השלב הראשון של עסקת החטופים החל לצאת לפועל, ואין מי שלא חושב על אלו שעדיין נמצאים שם, ושאינם נכללים בשלב הראשון. אחד מהם הוא בר קופרשטיין שנחטף ב-7.10 ממסיבת הנובה, בה עבד כסגן קב"ט ראשי, והוא לא צפוי להשתחרר בסבב הראשון של העסקה. בשבת בבוקר כשהחלו המטחים והאזעקות, פאינה, סבתו של בר, מיד התקשרה אליו. "הוא ענה לה: 'סבתא אל תדאגי, ברגע שאסיים את הכל ונשחרר את כולם אני אחזור הביתה'. זו היתה הפעם האחרונה שהיא דיברה איתו. כעבור חצי שעה פאינה ניסתה שוב להתקשר ובר כבר לא ענה לטלפון", מספרת דודתו, אורה קופרשטיין בשיחה עם mako.
כשפאינה לא הצליחה ליצור קשר עם בר היא התקשרה לאורה וביקשה את עזרתה. "ב-11:00, כשהייתי בבית הוריי, דביר, אח של בר, ביקש ממני להיכנס לחדר השני כי הוא רוצה לשלוח לי משהו", מוסיפה אורה, "קיבלתי את הסרטון הנוראי שבו רואים את בר עם חמישה בחורים, כולם נראים מפוחדים, והיחיד שהיה שכוב על הבטן כשהוא אזוק בידיים וברגליים וחבל סביב הצוואר הוא בר, שצועק את שמו ופונה למחבלים בערבית ומבקש שיטפלו באלקנה בוחבוט ששוכב לידו. צרחתי צרחות אימים ובכיתי, אחר כך הייתי צריכה לצאת מהחדר ולספר להורים שלי".
אורה פנתה למשטרה ולצבא, אך לאף אחד מהגורמים לא היו תשובות. רק למחרת בשלוש בצהריים הגיעה ההודעה הרשמית שבר נחטף. מאז המשפחה המורחבת מתמודדת עם טראומות קשות. "סבא של בר עבר אירוע מוחי נוסף כמה ימים לאחר ה-7.10 בגלל שברון לב", מספרת אורה, "בעקבות כל מה שקרה סבתא של בר חלתה בסרטן, עברה כימותרפיה וניתוח, וכיום מצבה השתפר. אני מנסה להחזיק אותם. אבא שלי מאוד רוצה להגיע לעצרות, ובכל פעם הוא נופל או מאבד הכרה מהתרגשות, אז לאחרונה החלטנו שעדיף שלא יבוא".
דין טסלר, חברו הטוב של בר, עבר כמאבטח לצדו בנובה. לדברי אורה, ב-06:30 דין, בר ושאר המאבטחים החלו לפזר את המסיבה ופתחו את הדרך לכביש 232 לכיוון רעים. "כל המאבטחים שבמקום היו בלי נשק", היא מסבירה, "הצבא קבע בהסכם כתוב עם הפקת האירוע שמי שיאבטח מסביב עם נשק יהיו רק המשטרה והצבא והמאבטחים של נובה יהיו ללא נשק". כשהתחילו לקבל את הפצועים הראשונים בר אלתר חוסמי עורקים מענפים והעביר חלק מהם לאמבולנס. "אבא של שני גבאי סיפר לנו שבר פינה אותה ואמר לו בטלפון שלא יבוא כי יש המון פצועים והמצב קשה. הוא נסע על טרקטורון עם דין ופתח את הדרך. בזכותו ובזכות המאבטחים המון אנשים ניצלו".
בשבועות האחרונים אחת מניצולות המסיבה הגיעה לעצרת בחולון שבה נאם אבי של בר, טל. היא סיפרה לבני המשפחה שבר הוא זה שאמר לה ולחברותיה לברוח לכיוון פטיש, ובזכות זה ניצלו. "גם דין ניצל בזכות בר, כי באיזשהו שלב בר אמר לו שיעוף משם. דין התחבא בשיח במשך כמה שעות והצליח לברוח. בר יכול היה לברוח אבל הוא נשאר שם להילחם. מעדויות של ניצולים הגיע רכב האמר עם מחבלים, ירה RPG, כולם התפזרו ובר ככל הנראה התחבא באחת השוחות ומשם נחטף עם אלמוג מאיר ג'אן, שחולץ מהשבי".
הטלפון הנייד של בר לא נמצא ולא אוכן, אך הארנק שלו ורכבו נמצאו בשטח. למעט היום הראשון שבו בר שהה בשבי עם אלמוג מאיר ג'אן, אף אחד מהחטופים ששוחררו לא ראה או שמע אותו. "אבל אנחנו יודעים שהוא חי", מוסיפה אורה.
