להרגיש לבד
להרגיש איתך
לא לקחת כדור משקה אקדח
להרגיש עכשיו
להרגיש נושם
להרגיש עצוב
מה זה משנה, העיקר זה להרגיש שוב.
להרגיש עייף
להרגיש סחוט
להרגיש נושך צוחק בוכה מכל שטות
להרגיש את הראש
להרגיש את הגוף
מה זה משנה, העיקר זה להרגיש שוב.
להרגיש כאב
להרגיש מגע
להרגיש את הלב עטוף באהבה
להרגיש תמימות
להרגיש פשוט
מה זה משנה, העיקר זה להרגיש שוב.
(להרגיש, ארקדי דוכין)
כל חיי נחשבתי למצליחן בעל הספקים גבוהים. בשנות ה-30 שלי סיימתי שלושה תארים, הקמתי משפחה ואפילו הספקתי לעבוד בשני המקצועות של הוריי. הייתי ילד טוב ירושלים. ואז, בגיל 40, חודש אחרי שהגשתי את הדוקטורט שלי שקעתי בעייפות ובחוסר הנאה. חוסר ההנאה (או במונחים מקצועיים - אנהדוניה) הפכה לחוסר הנעה. הפסקתי לייצר, איבדתי את המוטיבציה. נלחצתי ונבהלתי - לא הכרתי את עצמי ככה. באחד הימים התקועים, הסתכלתי בספרייה שלי וראיתי את ספר שהיה מונח שם שנים, אבל לא העזתי לקרוא: ״אני לא רוצה לדבר על זה - המורשת הסודית של הדיכאון הגברי הסמוי״. הספר הזה פתח את עיניי והיווה מורה דרך לשנים שבאו אחר כך.
בספרו המכונן של טרי ריל הוא מתאר איך בנים עוברים הסללה חברתית נוקשה שבעקבותיה הם נאלצים לוותר על הרגישות והאינטימיות הבין אישית. מחקרים מראים שבנים ובנות נולדים עם יכולת זהה להרגיש, אבל ככל שבנים גדלים וחווים הסללה חברתית, הם נאלצים להיפרד מאימם ה"רגשית והתלותית" ולהתנתק מהרגשות ה"רכים" כמו פגיעות, אינטימיות וחולשה, כדי להפוך ל"גברים". אותם נערים נמלטים מהכאב הבין-דורי הלא מעובד של אביהם ובורחים אל עבודה, כסף, הצלחה, סקס, נשים, סמים, אוכל, פורנו, ועוד.
הדיכאון הגברי הסמוי מתבטא בקהות חושים, שעמום, אפתיה, מנעד רגשי צר וציניות. בן או בת הזוג של הגבר המדוכא יחוו אותו כקר, מנותק, תוקפני, ציני או כקפוא. כשאני מתחיל לדבר עם גברים על דיכאון גברי סמוי הם בדרך כלל מופתעים ומתנגדים לרעיון שהם בדיכאון, אלא שהם עובדים קשה ומגדלים משפחה. לבסוף נופל להם האסימון והם מתחילים להתחבר לתחושת הריקנות המזדחלת שמקוננת בתוכם כבר שנים. עם ההבנה הזו הם מרגישים תחושת הקלה והבנה. ככל שהם נפתחים ומשתפים יותר על הדיכאון והריקנות, בנות זוגם מתחילות להבין שההתנהגות האטומה או מנותקת שלהם היא לאו דווקא פגם באופי, אלא חלק מתופעה חברתית רחבה יותר. הן מתחילות להיות יותר אמפתיות ורגישות לכאב הלא מדובר שלהם. הבנה שהקושי של בן הזוג נובע מהסללה חברתית של גברים עוזר לגייס את בני הזוג כשותפים אקטיביים למסע של ריפוי הדיכאון הסמוי.
בוחן פתע - כמה אתה בדיכאון (סמוי)?
- ענה בין 1 (ממש לא) ל-10 (ממש כן), ואסור לומר 5:
- המנעד הרגשי שלי בבית הוא מצומצם - לא כועס מדי, אבל גם לא שמח מדי.
- אני מעט כבוי בבית.
- אני "נדלק" דרך עבודה, בסקס, תחת השפעת אלכוהול או סמים.
- אני לא מתרגש בקלות מדברים הקטנים.
- אני ציני מאוד.
- בת הזוג והילדים אומרים לי שאני לא נוכח.
- אני מתקשה להיות נוכח.
- אני מתקשה להיות פגיע ולדבר על הרגשות שלי.
- אני בדרכלל לא יודע מה אני מרגיש.
אם הממוצע שלך לכל התשובות הללו מעל 6, אז יש סיכוי שאתה מעט קהה חושים ושכדאי שתקרא את החלק הבא.
רשות להרגיש
עם ובלי קשר לדיכאון גברי סמוי, ישנה תופעה פסיכולוגית רווחת הנקראת "אָלַקְסִיתִימְיָה גברית נורמטיבית". מה זה אומר? בוא נפרק את התיוג הזה שמסמל הבנייה חברתית המנציחה את ההסללה הגברית הנוקשה.
אָלַקְסִיתִימְיָה: אָלַקְסִיתִימְיָה (Alexithymia) היא מצב נפשי המאופיין בקשיים בזיהוי, הבנה וביטוי של רגשות אישיים ורגשות של אחרים. אנשים עם אלקסיתימיה מתקשים לזהות מה הם מרגישים, מתקשים בתיאור הרגשות, מתרכזים בפרטים חיצוניים במקום רגשות פנימיים, ועם דמיון מצומצם, הם מתקשים לתאר את הרגשות שלהם או לזהות רגשות אצל אחרים, ולעתים קרובות מתקשים להבחין בין תחושות פיזיות לבין רגשות. עד כאן נשמע מוכר? מזכיר לכם מישהו או מישהי?
