עונת החתונות לקראת סיום, חגי תשרי המשפחתיים בפתח, ועל פי הסטטיסטיקה, חלק ניכר מהזוגות שנישאו ימצאו עצמם על מדרגות הרבנות. על פי הנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אחוז הגירושים בישראל בשנת 2023 היה גבוה, ועמד על 47.3 אחוז. בשנה שעברה, שהיתה מהלחוצות שידענו, התגרשו בבתי הדין הרבניים בישראל 10,838 זוגות. מתח כלכלי, מתח רגשי, אי ודאות, חרדה, שיבוש השגרה והאובדן שחוו רבים מהישראלים לא היטיבו עם מערכות היחסים, וגרמו לזוגות רבים לחשב מסלול זוגי מחדש. גם ניצוץ שכבה, זוגיות שנכחדה או תחושת שחיקה הן סיבות מספיקות לזוגות להפריד כוחות.
כחצי מהזוגות הנשואים, כאמור, עתידים להתגרש ולפצל את המשפחה שבנו. לפי התפיסה הרווחת, גירושים כוללים ברוב המקרים מאבק, אך יש לא מעט זוגות שהתגרשו "בטוב", וחיים בשלום תחת מעטפת של תמיכה והכלה, אף שמשבר הפרידה נחשב לאחד המשמעותיים בחייו של האדם המודרני. המחיר הכבד שמשלמים בני המשפחה על גירושים שמסתיימים ברע עלול להוביל לנזקים רגשיים וכלכליים בלתי הפיכים, ואילו נישואים שמסתיימים "בהסכם שלום", יובילו, על פי המומחים, לצמיחה ולגדילה נפשית של כל בני הבית.
לא רק נעמי ויוסי: מה גורם לזוגות גרושים להביא ילדים משותפים לעולם?
"ההתנהלות הנכונה והרגועה שלנו גרמה לילדים לצאת מהמשבר מחוזקים"
דגנית אלישיב מהוד השרון (56) היא עורכת דין ומגשרת בדיני משפחה, גרושה הנמצאת כיום בזוגיות חדשה. "אחרי 17 שנות נישואים התגרשנו", היא מספרת, "נפרדנו כי מה שעבד בעבר כבר לא היה. יש לנו שלושה ילדים גדולים והחלטנו לא לערב אותם במחלוקות שהיו. נשארנו יציבים ולא דיברנו רע אחד על השני. התגרשנו כשעולם הגישור היה עוד בחיתוליו. כל אחד לקח עו"ד, ניהלנו מו"מ והרוב סוכם בטוב".
אלישיב משתפת שדווקא אחרי הגירושים, היא התמודדה עם קשיים רבים ברמה הכלכלית, הזוגית והאישית: "עורכי הדין לא מתעסקים ב'יום שאחרי', והגעתי אליו בלי שהבנתי איך אמור להיראות תכנון כלכלי נבון למשפחה שנפרדת". היא מספרת שתמיד הייתה במודעות גדולה ולכן גייסה במהלך הדרך אנשי מקצוע כדי להתמודד עם הקושי: "בדיעבד זה השתלם, כי היום אני מאוד עצמאית, גם אישית וגם כלכלית". היא בחרה לעשות הסבה לדיני משפחה מדיני נזיקין וביטוח, והתמקצעה בגישור משפחתי ובגישור עסקי.
לגרוש וזוגתו משפחה חדשה עם שני ילדים קטנים. "משפחה אף פעם לא מתפרקת, היא משנה צורה", היא אומרת, "אנחנו חוגגים את כל החגים ביחד כמשפחה מורחבת, בהתנהלות פתוחה וחלוקת תפקידים ברורה", היא אומרת, "ארוחת שישי נראית אצלנו תמיד כמו ליל סדר".
הבחירות המיידיות אחרי הגירושים סבבו סביב נוחות ויצירת שקט תעשייתי: "החלטנו לגור בסמוך, כך שהילדים יוכלו ללכת ברגל ולבוא מתי שרק יחפצו". עד היום ולמרות שילדיהם גדולים, היא והגרוש תמיד מתייעצים וההחלטות מתקבלות במשותף: "היום כבר אין כלכלת ילדים. בעבר התחלקנו בהוצאות והקפדנו לא להחסיר מהילדים דבר. גידלנו ילדים עצמאיים שיודעים לדאוג לעצמם. הם בטוב ולמרות המשבר הטבעי שקיים בגירושים, ההתנהלות הנכונה והרגועה שלנו גרמה להם לצאת מהמשבר מחוזקים ובמנח נפשי נהדר".
