ב-2023 שיר לנדאו בלום הייתה אחת מהפעילות המובילות של המחאה נגד הרפורמה המשפטית, ואז הגיעה ה-7.10 וטרף את הקלפים. היא מצאה את עצמה מקימה עם שתי חברותיה מימי הצבא, עדי וגמן, בעלת קרן להשקעות בסטארטאפים בתחום האקלים,E44 Ventures.; ושירונה פרתם, מייסדת-שותפה של סטארט אפ בתחום הבינה המלאכותית, Trajecto.ai, מערך הסברה לתקשורת הזרה. הישיבות התקיימו בקפלן, רק שהפעם במשרדי הממשלה שנגדה הפגינה. לאחר תקופה היא הבינה כי כדי להיות נאמנה לעצמה היא צריכה לעשות את זה באופן עצמאי, והקימה עמותה משלה: "הבנו שזה לא מועיל להיות חלק ממערך ההסברה הרשמי", היא אומרת בשיחה עם mako.
הכל התחיל, היא מספרת ב-8.10: "קיבלתי טלפון מחברה מדובר צה"ל שפשוט אמרה לי: 'תקשיבי, אף אחד לא רשמי לא מדבר עם התקשורת הזרה. אנחנו אמורים להיות בשיא האמפתיה העולמית עכשיו ואנחנו מאבדים את כל המנוף הזה'. כבר בימים הראשונים היתה אמורה להיות הוקעה מהעולם, וזה לא ממש קרה. שמענו מנהיגים בעולם מדברים בקול מגומגם, וגם עולם התרבות התחיל להישמע קולות של 'הכל תלוי קונטקסט'. כאילו יש איזה קונטקסט שיכול להסביר את הזוועות האלה. אין ואקום של מידע, ואם יש כזה הוא מיד מתמלא בנרטיב של הצד השני".
מצד אחד, היא אומרת, "זה ברור שכשחברה שאת מאוד מעריכה קוראת לך לדגל, וכשהמדינה בנקודת שפל הכי גדולה שהיתה בה אי פעם - באים. מצד שני זה לחבור למערך ההסברה שיושב תחת משרד ראש הממשלה, והכי קרוב שהייתי בקריה היה בכל יום שבת בקפלן. עם זאת, בלי לחשוב פעמיים הקמנו את המערך הזה מאפס. הקמנו אולפן, ערכנו אודישנים לדוברים של מערך ההסברה בשפות הזרות. הוצאנו תדרוכים בספרדית, צרפתית, פרסית, ערבית ורוסית בכל יום. בשוטף יש בערך 300 עיתונאים זרים במדינת ישראל. ב-9.10 היו פה 2,500 עיתונאים, כשלחלקם אין מושג, והם מדמיינים את צה"ל שולט ברחובות. הם לא ידעו בכלל שיש חמאס, ג'יהד איסלמי, רשות פלסטינית. יש בורות מוחלטת. עם הזמן הם למדו וחקרו אבל ברגע ראשון הם לא יודעו כלום. היה חוסר במידע בנושא".
איך הצלחתן לקבל גב ממשרד ראש הממשלה?
"גם אני שאלתי את זה את עצמי. זה היה המצב. היה בלגן, ואקום עצום של עשייה. זה לא היה קל, גם כי יש את לשכת העיתונות הממשלתית, וזה לקח לנו זמן להסביר שבאנו לעזור, ושהכל יופץ דרכם. הבאנו מומחה שיסביר את עניין המנהרות, מישהו שיסביר על הכסף שחמאס קיבלו. הראינו להם כל יום סרטונים לא קלים לצפייה".
"כל יום היתה הערכת מצב בקריה עם כל נציגי ההסברה, אם זה דוברות המשטרה, השב"כ, פיקוד העורף. בשיא המלחמה היו שם 60 איש. רק כדי לסבר את האוזן, יום לפני המלחמה היו שם שישה אנשים. זה תשומת הלב שנתנו למערך הסברה לפני המלחמה. רצינו להביא עוד תוכן".
"אנחנו לא חברת יחסי ציבור"
אחרי הפעימה הראשונה, היא אומרת, הם ארגנו עובדים סוציאליים שיסבירו איך מדינת ישראל נערכת. "הפואנטה הייתה לתת שירות לעיתונאים זרים בלבד. רק שלאט לאט התחילו להביא כל מיני חברי קואליציה. אבל אנחנו לא חברת יחסי ציבור, אתם רוצים להביא אנשי פוליטיקה? אז צריך להביא מכל קצוות הקשת. לא לשם כך התכנסנו. מפה לשם הבנו שלא נוכל לעבוד ביחד. זה לא מועיל לנו להיות חלק ממערך ההסברה הרשמי. לקחנו את הפעילות שלנו והקמנו עמותה בשם Amplify שפועלת בשני מישורים. מצד אחד יש דסק עיתונאים שיוזמים סיפורים לעיתונות זרה, למשל מצב החטופים שחזרו, ושמחבר לאזורים הרגשיים. ויש גם מאמרי דעה - כמו של עזתי שחמאס ניסו להכניס נשק למסגד של אבא שלו שהיה עימאם. הוא לא הסכים וכלאו אותו. הוא כותב איך החיים בעזה איומים כבר 20 שנה בלי קשר לצה"ל. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם גופי מחקר וגופי תקשורת אחרות, כדי שזה יקבל את התהודה הנכונה. המטרה היא להשפיע על אנשים שלא בהכרח פתוחים לשמוע את הנרטיב הישראלי".
