יסלחו לי יעקב כהן וישראל קטורזה, אבל אם יש משהו שבאמת גורם לי לבכות מרוב צחוק זה הקמפיין המחודש של מקדונלדס. מה אתם יודעים, מתברר שהמבורגר וצ'יפס זה ממש כמו פריכיות עם גבינה, הכל עניין של מינון.
איך קורה שמנהלים מוכשרים ומשרד פרסום מוביל ומנוסה – מחליטים לפרסם המבורגר כסוג של פריכית? מאחורי הקמפיין המגוחך-עד-כאב הזה עומד הסוד הגלוי של הקיום האנושי: לפעמים אנחנו כל כך רוצים למצוא חן, שאנחנו שוכחים מי אנחנו באמת.
כמה פעמים ויתרנו על חלק מעצמנו כדי להיות פופולריים? כמה פעמים המצאנו זהות חדשה כדי להצליח?
הרצון של קברניטי חברת הג'אנק ליישר קו עם טרנד הבריאות השולט, גרם להם לזנוח את הערכים האמיתיים של המוצר ולאמץ ערכים אחרים שלא קשורים אליו בכלל.
פעם לגלגתי על ההמלצה "תהיי מי שאת"; מה זאת אומרת, מי כבר אני יכולה להיות אם לא אני? עם השנים הבנתי שמדובר בעצה החכמה ביותר שאפשר לקבל: העולם כה מלא באנשים שמנסים להיות מי שהם לא, עד שלפעמים צריך ממש להתאמץ כדי להישאר נאמן לעצמך.
אני לנצח אעדיף אמת פשוטה על פני זיוף מתוחכם; אף אחד לא מושלם, אבל כל אחד הכי טוב בלהיות הוא עצמו. זה נכון לגבי בני אדם, זה נכון לגבי המבורגרים, וזה נכון גם לגבי תחרויות יופי.
שלד בגובה מטר שמונים, מישהי?
השבוע נבחרה מלכת יופי חדשה, מור ממן שמה. לא נורא אם לא תזכרו את השם; אלה רן, שני חזן ועדי רודניצקי בהחלט יסלחו לכם.
אני זוכרת איך פעם הייתי עוקבת בטירוף אחרי המועמדות, מתפעלת מהצילומים, מסמנת עם אמי וסבתי את הזוכות; איבונה קרוגליאק, רווית אסף, הילה קלמן, מירי גולדפרב - כן, כן, ניחושים רבים וטובים היו לי, עולמי התרבותי היה מורכב בעיקר מגיליונות "לאשה" ומספרים של אסתר שטרייט-וורצל, תתמודדו.
על כל פנים, בגלל כישרוני הנדיר לזכור לעד את הפרטים הכי לא חשובים שיש - מן פאק כזה שמלווה אותי בכל אשר אלך - עד היום אני זוכרת את צבע השמלה של רווית אסף בערב הזכייה, את הקמפיין הראשון של שירלי בן מרדכי, את הצילום של המועמדת מירי בוהדנה ב"לאשה", על כיסא בעין גדי.
אז למה בשנים האחרונות התחרות הזאת עוברת לידי? הייתי יכולה לשפוך פה נימוקים אידיאולוגיים יפים כאלה, אבל האמת פשוטה: תחרות מלכת היופי הפסיקה לעניין אותי כי המועמדות פשוט לא יפות. כלומר, ודאי שהן נאות יותר מהממוצע, אבל איפה היפהפיות של פעם ואיפה החמודות של היום? פעם כדי לקטוף את אחד התארים, היית צריכה להיות עוצרת נשימה; היום, מספיק שתהיי שלד בגובה 1.80, רצוי עם מה שנקרא "סיפור חיים", וזהו, התקבלת.
פעם זה היה טקס שכולו יופי נטו, היום זה עוד ריאליטי. מה יוצא? שמי שמתעניין ביופי לא ימצא כאן את מבוקשו, ומי שאוהב ריאליטי, ובכן, רוב הסיכויים שיעדיף את "האח הגדול".
