בחורה עצובה בעירום (צילום: simonthon, Thinkstock)
רבנים הם לא סגנים של אלוהים|צילום: simonthon, Thinkstock

שאלה: "האם מותר לשכב עם גויה?"
תשובה: "אסור באיסור מוחלט, חכמי הקבלה מזהירים שכל מי שנפל בחטא זה ולא חזר עליו בתשובה שלמה נמצא במצב לא פשוט כלל עד כדי השוואה שבעל חי טמא מחובר אליו רוחנית".
(מתוך שו"ת עם הרב החשוד באונס, אתר "כיפה")

גם לי יש שאלה לרב: האם מותר לשכב עם נשים נשואות? עם כלות לפני חתונה? עם רווקות שבאות לבקש ברכה? מעניין אותי מה חכמי הקבלה היו אומרים על זה, כבוד הרב. ואל תגידו לי עכשיו ש"הוא בכלל לא רב"; לאנשים יש נטייה לשלול מרבנים את כל הסמכויות והתארים ברגע שהסתבכו בפרשיות מבישות, אבל דווקא בזמנים כאלה חשוב להזכיר – מי שחשוד בניצול מיני של עשרות נשים הוא רב. מוסמך, מכובד, מפורסם מאוד בצפון. זה המצב.

איך קורה שאדם כזה פוגע כך בנשים? התשובה פשוטה: רבנים הם לא סגנים של אלוהים אלא בני אדם בדיוק כמונו, לפעמים גם פחות מאיתנו. אני רוצה לשאול משהו אחר: איך קורה שנשים בוגרות מסוגלות להאמין שמעשים מגונים שמבצע בהן רב, מטהרים את גופן?

* * *

נכון לכתיבת שורות אלה עדיין קיים צו איסור פרסום על שם הרב. כבודו ערער על החלטת בית המשפט להסיר את הצו, כך שבינתיים ודאי אין לכם מושג במי מדובר, אלא אם יש לכם את הפיצ'ר המיוחד הזה בטלפון, נו, וואטסאפ. או פייסבוק או טוויטר או סתם חבר שלמד בצפת בישיבה שבראשה עומד הרב; יותר נכון עמד.
הנה לכם ההבדל בין רב שניצל מינית נשים לרב שניצל מינית גברים: בעוד שהרב מוטי אלון שהורשע בבית המשפט עדיין נהנה מתומכים רבים ומתלמידים שהולכים אחריו באש ובמים, את הרב מצפת הוקיעו הרבנים כבר בשלב החשדות, ותלמידיו המזועזעים אף ערכו טקס לשריפת הספרים שלו.
כשרב מנצל מינית את תלמידיו, דתיים יכולים לספר לעצמם סיפורים - בטח אם הם מתכחשים להומוסקסואליות, אבל על ניצול מיני של נשים הם לא יסלחו. נקודת אור קטנה, קטנטנה.

עד כה שמונה נשים כבר הגישו נגדו תלונה במשטרה על אינוס במרמה, מעשים מגונים ואיומים. בואו נדבר רגע על ההגדרה הזו, "אינוס במרמה"; מדובר באונס שהתבצע לא בכפיית הגוף אלא בכפיית המחשבה: אדם שנחשב לסמכות רוחנית שכנע נשים תמימות שנהו אחריו, שהמעשים המיניים שהוא מבצע בהן הם לשם שמיים.
"אני מציע לנשים להפעיל את השכל הישר למרות יראת הסמכות", אמר רב העיר צפת שמואל אליהו, וגם אני מצטרפת להמלצה אבל אם רוצים לעקור מן השורש את התופעה הזו של רבנים שמנצלים את סמכותם, צריך קודם כל להפסיק לחנך נערים ונערות להסתכל על רבנים כעל מלאכי שרת עם חיוג מהיר לאלוהים.