לדבריה, חשוב לדעת מי משמיע את המילים ובאיזה ערוץ: "אם אנחנו מצליחים להיכנס ל-BBC עם כתבה בטון אישי, או לעיתון הכי גדול באוסטרליה שהיא מקום סופר אנטישמי - אז זה משנה. העיניים שרואות את הכתבה הזאת אלה אנשים שלא רגילים לראות את הנרטיב הישראלי בשוטף".
אין זו הפעם הראשונה שלנדאו, שהיא עורכת דין במקצוע, יוצרת משהו חדש ועצמאי. בשנת 2022, אחרי 15 שנים בתחום ההייטק, הקימה יחד עם אימה, ד"ר מרינה לנדאו, את MAHUT - מותג קוסמטיקה. לדבריה, מאז המלחמה היא מרגישה את העלייה של האנטישמיות. "קולגות של אמא שלי מכל העולם החלו להתבטא נגד ישראל ברשתות החברתיות. אמא שלי, שחוותה אנטישמיות כבר בתור ילדה בברית המועצות, החליטה שהיא לא מתקפלת מול המקרים האלה. היא החלה להגיע לכל כנס בעולם עם דיסקית החטופים. בזמנים שאנשים הצניעו את ישראליותם בפחד, היא עמדה על הבמה ושאלה כמה מאות של רופאים מכל העולם בקהל אם הם יודעים מה זאת השרשרת הזאת שהיא עונדת, והסבירה לכולם על החטופים הישראליים שהוצאו ממיטותיהם - גברים, נשים, זקנים וטף שמוחזקים עדיין במנהרות החמאס. כל אחת מאיתנו פעלה בהסברה עבור ישראל בערוצים שלה".
איך את יודעת אם ההסברה עובדת?
"היכולת להראות השפעה היא פשוטה. יש כלי תקשורת שבעבר לא היו מכניסים שום דבר על ישראל, ואנחנו מצליחים ליצור מערכות יחסים עם העיתונאים שלא תמיד מבינים מה מאכילים אותם. למשל הם מראים תמונה של אסיר כחוש שיוצא מהכלא הישראלי כדי להראות התעללות, והאיש בכלל בדרך לשיבא לטיפולים כימותרפיים. זה כל הזמן להתמודד עם פייק ניוז. החשיפה הראשונה בנושא הפגיעות המיניות היתה עבודה של שבועות. למרות הצילומים הנוראיים הם רצו עוד עובדות. הייתי בחדר עם 30 עיתונאים זרים כשהוקרן סרט הזוועות. אנשים היו בהלם אבל אחר כך השאלות היו מזעזעות, כמו: 'אז כמה תינוקות ערופי ראש נמצאו?'. כמה אתם צריכים בדיוק?".
"זאת עבודה מאוד סיזיפית", היא מוסיפה, "אנחנו מצליחים להזיז מעט, אבל מצליחים. למשל לפני 20 שנה אף אחד בוויסקונסין לא ידע מה זה פלסטין או עזה. חלק מהפעילות שלנו היתה גם להצטרף לכל מיני פאנלים בינלאומיים מובילים - כמו ה-World Ecoomic Forum בדאבוס, ה-Commission of Status of Women של האו"ם, בעצרת הכללית של האו"ם וכן בפרלמנטים שונים באמריקה ובאירופה. באירוע בדאבוס בנושא שימוש בגוף האישה כנשק במלחמה הבאנו את לינור אברג'יל, וגם מישהי מאוקראינה ומישהי מעיראק. ואז הנושא הוא כלל עולמי, רק שישראל היא בצד של הטובים. כרגע אנחנו מדברים על החטופים כדי להשאיר אותם כל הזמן בתודעה, כדי שימשיכו לכתוב על זה, כי קובעי המדיניות רואים טלוויזיה וקוראים עיתונים".
בימים אלה לנדאו עסוקה ביוזמת מנומדין-פרס, שיתוף פעולה בין המרכז האקדמי פרס לבין בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד, שנתמכת על ידי מייסד ונשיא קרן מנומדין, חיים טייב. זוהי יוזמה ראשונה מסוגה שמטרתה להקנות למנהיגים במגזר הפרטי כלים ייחודיים להובלה יעילה של שינוי חברתי חיובי בישראל. "בהפיכה המשפטית הייתי רק בזירה הפנימית, ואז קרה מה שקרה, והפעילות הופנתה כלפי חוץ. הבנתי שאי אפשר לקדם משהו כלפי חוץ כשבפנים הדברים רקובים ורעועים", היא אומרת, "פנו אליי מהמרכז האקדמי פרס עם הדבר הנפלא הזה".
"ישראל תמיד תהיה המדינה שלי וצריך לעשות הכל כדי לעשות שהמקום הזה יהיה יותר טוב. ככל שגובר הפילוג והקיטוב בתוך החברה הישראלית כך אני רוצה יותר לשנות ולהשפיע. עם זאת, אני יודעת שאני חסרה בכלים מתודיים ואקדמאים ולא פוגשת מספיק את כל חלקי החברה הישראלית. התוכנית נותנת מענה מושלם לשני הצרכים האלו. יש לי פנטזיה שאחרי שהממשלה הזאת תלך, יקומו גופי ההסברה עם אנשים שרק רוצים שיהיה טוב במדינה הזאת, ושאותם יאגדו אותם למערך רציני ומשמעותי שיתכנן את עתידה של ישראל 15 שנה קדימה ולא 15 דקות קדימה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אחרת".