אחרי בריאות, אושר ואהבה, הכי חשוב לי שאלה תעריך מוזיקה טובה, סרטים איכותיים ותעריץ רק אנשים ממש אבל ממש שווים, ולא סתם להקות בנים עלובות. זאת הסיבה שכשאלה מבקשת לשמוע שיר של אמיר דדון ביוטיוב, הלב שלי מנתר מרוב אושר. ושכהיא מזמזמת מעצמה שיר של גוטיה או אביתר בנאי, אני יכולה לקפוץ בבית ולנשק אותה ללא הרף. כי איכות זאת לא מילה גסה. גם לא בגיל 3. אבל אז, היא חזרה יום אחד מהגן, וביקשה לראות את מיקי.
"מיקי?", שאלתי בתמיהה.
"כן, מיקי עם יובל המבולבל".
מאוכזבת קשות, הבטתי בילדה הזאת שעד לפני רגע כבר הכשרתי להיות זמרת הליווי של פרל ג'אם, וברגע הפכה לי לגרופית של כוכבי ילדים הזויים. אבל אלה לא הרפתה. היא רוצה רק את המיקי הזאת.
קול מעצבן? מתרגלים מהר
הורה לילד, במיוחד לילד בגילאי 3 לערך, יודע שאין טעם להילחם היכן שאין עקרונות. אז ביררתי מי זאת המיקי הזאת, וראיתי שיש לה גם הופעה, ועוד ביום ההולדת שלי. חשבתי שאם כבר לחגוג ולעשות משהו שישמח את הקטנה, אין זמן טוב מזה. קבעתי לנו דייט מרגש בהופעה של מיקי. כן, מיקי. איך היה? טוב ששאלתם.
איך היה? יחסית לדמות שלא הכרתי, עם קול מעצבן בהחלט, עם עלילה שלא מספרת שום סיפור ילדים מוכר ועם שירים שמעולם לא שמעתי, היה, ובכן, מעולה. מפתיע, הא?
הגיבורה של ההצגה, מיכל מוכתר, היא סוג של ציפי שביט – גרסת המילניום. היא מצחיקה מאוד, כובשת, וללא ספק מגניבה, אפילו שהיא לבושה בכפתורים ושלייקעס. היי, גם הקול המעצבן נהפך עם הזמן להיות סביר לאוזן. הבדיחות לאורך ההצגה מוצלחות ומצליחות באופן שאינו ברור מאליו – לבדח את הילדים, כמו גם את ההורים. יצוין לטובה גם צוות הרקדנים שהיה תענוג לראות אותם בפעולה. ניכר כי מדובר ברקדניות מקצועיות שיודעות לזוז, והכוריאוגרפיה מקסימה.
והנה עוד רגע של נחת שגרם לי רשמית וסופית להעריץ את הבחורה: לקראת סוף הצגה, הילדה מיקי שרה שיר תודה. מלבד שיר מקסים ומרגש, השחקנית מיכל מוכתר בכתה במהלך השיר (עם דמעות והכל) והודתה להורים והילדים שבזכותנו היא מגשימה חלום. לא ברור אם השחקנית בוכה בכל הופעה, או שמא נפל עליה הבלוז דווקא באותו היום – אבל מה שבטוח זה נראה היה אותנטי ומאוד נוגע ללב. וניכר כי הבחורה באמת עושה את מה שהיא אוהבת. כנראה שזה בדיוק הסוד, וזה מה שגורם לה להיכנס לליבם של ילדים רכים.
מדד הנוכחות בקהל: בקושי היו נדידות החוצה, ולא נשמע בכי באולם. דומה היה שמדובר בקהל ששבוי בקסמה של מיכל, שכן רבים מהזאטוטים הכירו את השירים בעל פה (בזכות הדי.וי.די של הטאלנט, יש להניח).
מה אלה חושבת? "עכשיו תקני לי סוף סוף דיסק של מיקי?"
מה אמא של אלה חושבת: "ברור. אבל בואי נחכה קודם. אני רוצה תמונה וחתימה שלה. תחכי בתור".
בשורה התחתונה: אין כאן מסר מהפכני. אין כאן שירים שגדלנו עליהם. אבל זאת ללא ספק הצגה מקסימה ששווה ביקור.
אורך ההצגה: שעה וחצי, כולל הפסקה.
מיועד לגילאים: שנתיים ומעלה. המופע בהחלט תואם את גילאי היעד.
שחקנים: מיכל מוכתר, נתן נתזון, עומרי רוטברד, יובל הבה.
רקדניות: בנות הסטודיו של לימור שוליו.
כוריאוגרפיה: לימור שליו.
מחזה ובימוי: נתן נתנזון.
לחנים ועיבודים: חזי שקד.
הפקה: משגב עורי הפקות בשיתוף חברים הפקות.
לוח הצגות: 4.11, מרכז קריגר חיפה; 5.11, דיונה, אשדוד; 7.11, היכל התרבות נהריה; 11.11, היכל התרבות ראשון לציון; 12.11, מתנ"ס אופקים; 14.11, היכל התרבות מודיעין-מכבים-רעות; 19.11, היכל התרבות יבנה.
המחיר: 65-90 שקלים.