התפיסה המעוותת הזאת מתנחלת בלבבות לנצח, וקשה עד בלתי אפשרי להיפטר ממנה. לפני כמה חודשים קיבלתי ד"ש מנעוריי כאשר התראיינתי לתכנית טלוויזיה כלשהי לצד רב מפורסם ומוערך. הגעתי לשם במיטבי אבל בסופו של דבר שתקתי רוב הזמן. "יצא שבקושי דיברת, למה?", שאלה אמא שלי.
לכי תסבירי לה שבאולפנה חינכו אותך שלא קוטעים רב ובטח שלא חולקים עליו בפניו. כך, בכל פעם שאמר משהו שהטריף לי את המוח, הסתפקתי בחיוך עגמומי, מחכה בסבלנות שהמגישה תפנה אליי. זה מאוד הפתיע אותי, אגב; אני הרי כבר מזמן לא אותה נערת אולפנה צנועה וחסודה – לא בחיצוניות ולא במהות – אז מה העניינים? איך בחורה דעתנית ואסרטיבית הופכת למומיה שכזאת? מסתבר שחינוך זה לא רק ידע והרגלים אלא גם ערכים שמעצבים את האופי, ובנסיבות מסוימות מכתיבים התנהלות שעלולה להיות בניגוד גמור למי שאת. 

מן הסתם, אם רב היה אומר לי – "בואי נשכב כדי לטהר את גופך", הייתי שולחת אותו לעזאזל; אבל אני בהחלט יכולה להבין איך קורה שנשים מסוימות חשות נחותות ונבערות מול כבוד הרב שאמור לגאול אותן, בעזרת השם.

* * *

אבל עם כל היראה הטבועה בי כלפי רבנים, יש משהו שמעולם לא התחברתי אליו. למשהו הזה קוראים "שאלת רב", מושג שהוא מוסד בעולם הדתי. חילונים אולי לא יבינו על מה אני מדברת, אבל דוסית שלא מאמינה בשאלת רב זה כמו טבעוני שלא מאמין בחסה; עבור דתיים אדוקים "שאלת רב" היא דרך חיים. מבחינתם רב הוא התשובה לכל השאלות, מענייני זיווג דרך יחסי אישות ועד כשרות ושמירת שבת. לכל דתי יש את "הרב שלו", וכל דתי שמכבד את עצמו מתייעץ עם רבו תכופות.
גם אותנו, באולפנה ואחר כך בסמינריונים של השירות הלאומי, לימדו שרב זה איש קדוש שיש להיעזר בו על כל צעד ושעל: את מתלבטת אם להתחתן עם החבר? רבת בטירוף עם בעלך ואת רוצה להתגרש או לחילופין להשיג שלום בית? רוצה לקרוא לבן שלך נריה אבל לא יודעת אם כדאי? ובכן, עשי "שאלת רב".

כך, מגיל צעיר נערים ונערות לומדים שרב הוא לא רק סמכות בענייני הלכה; הוא גם סקסולוג, פסיכולוג, גינקולוג ומה לא. אני נזכרת, למשל, בהלכות נידה שלימדו אותנו באולפנה: המורה הסבירה שאם בתום "שבעת הנקיים" מופיע כתם ולאישה יש ספק אם היא כשירה לטבילה, עליה לשאול את הרב מה לעשות.
"אבל איך אפשר לשאול רב דבר כזה?", שאלה תלמידה מזועזעת.
"את לא צריכה לשאול", השיבה המורה, "קחי חתיכת בד, תעבירי אותה באזור, שימי במעטפה עם שמך ותניחי בתיבת הדואר של הרב". אין מה לומר, כבר אז זה נשמע לי חולני.

הנשים שנפגעו מהרב בצפת הן לא רק הקורבנות שלו ספציפית, אלא של כל החינוך הדתי. למה רב צריך להביט בתחתוניה של אישה? להתערב בבעיות שיש או אין לה עם בעלה? להחליט איך יקראו לילד שאינו שלו? הגיע הזמן שרבנים יפסיקו לייעץ בנושאים אינטימיים, ומצד שני - שנשים וגברים דתיים יתחילו לחשוב באופן עצמאי.

>> לכל הטורים של אורית נבון