כשאלישיב מספרת על חדר הגישור, שבו עברו במהלך השנים עשרות זוגות, היא אומרת שהנושאים האקוטיים עבור הזוגות הם בעיקר גידול הילדים והפן הכלכלי. "הקושי בפרידה גדול ובגישור אני מטפלת גם במנח הרגשי של הזוג, תוך שימוש בכלים מעולמות הטיפול דוגמת CBT. הליך הגישור מאוד מזמין ולא מאיים, הפגישות מתנהלות באווירה מכילה עבור שני הצדדים וכוללות ירידה לרזולוציות של כל הנושאים שאיתי בזמנו לא דיברו עליהם: ילדים, שגרה, ימי מחלה, חגים, חופשות ועוד. המטרה היא לדעת הכול מראש, ולנהל שיח פתוח ומכיל גם כשהדברים משתנים בהמשך". היא מקפידה להפנות להדרכת הורים מקצועית, בייחוד אם יש אי הסכמות לגבי הילדים. "אני תמיד אומרת, בייחוד לנשים, שמטבען חוששות יותר, תאמינו בעצמכן כי אתן מסוגלות, תעסיקו אנשי מקצוע, כי למרות הקושי והפחדים, בסופו של אירוע תצטרכו לחיות באושר ובהרמוניה".
הניסיון האישי של אלישיב בא לידי ביטוי בחדר הגישור: "הורות משותפת שומרת על הקשר עם הילדים, ונותנת במקביל הזדמנות לפיתוח עצמי. המשוואה פשוטה - כשההורים בריאים בנפשם, גם הילדים יהיו. היא משווה את הסיטואציה להוראות הבטיחות במטוס, כשההורה אמור לשים מסכת חמצן לעצמו ורק אז לילד. תהליך הגישור הוא קצר, פרקטי וענייני, ואלישיב מצביעה על היתרונות שבו: "חשוב לזכור שכמו בכל מו"מ, הצדדים חייבים להבין את הדרישות של הצד השני ולהתקרב אליהן. בדרך כלל, אם לא מגיעים לידי הסכמה בנושאי גידול הילדים, הליך הגישור מתפוצץ. עוד כעס שכיח מגיע כשיש לאחד הצדדים חרדה כלכלית שהצד השני לא מצליח לראות. במהלך הגישור אני כותבת הסכם משפטי לכל דבר, ההסכם מוגש לבית המשפט לענייני משפחה ומקבל תוקף של פסק דין".
"הורות משותפת שומרת על הקשר עם הילדים, ונותנת במקביל הזדמנות לפיתוח עצמי. המשוואה פשוטה - כשההורים בריאים בנפשם, גם הילדים יהיו"
דגנית אלישיב
"נישואים הם כמו מניה, כדאי לצאת כשאתה למעלה"
דייב עזר (50), היום בזוגיות עם דריה, התחתן לפני 20 שנה עם אפרת והתגרש ממנה כעבור 13 שנים ושני ילדים. בנם הבכור, עילי עזר ז"ל, נרצח ב-7 באוקטובר כשהוא בן 19 בלבד, בקרב על אוגדת עזה. היום הם מגדלים במשותף את עמית, בת ה-16.5. "למעשה לא הייתה שם זוגיות, והניצוץ נגמר", הוא מספר, "עם השנים הפכנו לחברים טובים שאוהבים ומנהלים משפחה למופת, ולמרות שהשנים הראשונות יחד היו מושלמות, גידול הילדים, עול הפרנסה והשחיקה של החיים עצמם הובילו אותנו להמשיך הלאה. ידעתי שלשנינו מגיע יותר טוב. נישואים זה כמו מניה, כדאי לצאת כשאתה למעלה, אין טעם לגרור זוגיות שלא עובדת לגיל 50, כי אז המצב בשוק כבר לא להיט". 
