הורים נוטים להיבהל כאשר החום של הילד עולה. מבחינתם הילד חולה וזקוק לטיפול רפואי, ולכן הם ממהרים לטפל בו בשיטות שונות – מאמבטיה פושרת ועד מתן תרופות להורדת חום, גם אם אין בכך צורך. אז מה נחשב לחום אצל ילדים ואיך מטפלים בו בצורה נכונה ויעילה?
מתי הולכים לרופא?
חום הגוף שלנו נשמר בטווח טמפרטורות צר שבין36.1 ל -37.5 על ידי מנגנון ויסות המצוי במוח (טרמוסטט). בזמן זיהום או דלקת מופרשים בגוף חומרים המשנים את נקודת הוויסות, וגורמים לו לווסת את חום הגוף לטמפרטורה גבוהה יותר מהרגיל. על מנת לעשות זאת, הגוף מנסה לייצר חום, למשל על ידי רעד של השרירים – הנקרא צמרמורת או סגירת מעבר הדם לעור, ובכך מונע איבוד חום לעור. החולה מרגיש שקר לו, והוא מנסה להתכסות בשמיכות על מנת להרגיש טוב יותר, אך למעשה הוא מפתח חום, וחום גופו אינו קר כפי שהוא מרגיש אלא להיפך.
יש מי שסוברים שהחום עוזר לגוף להילחם בזיהום ויש מי שחושבים ההיפך. בכל מקרה, החום מלווה בתחושה לא נעימה שפעמים רבות משתפרת לאחר שאנו נוטלים תרופה שמורידה אותו לרמה הנורמלית.
בילדים ובתינוקות, טמפרטורה מעל 38 מעלות נחשבת לחום. איך מודדים? הכי טוב באמצעות מדחום כספית בפי הטבעת; כך מתקבלת טמפרטורת הליבה של הגוף. מדחום באוזן מדויק פחות, ומדידת חום בבית השחי או מתחת הלשון, במיוחד בילדים, אפקטיבית עוד פחות.
החום לבדו בדרך כלל אינו מהווה סכנה בטמפרטורות הנמוכות מ-40 מעלות, ופעילות האנזימים ומערכות הגוף אינן נפגעות ממנו. חום מעל 41 מעלות ויותר, עלול לגרום לפגיעה בפעילות הגוף אך מדובר במקרים נדירים.
יש ילדים שסובלים מפרכוסים בחום, אבל תופעה זו בדרך כלל קשורה לעלייה בחום הגוף ולאו דווקא לטמפרטורה שלו.
ככלל, תלוי במצבו של הילד ובסימנים המלווים את החום. אם לילד יש כ-38 מעלות חום והוא נראה מצוין ומעט מנוזל, אפשר לחכות שלושה ימים ולעקוב אחר מצבו. לעומתו, ילד עם חום של 40 מעלות שמלווה בשיעול ובהקאות מצריך ביקור אצל הרופא באותו היום. וילד עם חום ופריחה שדומה לשטפי דם קטנים - מחייב לגשת בדחיפות למיון.
רוב מחלות החום בילדים נגרמות על ידי וירוסים אשר אין להם טיפול ספציפי, והגוף צריך להתגבר עליהם בעצמו. מתן תרופה אנטיביוטית למחלה ויראלית, כאשר המחלה נגרמת על ידי וירוס - לא תועיל ויכולה אף להזיק.
האתגר הוא לזהות את הילדים שהחום שלהם נגרם על ידי חיידק. ניתן להגיד כי בחומים גבוהים מ-39.5 הסיכון למחלה חיידקית עולה בכ- 15 אחוז, ואז יש מקום לגשת לבדיקת רופא. במקרה כזה יש צורך בטיפול אנטיביוטי שיגרום להרג החיידק ולהפסקת המחלה.
אצל תינוקות - עד גיל חודש חום מחייב אשפוז וטיפול אנטיביוטי לאחר בירור זיהומי. מגיל חודש עד חודשיים, עורכים בירור ומחליטים בהתאם למצב, ומעל גיל חודשיים שלושה כבר לא מאשפזים רק בגלל חום. בחום ממושך, מעל שבעה ימים, מאשפזים לצורך בירור.
תרופות: היזהרו ממינון יתר
איך מומלץ לנהוג כשיש חום? יש הורים הנלחמים בחום כאילו היה אויב. מלחמה זו - לא רק שהיא מתסכלת (משום שלמרות הניסיון והמאמצים עדיין יש חום), אלה עלולה לגרום לנזקים: מתן אקמול במינונים רגילים אינו מסוכן, אבל במינונים גבוהים, ובמיוחד לילד שאינו אוכל, עלול לגרום לנזק קשה לכבד עד צורך בהשתלת כבד.
שימוש בתרופות מסוג ארטופן, נורופן, אדוויל ודומות להן יעיל גם הוא להורדת חום, אך טומן בחובו סיכון לפגיעה בכליות כתופעת לוואי של התרופה, אשר לא תמיד תלויה במינון יתר.
אמבטיות במים קרים – לא רק שאינן נעימות, הן גם לא יעילות מכיוון שהגוף שומר את החום ונמנע מהזרמת דם לפני העור. ניתן לעשות אמבטיה חמימה שיכולה לסייע בהורדת החום ולגרום לתחושה נעימה. הרטבת הראש גם היא בעלת השפעה מצננת ובמיוחד בקרב ילדים. קומפרסים ושימוש בחומץ אינם נעימים לשימוש ויש פיתרונות יעילים ופשוטים יותר כמו מתן תרופה להורדת חום.
מה כן מומלץ לעשות? ככלל, מאחר שהחום הוא סימן למחלה ולא המחלה עצמה, הרי שאם הילד מרגיש טוב ויש לו חום, לא חייבים להוריד את החום כלל.
אם הילד אינו מרגיש טוב, והרגשתו משתפרת לאחר הורדת החום, ניתן לתת לו אקמול ונציג מקבוצת הנורופן-אדוויל-ארטופן לסירוגין – פעם אקמול פעם נורופן. בדרך זו נותנים לילד טיפול, ונמנעים ממתן כמות גדולה של אחת התרופות. אין צורך לשמור על מרווח זמן בין התרופות מכיוון שמדובר בתרופות שונות, אך יש להקפיד לא לתת תרופות מאותה משפחה לעיתים קרובות. אין לתת נובימול, אקמול או פארצטמול יחד מאחר שמדובר באותה תרופה, כמו שאין לתת נורופן, אדוויל, פוינט או ארטופן יחד.