"בר הייתה ילדת מסיבות, מאוד אהבה לרקוד, היא טרפה את החיים וכל הזמן חייכה. עד הרגע האחרון בחייה היא חייכה, היא פשוט הייתה קרן שמש לכל כך הרבה אנשים", מספרת נילי תומר מקיבוץ עין שמר, על בתה, בר תומר שנסעה לנובה ולא חזרה משם.
הפעם האחרונה שבה נילי ראתה את בר הייתה ב-6 לאוקטובר, אז חגגו לסבה יום הולדת. "היא הגיעה לחגוג איתנו ב'הבונים' ואייל, אבא שלה, הסיע אותה לתל אביב. בשתיים עשרה בלילה היא נסעה עם רותם ארליכמן מעין שמר ונועם שלום ז"ל מחריש למסיבה".
בשמונה בבוקר התקשרה בר לטלפון של אביה מהמכשיר של נועם שלום. בר סיפרה לאביה שיורים עליהן כבר שעתיים והן בורחות ממקום למקום ומנסות להסתתר. "אייל אמר לה "תורידי את הראש ותמצאו מחסה, ותהיי איתנו בקשר", לא קלטנו את חומרת המצב. פתחנו טלוויזיה, ראינו את התמונות, שמענו שם ילדים שזועקים להורים להציל, והיא נשמעה ממש רגועה. לא חדר לנו לתודעה באיזה מצב מורכב היא נמצאת".
התקשורת בין בר למשפחתה נמשכה בין 08:40-09:05. בר כתבה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית: "אני בדרום אנחנו חוטפים מטח יריות ממחבלים כבר שעתיים. אני אוהבת אתכם. אעדכן מה קורה. צה"ל הגיע. אנחנו חסומים”, ושלחה את המיקום שבו היא נמצאת. אייל כתב לה: "תשמרו על עצמכם", ונילי כתבה: "אנו עוקבים אחר החדשות. תהיו חזקים. תשמרו על מורל ותשמרו על עצמכם", מורן האחות כתבה: "תשמרי על עצמך בולי ותעדכני אותנו מה קורה".
נילי מספרת שלאחר שבר שלחה להם את ההודעה שהתבררה כהודעתה האחרונה, כמו רבים מאיתנו, נילי לא הייתה מודעת לחומרת המצב, והייתה עסוקה באותם רגעים במסגרת עבודתה כמורה לספרות וחינוך מיוחד במבואות עירון, בשליחת הודעה ממרכז חוסן – הנחיות להרגעה בממ"ד להתנהלות נכונה ולהנחיית התלמידים - לצוות ספרות בתיכון בו היא מלמדת. "אני זוכרת שאמרתי לאייל: "מה אתה דואג? מדובר בכמה מחבלים, היא אמרה שיש שם צבא, היא תגיע זה בסדר. בר ומוות זה אוקסימורון, היא הייתה מלאת חיים. לא עלה בדעתי שמשהו כזה יקרה. ב-09:05 ניתק הקשר, זו הייתה הפעם האחרונה שהיא קראה את ההודעות שלנו. היא לא ענתה ולא ראתה את שאר ההודעות ששלחנו לה, ואז הבנו שיש כאן בעיה. בהתחלה חשבתי שהיא מסתתרת ואין לה בטריה, זה קרה הרבה פעמים שהייתה בלי קשר".
בר המשיכה לחייך עד הרגע האחרון בחייה
בר ונועם ברחו מהחפ"ק לכיוון האמבולנס, שעליו נורה טיל RPG אשר רצח 18 צעירים מהמסיבה כולל בר ונועם. "יש נחמה שהיא לא סבלה ולא עברה עינויים. אביה מרגולין שניצלה מאמבולנס המוות סיפרה לנו שבר המשיכה לחייך עד הסוף, גם בגיהינום שבו הייתה, ויש בזה נחמה".
לאחר שבר לא השיבה להודעות של הוריה, הם החליטו לצאת לדרך ולחפש תשובות. "בהתחלה קיבלנו הודעות שהן ניצלו ונמצאות במושב פטיש, הסתבר שזו הייתה הודעת שווא. כשקיבלנו את רשימות הניצולים מהמקלט בפטיש, וראינו שבר ונועם לא מופיעות שם החלטנו לצאת לדרך. אחה"צ הגענו למחסום נתיבות ולא נתנו לנו להמשיך, היו פיצוצים ללא הרף".
למחרת חזרו שוב לאזור, כשהפעם הצטרפו האחים, וכל אחד ניסה לאתר את בר במקום אחר. "חשבנו שאולי היא מסתתרת איפשהו, חלק עברו בין בתי החולים סורוקה וברזילי, אני ואייל ניסינו להגיע לחניון רעים לפי המיקום ששלחה לנו, ושוב הגענו לכל מיני חמ"לים באיזור של אנשים טובים שסיפקו מידע, כמו מאיה מורנו, אשתו של עמנואל מורנו ז"ל, שבביתה התקבצו אנשים שחיפשו מידע. מדי יום ירדנו לדרום לחפש אותה, העדפנו להיות בעשייה, אבל הבשורה המתינה לנו וביום שישי באחת בלילה קיבלנו אימות ששרידי הגופה שלה זוהו בעזרת דגימת DNA מתחת לאמבולנס בחניון רעים יחד עם שרידיה של חברתה נעם שלום".
