אם נועה לזר נראית לכם מוכרת, זה ודאי כי היא שיחקה בשלל פרסומות, סדרות וסרטים (ביניהם ׳עג׳מי׳, ׳טוב שבאת׳, ׳החברים של נאור׳ ו׳שכונה׳), וכעת שתי הצגות ילדים שהיא אחראית למחזה שלהן, ׳ילדי בית העץ׳ ו׳מושלמת׳ מציגות בתיאטרון המדיטק. אבל לזר לא תמיד ידעה מה תרצה לעשות כשתגדל ועברה דרך חיפוש ארוכה, שהתחילה באוניברסיטת תל אביב, בלימודי אמנות רב תחומית וסוציולוגיה-אנתרופולוגיה, והמשיכה ועברה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין ובלימודי כתיבה אצל שלומי מוסקוביץ׳.
רק כשהיתה לאמא לנעמי, ואחר כך גם למיכאל, נאלצה לבחור, והכל נעשה ממוקד יותר. ״למזלי, רק כשהגיעה ההורות הייתי חייבת לבחור, פשוט כי נשאר לי הרבה פחות זמן להתלבט. באמת חוסר הזמן והעייפות שמביאה ההורות יכולים מאד לסייע, בטח למתלבטת סדרתית שכמוני, בארגון סדרי עדיפויות ודיוק הבחירות שאני עושה. וגם בניטרול מריבות עם בן הזוג. למי יש כח עכשיו לברוגז של יומיים?״
נועה ובן זוגה רותם קינן, שחקן, מורה וכותב, חיים בדירה בתל אביב, ממנה היא עובדת רוב הזמן. ״ברוב השבוע אני עובדת בשיטת ׳בנה יומך׳: אני קובעת לעצמי את סידור העבודה, את כמות ההפסקות ואם הן כוללות שנ״צ או לא. אולי לשכירים זה נשמע כמו חלום, אבל החלום שלי הוא דווקא להגיע למשרד בתשע, לפגוש את אותם אנשים, ללכת לאכול איתם צהריים ולקבל תלושים לחגים. ימי עבודה שלי עם עצמי יכולים לפעמים להיות סכסוך עבודה מתמשך בין עובדת עצלה ומרדנית לבוסית חרדה ורודנית. גם פה ההורות תורמת כשהיא תוחמת לי את יום העבודה ומאלצת אותי להיות פחות עצלנית ופחות רודנית, ופשוט לעבוד בזמן שיש לי. אני מנסה לפעמים להמשיך לעבוד גם כשאני עם הילדים. מאיפה להם לדעת שכשאני בונה איתם לגו, אני גם לומדת בלב טקסט בעל-פה או מנסה לפצח חולשה של דמות? אז זהו, שלא רק שהם יודעים, הם גם מכריחים אותי לצאת מהמשרד הוירטואלי שלי, להתקרקע ולהיות איתם בלגו. אבל באמת להיות איתם. בלי עבודה, בלי מחשבות טורדניות ועם מוטיבציה לבנות מגדל ממש גבוה.״
ההורות והיצירה כמובן גם מפרות אחת את השנייה. ״בהריון הראשון שלי, הדרך לעכל את התהליך המדהים והמשונה הזה היתה לכתוב עליו, מה שהוליד ספר מתנה לנשים הריוניות ויולדות בשם ׳תרנגולת וביצה׳. הספר מתאר את התלאות שעוברת תרנגולת הריונית עד לבקיעה המיוחלת, עם דגש על מערכת ההלחצות שמופעלות על התרנגולת המרוטה ש"הכי חשוב שתהיה רגועה- רק ככה תצא אפרוחית בריאה".
נועה מאמינה שלעתים חשוב מאד בהורות לגלות איפוק ולבלוע את מה שבאמת יש לך לומר. ״זה לא לשקר, אבל זה גם לא להיות כנים,״ היא מדגישה ומנדבת כמה שאלות של הילדים שלה שאת התשובה הכנה להן עדיף למנוע מהם:
1. "אמא, למה שוב חביתה?"
