רותם בלוכמן איבדה את בעלה יקיר ז"ל בשבעה באוקטובר. יקיר היה בלש ומפקד צוות בבילוש תחנת שגב שלום בנגב, ונהרג מטיל RPG שהופנה לרכבו בקיבוץ רעים. עד השבעה באוקטובר היא ניהלה חיים עמוסים למדי ושילבה חיי קריירה ומשפחה עם עבודה במשרה מלאה במשרד החינוך, לצד לימודי תואר שני בהתפתחות הילד, לצד עסק פרטי בתחום החינוך שניהלה בעיקר בשעות אחרי הצהריים. לאחרונה היא נאלצה לצאת לחל"ת, להקפיא את כתיבת התזה ולקצץ משמעותית את פעילות העסק. "העבודה שלי הייתה ברובה אחרי הצהריים ונאלצתי להקטין את הפעילות ב-90 אחוז בגלל הילדים (אימרי בן 6 וקורן בן 4)", היא משתפת. "יקיר ואני היינו מתחלקים בינינו בשהות עם הילדים, וכרגע לאור המצב גם לא רלוונטי להכניס מישהו חיצוני שיהיה איתם. גם הטיפולים הרגשיים שלהם קורים בשעות האלה. לילדים היה ועדיין מאוד-מאוד קשה. לפעמים הם פשוט ביום רע, מתגעגעים לאבא, מתקשרים שיוציאו אותם מהבית ספר, וכמובן, גם אני צריכה להתמודד עם הנפש שלי, עם האובדן, זה בלי שלבים, זה באבחה אחת. האלמנות גם מביאה איתה תפקיד ציבורי, וזה גם לוקח זמן ומשאבים".
הסיפור שלה ושל יקיר ז"ל עלה לאחרונה לכותרות בעקבות סרטה של גלית גוטמן "בחרתי בחיים", שעוקב אחרי שלוש נשים, רותם ביניהן, אלמנות ששכלו את בני זוגן במלחמה ומצאו אהבה חדשה. "אני יודעת שלהרבה אנשים לא התאימה הדרך שלי", היא שיתפה בסרט וחשפה את בן זוגה החדש ליאור, אלמן ואב לשתיים שהכירה בקבוצה ברשת המיועדת לאלמנים ולאלמנות. "לא כולם ראו בעין יפה שאני מנסה לחזור לחיים, אבל לא אוותר על האושר שלי ושל הילדים שלי בשביל חמש דקות שמישהו מתבאס עליי... החברה הישראלית ציפתה ממני לפתוח את הקבר ולהיכנס עם בעלי, אבל לא אהיה אנדרטה. אמרו לי: 'איך את יוצאת לבלות? איך את יכולה להמשיך אחרי מה שקרה?'. אני לא מתתי עם יקיר. אני עדיין חיה, יש לי ילדים לגדל ואני רוצה לאהוב שוב".
"הבנתי שבעקבות השינוי שנוצר אני צריכה לקחת את המושכות וללמוד בעצמי קצת יותר, גם ההבנה שהילדים שלי יגדלו בלי אבא ואני צריכה לעשות תכנון כלכלי נכון שאוכל לעזור להם כשיגדלו"
רותם בלוכמן
בשנה האחרונה התווספו למעגל השכול מאות אלמנות, ולצד ההתמודדויות הרגשיות והחברתיות, האתגר הפחות מדובר הוא העניין הכלכלי. הכנסה קבועה אחת פחות, הקושי לחזור לעבוד באופן סדיר, כמו גם הצורך להתעסק בעניינים כספיים שבחלק מהמקרים היו באחריות בן הזוג. "אצלנו בבית החלוקה הייתה ברורה, אני מנהלת את העסק שלי ויקיר אחראי על כל הצדדים העסקיים, משכורות, דיווחים, מספרים", מספרת רותם, "מצאתי את עצמי מתקשה להתנהל עם כל הטפסים והעניינים הטכניים, דברים שלא התעסקתי בהם אף פעם, דיווחי שעות, דמי הבראה, זכויות עובדים. הבנתי שבעקבות השינוי שנוצר אני צריכה לקחת את המושכות וללמוד בעצמי קצת יותר, גם ההבנה שהילדים שלי יגדלו בלי אבא ואני צריכה לעשות תכנון כלכלי נכון שאוכל לעזור להם כשיגדלו. זה לא רק עניין כלכלי, זה גם נותן לך את התחושה שאתה יכול לקחת את עצמך בידיים למרות האסון".
כחלק מהניסיון להחזיר את השליטה, היא החלה לאחרונה להשתתף בקורס פיננסים מיוחד שיזם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל עם חברת Elevation המתמחה בהכשרות עובדים. יחד הם הקימו תוכנית הכשרה ייחודית שמיועדת לחיזוק ולהעצמת מיומנויות התעסוקה של אלמנות ויתומי צה"ל (כחלק מפרויקט "בונים עתיד"). "את התוכנית החדשה אנחנו משיקים בגאווה עצומה ובכאב גדול", אומר אבי שניר, מנכ"ל ומייסד חברת Elevation. "יותר מ-309 אלמנות ומ-650 יתומים שנותרו כאובים עם האובדן משלמים את המחיר היקר ביותר. אנחנו גאים לשתף פעולה עם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ולסייע למשפחות החללים מבחינת הכשרות ותעסוקה, ובכך לנסות ולהקל, אפילו במעט, את ההתמודדות המורכבת. את התוכנית אני רוצה להקדיש ללוחמי המילואים בוגרי מגל"ן עמישר בן דוד ואביב מגן זכרם לברכה, חברים קרובים שלי בלב ובנפש שנהרגו בקרבות והותירו אותנו ואת משפחותיהם עם חור גדול בלב. נשבענו להיות שם עבורם, עבור נשותיהם ועבור ילדיהם, וכך נעשה".