נילי מספרת שבתחילה שלושת החברות היו יחד, נכנסו לרכב והיו בכיוון היציאה, ואז כשהחלו היריות הן עזבו את הרכב, רותם הלכה לצד אחד עם האקס שלה ובר ונועם לצד השני. "הסתבר שבצד שאליו ברחו היה קשה להתחבא. הן היו בכושר מעולה, בנות שרוקדות כל היום והלילה, למה הן לא הצליחו לברוח משם? אין תשובות לשאלות האלו, אלו החלטות שנלקחו בשברירי שניות, אני משתדלת לא לחשוב על זה, אבל מדי פעם הן חוזרות ומנקרות בי".
מנחם לדעת שהיו לה חיים טובים שהיא אהבה ונהנתה מהם
בר שהייתה בת 25 וחצי במותה היא הצעירה מבין שלושת ילדיה של נילי, אחות לאביב (34) ומורן (33). בשנתיים האחרונות היא גרה בתל אביב. בצבא שירתה בקריה בחיל הים, ולאחר סיום שירותה, עבדה כמדריכת נוער וכברמנית. בר למדה במגמת אומנות בבית הספר וכל חייה ציירה, כשבגרה עבדה כציירת בפסטיבלי מוזיקה באירופה. בשנה האחרונה בר עבדה כמתאמת משאבי אנוש במלון בוטיק חדש בנווה צדק בשם אלקונין, שם בנתה וגיבשה את הצוות, במקביל לעבודתה במלון היא למדה פסיכולוגיה וניהול באוניברסיטת בר אילן. בר תכננה להיות מטפלת באומנות כי רצתה לטפל באנשים, ולצד כל זה ניהלה חיי חברה תוססים. "היא אמרה שתל אביב מתאימה לה כמו כפפה", מספרת נילי, "היא תרגלה יוגה, פילאטיס ומיינדפולנס ועסקה הרבה בתחום הצמיחה הרוחנית, למדה NLP והייתה קרובה לתורות מזרחיות. היא קראה הרבה ספרי צמיחה רוחנית, והשאירה מחברות כתיבה שבהן כתבה את כל המחשבות שלה, היו בה הרבה חכמה ועומק. היא חשבה כל הזמן איך לשדרג את החיים, את עצמה, ולהיות טובה יותר, היה מדהים לראות אותה מהצד. היא כאילו ידעה שבאה לכאן לסיבוב של 25.5 שנים וכל יום היה מלא וגדוש מאל"ף ועד ת"ו, זו גם נחמה, הידיעה שהיו לה חיים טובים והיא אהבה אותם ונהנתה מהם".
בר נקברה ב-15.10 זהו גם יום הולדתה של אחותה מורן "בימי הולדת האחים תמיד נסעו יחד לסרט בסינמה סיטי בגלילות, הם היו חברים מאוד טובים, ובמקום לחגוג, קברנו אותה".
לאחר השבעה, נילי ביחד עם בני משפחתה, החליטו שהקו שינחה אותם יהיה עשייה. "על אף האובדן הנורא, הדרך היא לחיות את החיים, את השגרה, ולא ליפול לבור. אם אתה נשאר בבית עם המחשבות, זה יהיה הרבה יותר קשה לעבור את החיים האלה".
הבר גרדן תהיה המתנה של בר לסביבה
לאחר מחשבה מעמיקה על דרך ההנצחה המתאימה ביותר לרוחה של בר, בחרה המשפחה להקים גן יפני במרכז קיבוץ עין שמר. 'בר גרדן', כפי שייקרא המקום, ישלב בעיצובו את אהבתה של בר לאומנות ולתרבות המזרח. במרכז הגן יוצב פסל יין-יאנג, המבוסס על רישומים שהשאירה בר, ולצדו תזרום מזרקת מים בין סלעי בזלת. הגן יכלול מרחבי דשא המיועדים לתרגול יוגה ומדיטציה, פינות ישיבה מוצלות ופעמוני רוח שיותקנו בין העצים.
"רצינו ליצור מקום שמשקף את מי שבר הייתה - שילוב של שלווה ותנועה, של רוחניות ויצירה", מסבירה נילי. 'הגן יהיה מרחב פתוח לכולם, בין אם למדיטציה שקטה או למפגשים וסדנאות. זו תהיה המתנה של בר לקהילה".
למרות הכעס על כל מה שאירע והוביל לאובדנה של בר ולמותם של רבים בשביעי באוקטובר, נילי מעדיפה לדבוק בחיים ובאהבה. "לא הייתה לנו מדינה באותן שעות, דרגת הקונספציה המוטעית שהמנהיגים היו אחראיים לה לא נתפסת. יגיע הזמן שאנשים יתנו את הדין, כל מי שהיה אחראי לזה כי לא יכול להיות שהעולם מתנהל ככה. אבל מהשבעה חזרנו לעבודות שלנו, שהן עבודות משמעותיות ואנחנו כל הזמן בעשייה, אני עסוקה בהנכחה של בר ובדרך שלי לעשות טוב במקום שבו אני נמצאת, אני ממשיכה ללמד מתוך אהבה ומשמעות ומחפשת איך לשמור עלינו חזקים והדוקים מבחינת היחסים, לבלות ולצאת עם חברים. העצב, האובדן וההחמצה תמיד יהיו שם, אף פעם לא נהיה שמחים ב- 100 אחוז, אבל יש לנו חיים לחיות וכולנו תאבי חיים".
משפחת תומר העלו קמפיין לגיוס המונים שיימשך עד ה-1 לנובמבר, עבור בר גרדן, כל סכום נוסף שייתרם מעבר לסכום היעד יהיה עבור פעילויות שיתקיימו בגן היפני. בנוסף, הקימו עמותה שנקראת ברבור, ע"ש שם החיבה של בר. "אנחנו רוצים להמשיך את החיים של בר שנקטעו באבחה אחת ולממש את כל הטוב שרצתה לעשות בעולם".