השניים הפרידו כוחות בטוב והמשיכו לתפקד כמשפחה לכל דבר ועניין, רק ללא מגורים משותפים. "מאז הפרידה אנחנו נוסעים לחו"ל ביחד, אוכלים ארוחות שישי ביחד והמשפחה המורחבת מחוברת לגמרי", הוא אומר, "אפרת חברה טובה של אמא שלי ושל דריה, וגם אני בקשר מצוין עם המשפחה שלה". הם נפרדו בסיוע מגשרת וללא מעורבות של עורכי דין: "כשהגענו לגישור לקחתי דף ורשמתי את כל הנכסים שיש לנו. תחמתי את הרשימה בציור של לב והחלטתי שאני מטפל בנכסים המשותפים לטובת ההתבגרות שלנו ולטובת הילדים".
מטבע הדברים, החיים שלהם מתחלקים לחיים שלפני השבת השחורה ואחריה, וכשהוא מדבר על האסון, עיניו מוצפות דמעות: "השבת השחורה והאבל הפרטי שלנו רק הגבירו את התחושה שהדרך שבחרנו היא הנכונה. קיימנו שבעה משותפת, התאבלנו ועדיין מתאבלים ביחד, חודש אחרי נסענו כולנו לחו"ל, ותמיד נישאר כך עבור עמית ילדתנו שנותרה".
כשהוא מתבקש לתת טיפ לזוגות מתגרשים הוא אומר: "תהיו בני אדם. בסוף אתם נפרדים מהאמא של הילדים שלכם, אי אפשר לברוח מזה. אני תמיד מתפלא על אנשים שהתחתנו, הביאו ילדים לעולם, קיימו מערכת יחסים זוגית על כל המשתמע, וברגע הגירושים מגלים כוחות נפש לשנאה תהומית. אני לא תמים, לא הכול מסתיים בטוב, יש בגידות וקורים גם דברים רעים, אבל בסוף הוויכוחים הגדולים הם על כסף. לא חשבתי אז ואני לא חושב היום שכסף שווה התנכרות מצד הילדים או הגרושה. יש שיקראו לנו 'גרושים מפונקים', אני קורא לנו חברים טובים, שותפים נפרדים, אנשים נטולי כעסים או אלימות. כשאני שואלת אם יפריע לו כשלאפרת יהיה בן זוג הוא עונה: "אני מפרגן לה בטירוף – מי שעושה את זה הפוך חי בסרט לדעתי".
"לא חשבתי אז ואני לא חושב היום שכסף שווה התנכרות מצד הילדים או הגרושה. יש שיקראו לנו 'גרושים מפונקים', אני קורא לנו חברים טובים, שותפים נפרדים, אנשים נטולי כעסים או אלימות"
דייב עזר
"פרמנו את מערכת היחסים באופן שקול, מבוקר, ונטול אמוציות"
כפיר זיו (49) הוא אמן צילום שמתמחה בצילומי תדמית ומוצרים. הוא התגרש לפני שש שנים מד', אמריקאית יהודייה שפגש בחתונת חברה משותפת, אחרי 11 שנות נישואים, ולהם שני בנים, קאי ולב. היום הוא בזוגיות עם מיכל, ויחד הביאו לעולם לפני שנה וחצי את אופק. "אני וגרושתי התחלנו לצאת כשגרתי בניו יורק", הוא אומר, "זאת הייתה אהבה גדולה, מלאה בקסם של שילוב שתי תרבויות שונות לבית אחד. זיו מספר שכעבור כמה שנים החליטו לעלות לארץ והתמקמו בתל אביב: "פתחתי סטודיו לצילום, גרושתי מצאה עבודה ממש מהר, השתלבנו, ואחרי חמש שנים נולד לב, בננו השני".
המשבר, הוא מספר, התחיל עם הילד הראשון, "אבל 'בלענו את הדג'. שנינו מתמודדים עם מצבי רוח משתנים, ואני לגמרי לוקח אחריות על 50 אחוז מהמשבר. אני חושב שהחזרה לארץ, קשיי הקליטה, הבדלי המנטליות והשחיקה הביאו אותנו לגדול כל אחד לכיוון אחר, ולמרות שהיו בינינו המון הכלה ואהבה, היינו מנותקים לגמרי האחד מהשני".
השניים עשו הכול שלא להיפרד, אבל הבדלי המנטליות הכריעו: "בסוף החלטנו להיפרד בהיגיון ועם כבוד הדדי. יש לגרושתי בן זוג והוא מגיע לארוחות ערב, עם התא המשפחתי המורחב. הרבה קרדיט מגיע גם לגרושתי, שלא שמעתי ממנה אף פעם מילה רעה עלי. כולנו חברים טובים, חוגגים יחד ימי הולדת וצוברים רגעים טובים וחוויות משותפות. פרמנו את מערכת היחסים באופן שקול, מבוקר ונטול אמוציות לטובת הילדים, מתוך הבנה שזה תהליך שלוקח זמן".