לא הספקתי משהו בעבודה, אז נאצלתי לוותר על הסופרמרקט, ולא היה לי כוח ללכת אתכם לסופר כי זה לוקח שעות, כרוך במעדנים שנשפכים על הרצפה ונגמר בבכי. יש ביצים בבית, אתם אוהבים חביתה וזה הדבר החם שהכי קל להכין אחרי קפה. אני באמת רוצה להתחיל לבשל, להעמיד סירים והכל, אבל זה לא יוצא. מבטיחה שמחר נגוון עם סלט ביצים.
2. "אמא, איפה מה שעשיתי בגן לחנוכה?"
בפח. לא של הבית - של הבניין. הבניין שליד, כדי שלא תמצאי אותו זרוק במקרה. לא נורא, זאת תמונה מכוערת שלך, היא לא בפוקוס, ואת נראית כמו שאהידית עם הכתר בצורת נר (ובגודל של חנוכייה) ממוסגרת בתוך סופגנייה מדיקט, שקישטת בצורה לא אחידה בנצנצים בצבעים גסים, שמתפזרים בכל הבית. נכון שהעיקר הכוונה, אבל גם לביצוע יש חלק חשוב, אהובה.
3. "אמא, למה את מורידה שערות מהרגליים?"
שאלה טובה. אני חושבת שרגליים חלקות זה יותר יפה לבנות, אבל זה רק כי אני שבויה בתפיסת עולם שוביניסטית שהטמעתי בתוכי עד כדי כך, שאני כבר מאמינה שנשים טבעיות זה לא מספיק אסתטי ועדיף שנעלים את החלק השעיר. ולמרוט את הרגליים זה עוד החלק הנעים, חמודה, תחשבי איך זה מרגיש בגבות, בשפם ובפיפי.
4. "אמא, יש רעים בעולם?"
בלי סוף. יש כל מיני סוגים של רעים: חולים, סוטים, טיפשים, פסיכופתים, מושחתים, שטופי מח, חלשים. קורבנות שהפכו לתליינים. ויש גם סתם רעים שנולדו רעים. יש גם המון טובים, כמובן, אבל הרבה פעמים אלה שנראים טובים הם הרעים האמיתיים, אז תזהרי גם מהרעים וגם מהטובים. בהצלחה.
5. אמא, על מה דיברתם? מה זה "סתם"?? על מה דיברתם???
דיברנו על זה שרינת, אמא של יהלי, מסכנה כי לאמא שלה מצאו סרטן במח וגרורות בריאות והיא הולכת למות עוד כמה חודשים, כמו שכולנו נמות במוקדם או במאוחר, וכמו שגם את תמותי. אם לא מסרטן, אז ממשהו אחר ובמקרה הכי טוב מזיקנה, שזה גם לא תענוג גדול.
6. "אבל למה את כועסת?"
כי אני מנסה כבר שעה להרדים אתכם בכל דרך אפשרית. אני מתה כבר לשבת רגע ולבהות בחלל, אבל כל הזמן יש לכם עוד ועוד רצונות שנמאס לי למלא! זאת כבר משמרת לילה, הייתי אמורה לקבל עליה 200 אחוז, אבל העבודה הזאת היא בלי תנאים סוציאלים, בלי קידום, בלי חופשות ובלי סוף. אני עיפההההה. אני רוצה לשכב על חוף בתאילנד לשתות קוקוס, לעשן שאכטה ולחשוב רק על מה אני אוכל. אני אשמח שגם אבא יהיה לידי שם, אבל בשלב לפני שהוא היה אבא. ונעשה סקס. ונהיה חופשיים מדאגות ועם כמה שפחות things to do ברשימה. עכשיו תלכו לישון, כי יש לי עוד כלים לעשות.
7. "אמא, למה את מחייכת?" (ופה לא צריך לשקר!)
סתם, חשבתי כמה אני אוהבת אתכם.