גברית: איחוד הפסיכולוגים האמריקאים מגדיר אלקסיתימיה גברית נורמטיבית כך: "צורה תת-קלינית של אלקסיתימיה הנמצאת בקרב בנים וגברים שגֻּדְלוֹ להתאים לנורמות גבריות מסורתיות המדגישות קשיחות, עבודת צוות, אִיפּוּק ותחרותיות, ואשר מונעות את הבעת הרגשות הפגיעים". בניגוד לאלקסיתימיה קלינית, שבה יש קושי מובנה או נוירולוגי בזיהוי רגשות, באָלַקְסִיתִימְיָה גברית נורמטיבית מדובר בעיקר בתהליך חברתי-תרבותי שבו גברים לומדים לדכא או לצמצם את חוויית הרגשות שלהם כדי לעמוד בציפיות החברתיות של גבריות.
נורמטיבית: כלומר, זה הנורמל, דבר הנחשב כבר ״נורמטיבי״, היה הקושי שאני ועוד גברים חווינו לאורך השנים. העובדה שזה נורמטיבי לא אומר שזה טבעי או רצוי. בנים רגישים כמו בנות. אולם דרך תהליך החברות בנים מאבדים את ״הרשות להרגיש״ ומתנתקים מעצמם. הניכור העצמי הזה הוביל אותי, וגברים אחרים, לחיות מתוך הראש, בלי חיבור לגוף, לרצון או לאינטואיציה.
גבר הסובל מדיכאון גברי סמוי ומאלקסיתימיה גברית נורמטיבית, הוא למעשה שורד את החיים ולא חי במובן המלא. הוא לא חווה את המנעד הרגשי הרחב של החיים, ויהיה טרוד עם משימות החיים של עבודה, בית, וילדים. הוא יחווה את עולמו כקשה, משעמם, מונוטוני ומעייף - ויחפש דרכים לחוות מעט אושר ושמחה דרך עבודה, כסף, סמים, אוכל, פורנו, נשים או ספורט.
עם הזמן, בת זוגו תחווה אותו בתור קר, משעמם, מנוכר, לא נוכח, ניעדר, נכה רגשי, ציני, חד ממדי או פשוט אידיוט. אותם גברים יפנימו ליהוק זה ויזדהו איתה. זו גם הסללה חברתית, המקבעת את בת הזוג כמלכת האינטימיות הרגשית, לצד בן זוגה המוגבל הרגשי. אותם גברים מרגישים, בצורה חצי מודעת, את הריחוק, מרמור ובוז מבנות זוגם - ולכן נסוגים לתוך עצמם, מתכסים בציניות או מחפשים תשומת לב מחוץ לקשר. זהו כדור השלג האכזרי שאני פוגש כל יום בקליניקה.
גם אני הייתי במסלול הזה, ורק הדיכאון הסמוי שהתפרץ לי אחרי הדוקטורט, עזר לי להתעורר מהתרדמת. מאז המסע האישי שלי לעבר הרגשות, זכיתי ללוות מאות גברים אמיצים שהעזו לצאת למסע חזרה לעצמם: להתחבר חזרה לגופם, שברו הרגלים מקובעים והירשו לעצמם להרגיש רגשות קשים מהעבר והווה. ראיתי את אותם גברים מתעוררים ומפסיקים לברוח מהעבר והכאב שלהם, להתעמת עם עצמם ולגלות את הצרכים, התחושות והחלומות שלהם. גיבורי הרגש האלה הסתכנו בשיתוף כנה של עולמם הפנימי לבנות זוגם. הייתי עֵד כיצד החיבור חזרה לעצמם, ריפא את הקשר עם בנות זוגם, והוביל לריפוי בין דורי גם עם ילדיהם. בסרטון הזה אני מרחיב על המסע שלי ומתאר כמה גברים שצעדו לעבר הרגש.
להרגיש, חופשי
הנה כמה עצות שיעזרו לכם להתחבר חזרה לחיוניות הרגשית שלכם.
״אני מרגיש משמע אני חי״: בחר לראות ברגשות כמהות החוויה האנושית. כדי לחיות חיים מלאים, תאלץ להרגיש את הטוב, הרע והמכוער.
הרחב את מנעד הרגשות שלך: ככל שמנעד הרגשות שלך יתרחב, כך תוכל לחוות את החיים בצורה יותר מלאה, עשירה וממלאת.
המפתח לאושר שלך נמצא בכאב: חלק מהרחבת המנעד הרגשי כולל להתיידד עם תחושות עצב, אובדן, כאב, ייאוש וריקנות. ככל שתרגיש יותר בנוח בכאב, כך תוכל להנות יותר מרגשות חיוביים.
תבחר להאמין שאושר הוא פועל: ותתחיל לבחור ולהגדיל אושר ביום יום שלך. לאט לאט תרגיש יותר ויותר נוח להיות שמח בלי עזרים חיצוניים.
הצעדים האלה יעזרו לך להרגיש, חופשי. בבית ובחוץ.
אני בחרתי לקעקע על היד שלי את המילה Feel כתזכורת מתמדת שלהרגיש משמעו לחיות. איך אתה תזכור להרגיש?