כשזיו עזב, הוא מצא דירה קרובה לגרושתו. "רציתי להיות במרחק כמה רחובות, ובכך לדעתי, הפחתתי את השוק הטבעי של הילדים מהתהליך". כשהוא מדבר על ההרמוניה שנוצרה לאחר הפרידה הוא מספר שגרושתו נמצאת בקבוצת הווטסאפ המשפחתית עם האחים, הגיסות והילדים ומוזמנת תמיד לחגים, ארוחות ואירועים עם בן זוגה. "בשגרה אנחנו מדברים בעיקר על ענייני הילדים ומנהלים את העסק הזה שנקרא 'הורים גרושים בישראל', שכולל אירועי ענק כמו קורונה או מלחמה. עדיין, וככל הנראה שלתמיד, אני לוקח אחריות על זה שהיא נמצאת בארץ. אין לה משפחה פה, ואני מרגיש שאני אחראי על זה". לא הכול וורוד והוא מקפיד לדייק ולצייר תמונה ריאלית: "מיכל זוגתי אוהבת מאוד את הילדים שלי ומכילה את המורכבות, אבל ברור שיש רגעים מאתגרים".
הטיפול הזוגי והגישור היו לטענתו ההשקעה הכי טובה בגירושים, ומי שחושב שזה בזבוז זמן - טועה. "הגענו להסכם טוב עבור שנינו, שכולל הורות וחלוקת הוצאות משותפת. פתרנו את הסוגיות בחדרים רגועים ושקטים, ולא עברנו בבית משפט. נכון, לא הכול מושלם, אבל יש לנו ילדים משותפים וזה מה שחשוב", הוא מסכם וממליץ, "השתדלו להימנע מלשון הרע, שימו את האגו בצד ואת הילדים בראש הפירמידה. אם השכלתם להתחבר ולהביא אותם לעולם, תמצאו את הדרך להפריד כוחות בשכל. לנו זה עובד".
"שימו את האגו בצד ואת הילדים בראש הפירמידה. אם השכלתם להתחבר ולהביא אותם לעולם, תמצאו את הדרך להפריד כוחות בשכל"
כפיר זיו
"היועצת עזרה לנו להבין ש-70 אחוז אושר זה לא מספיק"
שדרוג משמעותי לגירושים הוא שיטת הנסטינג (קינון) פורצת הדרך שהגיעה מארה"ב, ששמה דגש על הענקת יציבות לילדים, ללא נסיעות בין ההורים וללא נדודים. הילדים והבית המשפחתי הם האדמה היציבה, וההורות בשיטה זו משותפת, כמו גם ההוצאות על הילדים, שמתחלקות שווה בין בני הזוג ומתנהלות בחשבון משותף. בפועל הילדים נשארים בבית שבו חיו, וכל אחד מבני הזוג עובר למקום מגורים משלו.
ק' (48), שבחרה בשיטה, היא אמא לשלושה ילדים, מנהלת בעולמות השירות ומתגוררת בקיבוץ במרכז. היא התגרשה לפני כשנה וחצי, אחרי 20 שנות נישואים. "החלטנו להתגרש כי עם השנים הפכנו להיות שותפים לדירה שמנהלים משק בית משותף", היא מספרת, "היחסים בינינו הפכו לטכניים. למרות שלא היו מריבות ופיצוצים. בשלב מסוים אמרתי לעצמי, זה עכשיו או לעולם לא, חיים פעם אחת, ואני רוצה זוגיות אחרת שמתאימה לצרכים שלי. הוא מצדו לא הבין למה אנחנו צריכים להתגרש אם בסך הכול הדברים עובדים טוב". ק' מספרת על ההפתעה וההלם אצל הקרובים והחברים כשבישרו על הגירושים: "כל מי שראה אותנו מבחוץ חשב שמדובר במשפחה מושלמת".
