יזהר ליפשיץ, בנו של החטוף עודד שצפוי לשוב היום (חמישי) לישראל כחלל, אמר שהמשפחה הייתה מעדיפה לו היה מת כבר ב-7.10 ולא עבר ייסורים בשבי חמאס. ליונית לוי סיפר על תחושה של סגירת מעגל: "קצת באיחור, אבל סוף סוף יגיעו חיילי צה"ל לאבא שלי".
בנו של החטוף המבוגר, אחד ממקימי קיבוץ ניר עוז שנחטף יחד עם אשתו יוכבד, סיפר במשדר חדשות 12 שכעת המשפחה מחכה לתשובה הסופית שתגיע מאבו כביר: "סכנה לחיי אבי אנחנו מרגישים כבר הרבה זמן, ידענו והרגשנו, אבל כשזה מוחשי זה מוחשי".
"אין לנו בדיוק תחושה של שמחה, חברים מהקהילה שהוא הקים עדיין נמצאים בפנים, חלקם חללים, חלקם קשורים ומורעבים. צריך להחזיר את כולם, עכשיו", הוסיף יזהר.
לניסים משעל וגאולה אבן סער ב-103FM סיפר כי ידוע למשפחה שעודד נחטף בחיים: "הבנו ממישהי שחזרה מהשבי בעסקה הקודמת שהיא הייתה איתו במשך שבועיים בתוך דירה בח'אן יונס, עד היום ה-20 למלחמה. אנחנו יודעים שהוא היה חולה, ושהוא נורה בידיו כשהחזיק את הידית של הממ"ד בשבת, הוא היה במצב לא טוב".
כשנשאל יזהר האם מבחינתם היה עדיף להם לדעת שמת בשבעה באוקטובר ולא עבר את ההתעללות בשבי הוא השיב בחיוב: "לגמרי, הרבה מאוד משפחות מרגישות ככה. ברגע שיש אות חיים עושים את כל המלחמה הזו עבורם, בתקווה שהם נלחמים אותו הדבר. הצד השני (בן המשפחה החטוף) לבד, מוכה, מפוחד, לא יודע אם האנשים אצלנו חיים או מתים. אלה אנשים שמתים בייסורים נוראיים, לא ליד המשפחה, לא ליד הילדים. אין קלוז'ר, אין שום דבר, הם כמו כלבים שם".
יזהר סיפר שאימו יוכבד, שחזרה משבי חמאס אחרי כשבועיים, ידעה מלכתחילה שיש סכנה גדולה לחייו של עודד, שלו הייתה נשואה 63 שנים: "כשהיא חזרה ביום ה-17, התיאורים שלה הסבירו שהוא מת פחות או יותר - היא ראתה אותו ירוי וזרוק מחוץ לבית, ואז לקחו אותה. אלה התמונות האחרונות שהיו לה. הייתה אופטימיות כשקיבלנו אותות חיים, אבל אחרי זה היא יודעת בדיוק מה מצבו ומה הסיכויים שלו".
עודד ליפשיץ, שנחטף בגיל 84, מילא תפקידים רבים בקיבוץ ניר עוז: מזכיר, חקלאי, גזבר - ובתחילת שנות ה-80 פנה לעיתונאות וכתב שנים רבות בעל המשמר ובעיתונים נוספים. הוא היה מנגן על פסנתר, בעיקר שירי ארץ ישראל ושנסונים צרפתיים, ולימד את נכדיו וילדי קיבוץ אחרים לנגן בפסנתר.
יוכ'קה ועודד גידלו ארבעה ילדים - ארנון, יזהר, שרון ועמרי. יחד הם גם פעלו במשך שישה עשורים למען השלום, זכויות מיעוטים ופתרון צודק לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
"הוא הושיט יד לכל מקום שהייתה בו עוולה", סיפר יזהר ליונית לוי, "איפה שהרגיש שיש מקופחים או שחיתות. היה לו את הצדק הפנימי שלו ואת החוזקות שלו - ראייה כוללת חברתית. כאיש שלום הוא האמין שצריך למצוא פתרון איך לחיות ביחד, ויחד עם זה לחם ב-5 מלחמות ישראל והקים קיבוץ מאפס מקום שבו יורים עליך".