שבוע אחרי שנכחנו בשעת סיפור של "הכספיון" בספרייה העירונית, התוודענו שיש לספר גם הצגה של ממש בתיאטרון השחור של ליאור כלפון. בעקבות ההתלהבות של אלה מהדג הקטן שהושיע בזכות סנפיריו, תושייתו ומשפחתו את הלוויתן הגדול והאבוד, הימרנו שמדובר יהיה בהצלחה של ממש: גם עלילה מקסימה, גם סיפורי ים משובבי לב, וגם תיאטרון שחור שבהחלט סיקרן אותי להבין מהו. אז קבענו דייט עם החברה הכי טובה של אלה להצגת צהריים בשבת, התלבשנו יפה (קרי: שמלה חגיגית, קשת תואמת וצמיד שנופל בכל רגע נתון), ויצאנו לדרך נרגשות.
על מה ההצגה? ההצגה מבוססת על "כספיון", ספרו הקלאסי של פאול קור, אשר מגולל את מסעו של דג קטן נחוש במיוחד שלא מפחד לשחות הרחק מחבריו. בדרך הוא פוגש בלוויתן עצוב שאיבד את הוריו. כספיון האמיץ לא מאבד תושייה, מזעיק את החמולה שלו ומבקש את עזרתם. סוף טוב הכל טוב – הלוויתן מתאחד עם הוריו, והשניים נותרים חברים טובים עד עצם היום הזה.
איך היה? התיאטרון השחור פועל על טכניקה של מסך שחור עם תצוגה מרהיבה, זוהרת, קורנת, זורחת ואמנותית להפליא. אין ספק, הוא מציע חוויה חדשה, אחרת ומעניינת. לצערי, אלה וחברתה, ועוד לא מעט ילדים בקהל התקשו לעכל את החוויה. כאשר על הבמה עמדו מספר דמויות, כמו כספיון וחבריו, היה קשה לעתים לזהות מי אומר מה, שכן לא ניתן לראות את השחקנים כלל. אני מבינה ומעריכה את דבר האמנות שבעניין, ואכן אי אפשר שלא להתרשם, ובכל זאת: אי אפשר שלא לתהות האם ילדים בני 3 יכולים להעריך זאת מבלי לחשוש?
נקודה נוספת למחשבה היא המסע החשוך והמסוכן של כספיון הקטן בים הגדול. אפקט ההפחדה עובד כאן יתר על המידה: מעיניו הדומעות של הלוויתן שמצליחות לעורר דרמה אך גם לא מעט פחד בקרב הילדים (מדובר בזוג עיניים ענקיות שבולטות לפתע מבעד לעלטה שחורה ולאחר מכן גם מזילות דמעה), ועד הכריש הגדול והמסוכן שמאיים באופן ממשי על חייו של כספיון.
למען אתנחתא קומית בין סכנה, פחד ולוויתן גדול ודומע, קיבלנו שירים לא רעים בכלל, וגם חבר אחד ומוזר מאוד של כספיון, מלפפון ים, שיש לו פטיש חמור להתעטשויות, דבר שמגעיל את החברים. כן, לא נשמע חינני במיוחד, הא? אבל בתצוגה השחורה ולאור הסכנות, זה הצליח להצחיק את החבר'ה.
מדד הנוכחות בקהל: בהתרשמות כללית, דומה היה שרוב הילדים באולם היו בני 3-5 לערך, ולפחות חצי מהם נדדו מהאולם הלוך ושוב במרוצת ההצגה. היו גם כאלו שהחליטו לא לחזור. מבין אלה שנשארו, היו לא מעט שבכו ברגעים מסוימים בהצגה, בשל השילוב של התצוגה השחורה והעלילה. אלה, באופן מפתיע, לא דמעה לרגע וגם לא ביקשה לשבת עליי. מוזר, שכן מדובר בילדה שיכולה לפחד גם מבובת לולי. ועל אף כל אלה, היא הייתה דרוכה לאורך ההצגה, וביקשה לאחוז בידי.
מה אלה חושבת? "למה כל כך חשוך כאן? איפה השחקנים?"
מה אמא של אלה חושבת? "כי זאת אמנות, חמודה. ובאמנות כמו באמנות – אין דבר כזה שאין דבר כזה".
בשורה התחתונה: הצגה אמנותית ומושקעת לעילא שפשוט לא תואמת את גילאי קהל היעד. בעיניי, נכונה יותר לבני 5 ומעלה שייהנו ויבינו את ההצגה טוב יותר. אילו ירגיעו במקצת את אפקט הפחד בים הגדול, היא עשויה בהחלט להיות נגישה גם לבני השלוש.
מיועד לגילאים: 3-8.
אורך ההצגה: כשעה, ללא הפסקה.
במאי: אבי מלכה.
שחקנים: אורן בלנגה, ליאת לטוביץ, אסף אברמוביץ, מעיין אליאסי, יעל פליס, יוגב בוסקילה.
מועדי הצגות: 27.10.12, תאטרון היהלום, רמת גן; 30.10.12, עפולה, היכל התרבות; 10.11.12, גני תקוה, מרכז הבמה; 17.11.12, תאטרון חולון; 20.11.12, אור עקיבא, היכל התרבות; 25.11.12, מודיעין, היכל התרבות.
מחיר: 75 שקלים.