במסגרת ההכשרות מוצע בן השאר קורס התנהלות פיננסית שבו לומדים המשתתפים על תיכנון פיננסי וחיסכון, ניהול כלכלי של משק בית, מיקסום זכויות ומשכנתאות. יש גם קורס בינה מלאכותית וקורס שיווק דיגיטלי. "היוזמה הזו תעניק לאלמנות וליתומים כלים מעשיים ויכולות חדשות בתחומים מבוקשים, והמטרה היא באמת לאפשר צמיחה מקצועית ויכולת להתמודד עם אתגרי הכלכלה המודרנית", אומר שלומי נחומסון, מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל.
"אני לא מרגישה שהמדינה עומדת מאחורי"
למי שחשב שאלמנות צה"ל יכולות להסתדר כלכלית עם הסכומים שהן מקבלות מהמדינה, המציאות בשטח מוכיחה אחרת לגמרי. "יש כאלה שחושבים שאלמנות צה"ל מקבלות פיצוי ראוי", אומרת רותם, "אני יכולה להגיד שההכנסה שלנו ירדה באופן דרמטי והתשלום שאנחנו מקבלים מהמדינה לא מתקרב למה שהיה לנו. התגמולים שנקבעו לאלמנות נקבעו בשנות החמישים. מאז היו כמה תיקונים קלים לחוק אבל הבסיס נשאר. אין למשל פיצוי על אובדן כושר השתכרות, ואני הייתי המפרנסת העיקרית בבית. כיום אני לא יכולה להמשיך לתפקד אותו דבר. זה קשה מאוד לקום לעבוד כשאתה חצי לילה ער עם ילדים בוכים שרוצים את אבא שלהם, ואחרי זה לשמר את מקום העבודה ולדאוג לכל הבירוקרטיה מסביב. שלא לדבר על החזרים והטבות שהיינו זכאים להם במסגרת העבודה של יקיר ועכשיו אני צריכה לממן, כמו החזרים על קייטנות או נופש משפחתי.
"יש הרבה ארגונים ואנשים פרטיים שעוזרים, אבל זה מכעיס שבעלי נהרג כדי להציל את המדינה ואנשים אחרים, וכשאני והילדים שלי צריכים את המדינה, שלפחות יהיה לנו שקט כלכלי, אני לא מרגישה שהמדינה עומדת מאחורי. וכשכבר רוצים לאשר חוקים לטובת יתומים ואלמנות צה"ל, זה הרבה פעמים נתקע בגלל מריבות פוליטיות. אני כן רוצה לציין את ארגון יתומי ואלמנות צה"ל, שעוזרים לנו לקבל את הכלים להתמודד עם המציאות שנכפתה עלינו, מאוד קשובים, ונלחמים את המלחמות שלנו פעם אחר פעם".
"רוב האלמנות לא חוזרות ל-100 אחוז משרה"
גל רביב גלאה הייתה בחודש השמיני להריונה כשבעלה, רס"ן (במיל') איתי גלאה בן ה-38, סגן מפקד פלוגה ביחידה 8679 בעוצבת יפתח (679), נפל בלחימה בצפון. הוא וחייל נוסף הגיעו למחנה ירדן ברמת הגולן ככוח מקדים, וככל הנראה הטנק שבו שהו נפגע מכטב"ם. גל ילדה לפני שלושה חודשים את רומי, אח קטן לשני ילדיה, הגדול עולה לכיתה א' והקטן בגן.
"כשאיתי נהרג הבנתי שאני עכשיו הופכת להיות בעלת בית של שלושה ילדים, ויש תחום שלם שאני לא מבינה בו כלום. זה מצב שאתה גם ככה בעצם מאבד שליטה על כל דבר בחיים שלך"
גל רביב גלאה
שניהם היו בתחום ההייטק. היא מנהלת מוצר, הוא היה מפתח תוכנה. כעת היא בחופשת לידה, עוד לומדת את הסיטואציה. בינתיים גם היא משתתפת בקורס הפיננסים. "עוד לא הספקתי להיכנס לכל הפרטים של התשלומים והפיצויים", היא משתפת. "הבנתי שיש עניין סביב הפיצוי של אלמנות צה"ל. חשוב לזכור שרובן לא חוזרות ל-100 אחוז משרה, ואני מניחה שגם אני לא אחזור, כי אני לא יודעת איך אפשר לנהל בית שעבר כזאת טראומה ולחזור למשרה מלאה.
"איתי היה זה שאחראי בבית לצד הכספי והפיננסי, לי זה היה נוח אבל כשהוא נהרג הבנתי שאני עכשיו הופכת להיות בעלת בית של שלושה ילדים, ויש תחום שלם שאני לא מבינה בו כלום. זה מצב שאתה גם ככה בעצם מאבד שליטה על כל דבר בחיים שלך, והיה לי חשוב להרגיש שאני משיגה שליטה, שאני אדע על מה מדברים איתי, ושאני אוכל לדעת שאני בונה את העתיד של הילדים שלי כמו שצריך".