הדבר הכי חשוב לשניהם היה להפריד כוחות בצורה יפה ומכובדת: "המטרה שהוגדרה ליועצת הזוגית הייתה לעזור לנו להתגרש יפה. אחד האתגרים היה להסביר לגרוש שלי למה 70 אחוז אושר לא מספיקים בחיי הנישואים". לדבריה, אחרי הטיפול האסימון נפל, והם התגרשו אצל עורכת דין שהיא גם מגשרת. בשלוש פגישות בחדר הגישור הם סיכמו את התנאים תחת קורת גג משותפת ונפרדו בטוב. כדי להיות נגישה לילדים היא עזבה את הקריירה המצליחה כסמנכ"לית, ובחרה בתפקיד חדש קרוב לבית שכולל שעות גמישות: "ברמה האישית זה היה מצוין לילדים, אבל מבחינה כלכלית ההכנסה שלי ירדה בחצי. מתחילת התהליך שמתי כסף בצד, מה שאפשר לי לקחת את הילדים לחו"ל ולא לחסוך מהם דבר. גירושים זו תמיד פצצה עבור הילדים, השאלה אם מדובר בהירושימה או בטיל קונבנציונלי".
אחרי שנה ושלושה חודשים ביקש הגרוש לסיים את הנסטינג ולהמשיך בחייו באופן עצמאי: "מלכתחילה השיטה לא כלכלית. למזלנו אנחנו מתגוררים בקיבוץ, שהכיל לתקופה מסוימת והקצה לשנינו מגורים נפרדים מלבד הבית המרכזי. "הכול התנהל בתקינות, ניהלנו דו שיח מלא בפרגון והכלה, וגם מצד הילדים הפרידה עברה בנחת וברגיעה", היא מספרת. מאז הפרידה הם חוגגים חגים ביחד, היא מתחזקת קשר מצוין עם משפחתו המורחבת, והייתה אפילו מחשבה על חופשה משותפת בחו"ל.
כשהיא מפרטת את החסרונות שבשיטה, המורכבות מתבהרת: "אתה תמיד ארעי, והחשיבה נעה כל הזמן סביב הפקלאות והתכנונים: "אצטרך בימים הקרובים נעלי עקב? יש לי את התרופות שלי? לקחתי סדינים נקיים? הרי אף אחד לא רוצה לחיות לנצח על מזוודות". בסופו של יום, לטענתה, השיטה "נופלת" על הדברים הקטנים של החיים: "לדוגמה, שכחתי למלא סטוק של ניירות טואלט בשירותים, או שקבענו שלא עוברים במכולת סכום קנייה של 500 שקל, או שהייתה פעם שלא הספקתי להכין אוכל ליום ההחלפה וזה שיגע אותו". ברמת המעטפת הסידור היה מושלם, אבל הסדקים הקטנים החלו לשבור את הרעיון: "הגרוש שלי נוסע המון לחו"ל מטעם העבודה. עד לא מזמן חיפיתי עליו ונשארתי עם הילדים, אבל קלטתי שזה משבש את חיי, כי נוסף לארעיות, אני צריכה לתת גם מענה לנסיעות ארוכות לחו"ל".
ק' משתפת שדווקא בימים האחרונים היא והגרוש הגיעו לנקודת רתיחה שהביאה לפיצוץ: "הוא לא מבין למה אני לא רוצה להמשיך להיות מסונכרנת עם הנסיעות הארוכות שלו. אני קוראת לזה מכשול, ונעבור אותו מאחורי הקלעים ולא מול הילדים".
מה שקשה לה במיוחד בתהליך הוא חוסר השליטה לגבי הילדים: "עברתי משברון קטן כשגיליתי שהילדים פגשו את בת הזוג החדשה ללא ידיעתי, אבל אני לא נותנת לזה להשפיע עלי. זה קושי אישי שלי, ואני לא מפריעה לילדים עם זה". היא מדברת בעיקר על חשיבותה של הרמוניה: "ההרמוניה באה מחשיבה על הילדים. לפעמים צריך לבלוע צפרדעים ולהוריד את הראש כדי לייצר אותה. אני מאמינה שאצליח למתן את האירוע הנוכחי, אבל זה ייקח זמן ואני מאחלת לנו שנצליח לשוב ולייצר הרמוניה מלאה".
