוא חוזר".
יצא לך לראות אותו?
"עדיין לא, אנחנו נותנים לו מקום. מקווה שבקרוב אראה אותו, מאוד מתגעגעים. אנחנו פה כדי לעזור לו כמה שהוא רוצה".
עכשיו כשאור בבית סיפרה אלקיים כי תוכל להקדיש זמן להנצחת בתה. "גם למשפחות הנרצחים צריך לתת במה, הילדה יצאה לרקוד וחזרה בארון. זה כואב", שיתפה. "היא הייתה חברה שלי, לא רק בת, עשינו הכל ביחד. חסרות לי השיחות איתה ואני מקבלת שיחות מאנשים שהכירו אותה ואומרים שהיא הייתה אור גדול".
מצאתם את עצמכם בסיטואציה בלתי אפשרית.
"זה קשוח מאוד להתמודד עם המון דברים. אחרי שאור חזר יהיה כבד יותר להתמודד עם האבל על עינב כי היינו עסוקים עד עכשיו".