"הגיעו יותר מעשרת אלפים איש לשמוע אותו"
בגיל צעיר מאוד בר לקח על עצמו אחריות ומחויבות שלא מאפיינות מתבגרים בני גילו. ב-2019, כשהיה בן 17, אביו, טל, עבר תאונת דרכים קשה בעת שרכב על אופנוע וקיבל קריאה כמתנדב איחוד הצלה להחייאת ילדה. נהגת רכב פגעה בעוצמה באופנוע שלו, וטל נפצע קשות בגפיים התחתונות. לאחר דימום מוחי ואירוע מוחי קשה, טל, שהיה אז בן 49, הפך מאדם עצמאי ומפרנס לסיעודי לחלוטין.
חודשיים לפני התאונה טל ובר, שהיחסים ביניהם היו קרובים מאוד, החליטו לפתוח עסק של פלאפל בבת ים. "לאחר התאונה ההורים שלי, עם בר, ניסו ללא הצלחה להעמיד את העסק כדי שיוכל לפרנס את המשפחה, זו היתה בדיוק ההתחלה של תקופת הקורונה. בר יצא לגיוס המונים כדי להחזיר את ההשקעה".
לבסוף, העסק לא שרד. בר, הבכור מבין חמישה ילדים, התמודד עם טיפול באחיו הקטנים, לצד לימודי הבגרויות, ואף סייע לפרנסת המשפחה. את הרצון לעזור בר ירש מאביו, שהתנדב כל חייו בארגונים שונים: מד"א, משטרה ואיחוד הצלה. בגיל 18 בר התנדב ב"ידידים", ועזר לאנשים בדרכים. כשטל היה אמור לשוב לביתו לאחר אשפוז ממושך, בר פינה את חדרו לעובד הזר ועבר לגור אצל סבו וסבתו בחולון. "הקשר ביניהם תמיד היה חזק אבל בתקופה הזו הם הפכו להורים השניים שלו", מספרת אורה.
בעקבות התאונה שעבר טל אינו יכול לדבר, אך דווקא בתקופה הקשה ביותר בחייו, הוא מצא את הכוחות לשקם את עצמו. "זה הדבר החיובי שקרה לנו, הוא עובד עם קלינאית תקשורת, ולאחר שנה ושלושה חודשים הוא התחיל לדבר. אם הוא היה בריא הוא לא היה מפסיק להילחם על בר. אבל הוא עושה את מה שמתאפשר לו במסגרת היכולות שלו. כל שבת הוא בעצרת בחולון, שעברה להיות בשכונת קריית בן גוריון, ליד ביתם, כי קשה לו להתנייד עם כיסא גלגלים לכיוון תל אביב. לפני שלושה שבועות במעמד מרגש טל דיבר בעצרת וביקש שיעשו את הכל כדי לשחרר את כולם. הגיעו יותר מעשרת אלפים איש לשמוע אותו".
כאמור, בר לא עומד להשתחרר בסבב הראשון של העסקה: "אני לא מכירה את תכני העסקה", אומרת אורה. "העסקה בעיניי גרועה כי היא לא לוקחת בחשבון את האחרים. חייבים להחזיר את כל החיים הביתה ואת כל החללים, ואנחנו לא יודעים אם באמת יהיה שלב שני, כי כרגע לפי הבנתנו ומתוך ניסיון של עסקאות קודמות, הוא לא סגור לחלוטין, אני מקווה שאתבדה. כרגע, אני בין תקווה לחוסר אמון".
"החטופים הופקרו ב-7.10 על ידי הצבא, המדינה וראש הממשלה. לאורך כל התקופה הזו, התחושה היתה שבכל עסקה שנרקמת שמים רגליים והקואליציה יותר חשובה. העסקה היתה צריכה להיות כבר במאי או יוני, ובר ושאר החטופים יכלו להיות כבר בבית, אבל זה לא קרה. כמה שהעסקה נראית גרועה כי הרבה נשארים מאחור, אני מקווה שהיא תצליח. החובה של אותם שרים וח"כים שמתגאים בזה שהם נגד העסקה ושלא אכפת להם מהחטופים, היא להחזיר את כולם הביתה, ואת זה הם לא עושים. ברור לי שאם חלילה זה היה אחד מבני המשפחה שלהם הם היו פועלים אחרת. הם רק אומרים שצריך להמשיך להילחם, אבל איזה ניצחון זה שהחטופים עדיין שם והחיילים שלנו נהרגים כל יום, ואיך הם מעזים לדבר כשלא שירתו בצבא ולא נלחמו?".
מהיכרותך עם בר, איך הוא מתמודד עם השבי הממושך?
"בר אדם מאוד חזק ואני מקווה מאוד שבגלל כל מה שעבר בחייו זה חישל אותו, בכל אופן, אף בחור צעיר לא צריך לעבור דבר כזה".
אורה ומשפחתו של בר עדיין לא מעזים לדמיין את הרגעים שבר יהיה בבית, "עד שזה יהיה רלוונטי. בינתיים אנחנו עסוקים בחזרה שלו. אני קוראת לכל מדינת ישראל לא להפקיר את מי שנשאר מאחור ולהילחם איתנו להחזרתם ולעשות הכל כדי שזה ימומש. כי אין לנו שום ניצחון בלי שכולם יהיו בבית. אני מקווה שזה יהיה במהרה ולא יימשך עוד שנים".