לצעוד על הבמה בבגד ים? אבוי
יש גם סיבות אובייקטיביות לכך שהתחרות איבדה מזוהרה. בואו נראה: אם בעבר עיתון "לאשה" השוויץ במשתתפות, ובתקופת התחרות הן כיכבו בקביעות על השער, היום תמונותיהן נדחקו לעמודים האחרונים.
גם החלום של היפות בימינו עבר שדרוג: בניגוד לימים עברו, היום כולן רוצות להיות שחקניות ומגישות, ממש לא דוגמניות. למה שיילכו לתחרות יופי, אם ככה? עדיף להן לחרוך את המסך בריאליטי למשך חודש-חודשיים מאשר לככב בטלוויזיה רק לערב אחד; גם קמפיין על האש, גם תחילתה של קריירה טלוויזיונית מבטיחה.
אבל מה שהכי הרג את התחרות הזאת, אלה הניסיונות של המארגנים בשנים האחרונות להפוך אותה לפסטיבל להעצמה נשית. בחורות יפות בבגדי ים? הו לא, מה פתאום: קבלו פמיניסטיות עם אג'נדה! הנה מתמודדת עם סיפור אישי נוגע ללב, הנה פעילה חברתית שעלתה לכותרות כלוחמת צדק, הנה מלכת יופי אתיופית! וואו! לא הכי יפה, אבל לישראלית רגילה מבית שאן לא היו יותר מדי סיכויים להיפגש עם אובמה, אה?
כך, כשהשיקול בבחירת המתמודדות והזוכות הוא לא תמיד יופי נטו, המוסד המלכותי הוותיק הולך ומאבד גובה. סיפורים אישיים קורעי לב יש בריאליטי, אקטיביזם יש ברשתות החברתיות; מה ערכה של התחרות הזו, אם זה מה שיש לה להציע?
ולמה להפשיט אותה מהערכים האמיתיים שלה? נכון, יופי הוא תכונה שטחית שקל לבוז לה, ולצעוד על הבמה בבגד ים זה לא משהו שישנה את העולם, אבל מה לא פמיניסטי בתחרות הזאת, סליחה? אחרי הכל, מדובר בעוד מקפצה לקריירה; זכותה של בחורה לדגמן בדיוק כמו שזכותה ללמוד רפואה.
בסוגריים אגיד שמן הסתם אני מעריכה יותר מנתחת מוח מאשר דוגמנית להלבשה תחתונה. ובכל זאת, ממתי זה פשע להיות יפהפייה הורסת שנראית כאילו אלוהים בכבודו ובעצמו תפר עליה את הביקיני?
בין פריכית להמבורגר
שיהיה ברור: אני לא חושבת שמתמודדות בתחרות יופי צריכות להיות יפות ולסתום. אני גם לא חושבת שמלכת יופי צריכה להיות פלקט נטול אג'נדות. אבל בואו לא נשכח לשם מה התכנסנו, כן? בתחרות יופי, העיקר זה היופי. ואם הן גם רוצות להביא שלום עולמי, תפדאל.
זה עתה סיימתי לקרוא פוסט של עיתונאית שכתבה בשיא הרצינות ש"צריך להעמיד לדין את מארגני תחרות מלכת היופי, על החפצה וזלזול בנשים". זה היה מצחיק לולא היו שם המוני תגובות שתמכו בה: כן, החפצה! שימוש ציני בגוף האישה! מיזוגניות, פטריארכאליות, תרבות האונס!
השתגענו לגמרי: מרוב רצון לשוויון ולקידום נשים, הפכנו את היופי הנשי למשהו שבושה לעסוק בו.
אז אני אומרת: מותר לאכול המבורגר עסיסי פה ושם. מותר להשתתף בתחרות יופי. למה הכל צריך להיות עמוק, אקטיביסטי, תורם לאנושות כל הזמן? למה להפוך תחרות יופי לפריכית עם גבינה לבנה?