"גירושים זו תמיד פצצה עבור הילדים, השאלה אם מדובר בהירושימה או בטיל קונבנציונלי"
ק'
"עורכי הדין צריכים להבין שהם מייצגים את הילדים ולא את ההורים"
הבחירה להתגרש באווירה טובה נובעת בעיקר מהרצון למנוע פגיעה משמעותית בילדים, אך על פי כמות התביעות האדירה שמוגשת לבתי המשפט לענייני משפחה ולבתי הדין הרבניים, רבים מנהלים מלחמת חורמה, כזו שנובעת בדרך כלל ממנח רגשי חסר שאינו מטופל, או מתוך יצר נקמה. הנזקים עלולים להיות בלתי הפיכים ולפגוע בצורה חמורה בילדים וגם בזוגות עצמם. עו"ד לענייני משפחה הילה עציוני קליפר, מסבירה: "גירושים כרוכים בתהליך רגשי מורכב. לעתים קרובות, רגשות של פגיעה, כאב ורצון לנקמה מובילים את ההתנהלות המשפטית של ההורים, מה שגורם להסלמת הסכסוך ופוגע בילדים. תפקידי כעורכת דין הוא לייצג את האינטרסים של הילדים, גם כשהדבר מנוגד לרצונות המיידיים של הוריהם. כחלק מהליווי המשפטי, אני מסבירה להורים על חשיבות הפנייה לייעוץ ממוקד, המערב מטפל רגשי שמתמחה בגירושים וטראומה, זאת במטרה להעלות למודעותם את הפגיעה הצפויה בילדים, לעבד את הרגשות הקשים, ולהגיע להליך המשפטי מחוזקים רגשית. נוסף לכך, אני מעודדת שימוש בגישור ובשיטות אלטרנטיביות, המאפשרות להגיע להסכמות תוך שמירה על כבוד הדדי. חשוב להבין שגירושים טובים אינם מחייבים היעדר מחלוקות, אלא ניהולן באופן בוגר ואחראי. זוהי השקעה בעתיד הילדים, המאפשרת להם לגדול בסביבה יציבה ותומכת למרות הפירוד".
ד"ר ורד סלע-בורס, פסיכותרפיסטית וחוקרת, מומחית בתחום הורים, ילדים ומתבגרים עם התנסויות קשות, מפרטת: "הבחירה של ההורים ליישב את המחלוקת באמצעות הגשת תביעות הדדיות בבית המשפט מסכנת באופן משמעותי את רווחתם הנפשית של ילדיהם בהווה ובעתיד. באופן טבעי, מאבק משפטי בכלל, ובוודאי כשמדובר בסכסוך בין ההורים, כרוך בטלטלה רגשית ובתחושות של חרדה וחוסר ודאות. מטרתו המרכזית של ילד היא להתרכז במשימות החיים המאתגרות בכל שלב התפתחותי, והבית הוא בסיס בטוח שממנו הילד יוצא לחקור את הסביבה בעתות רגיעה, וחוף מבטחים שאליו הוא פונה במקרים שבהם הוא חש מצוקה וזקוק להגנה. כאשר ההורים מצויים במאבק משפטי, הבסיס הבטוח של הילד בסכנת פירוק, מה שמכניס אלמנט של חרדה קיומית ממשית לחייו ומעבר למצב של דריכות תמידית. במקום להיות עסוק בהתפתחותו, הילד עסוק בניסיונות לשמור על התא המשפחתי ובפיתוח מנגנונים רגשיים, תפיסתיים ותגובתיים מפוצלים במטרה להתאים את עצמו לכל אחד מהוריו המסוכסכים, שמא ייאבד אחד מהם או את שניהם. עיסוק זה כרוך בהשקעת אנרגיה אדירה מצד הילד ובתחושת בדידות וחוסר אונים, מה שמעלה את הסיכון לתחלואה נפשית ופיזית בקרב הילדים כגון דיכאון, חרדה, פגיעה בדימוי העצמי, החברתי, בתפקוד הלימודי/קוגניטיבי, בתפיסת מערכות יחסים בכלל וזוגיות בפרט, ביכולת של הילד לסמוך על עצמו ועל האחר, וכן בתחושת המסוגלות שלו בכל הקשור בבניית מערכות יחסים. ריבוי התביעות המוגשות לבתי המשפט לענייני משפחה עשוי להצביע על היעדר מודעות מספיקה בקרב הורים בכל הקשור לפגיעה בילדיהם, כאשר הם בוחרים להיכנס למאבקים משפטיים שלרוב מקורם בתחושות של כעס, פגיעה, שיברון לב או נקם הדדיים בלי להתחשב בטובת הילדים".