בדרום אפריקה, שם מתגוררת כל משפחתי, היה לנו הכל - הובלנו את הקהילה שלנו, היה לנו בית מהמם, שגרת חיים טובה וקהילה יהודית תומכת. החיים היו טובים. אבל עבורנו כיהודים, תמיד היה רצון לעלות ארצה. למרות זאת, הקריירה והמעמד בקהילה ועוד סיבות נוספות, הקשו עלינו לקבל את ההחלטה לעשות עלייה, אך תמיד הדבר החשוב ביותר מבחינתנו הוא הביטחון והשמחה של ילדינו, אלו הלומדים במסגרות רגילות, ושתי הבנות הנמצאות במסגרות של ילדים עם צרכים מיוחדים. פגישה מקרית באחד הביקורים מישראל גילינו את ארגון 'עלה' המטפל בילדים ואנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, ולאחר שגילינו את היחס המסור והחם שנותנים לילדים כמו שלנו כבר היה ברור לנו שלעלות לארץ זה בהחלט הדבר הנכון לעשות.
נכון, למצוא עבודה ולהתאקלם מחדש זה לא פשוט, כזו היא ההגירה, אבל הביקור שעשינו במרכז "עלה" מוריה בגדרה הבהיר מעל לכל ספק שעליה לארץ תהיה טובה לששת ילדינו. לא רק בגלל החיים בישראל כיהודים, אלא גם בגלל האופן שבו ילדינו יגדלו והמסגרות בהן הם ישהו.
לדינה (19) וקיילר (16), הבת השנייה והבת השלישית במשפחתנו, יש מוגבלויות חמורות והן גדלו במוסדות בדרום אפריקה. שתיהן אינן מסוגלות לדבר, ורק קיילר מסוגלת ללכת, אבל הן יודעות להביע רגשות. מאז שעלינו ארצה אני רואה את המבט על פניהן ואני רואה כמה המעבר לישראל עשה להן טוב. בניגוד לדרום אפריקה ולמדינות רבות ברחבי העולם, שם אמנם דואגים לילדים עם צרכים מיוחדים ומעניקים להם את צרכיהם הבסיסיים כמו אוכל, לינה, לבוש וכו', לא עובדים איתם על פיתוח כל היכולות שלהם, כי לכאורה הם לא יכולים לעשות הרבה דברים, כאשר כאן בישראל הגישה שונה לחלוטין.
כאן במרכז לוקחים את הילדים עם הצרכים המיוחדים, ממקסמים את היכולות שלהם ועושים ככל האפשר לשמור על בריאותם, וכן דואגים שתהיה להם תעסוקה ההולמת את כישוריהם ומתייחסת אליהם כבני אדם שווים. לדוגמה: לקלייר היו בעיות משקל שגרמו לה לבעיות בריאותיות קשות, זה כמובן היה קשור לתזונה שלה, אך מאז שהגענו ארצה לפני שנה וחודשיים היא השילה משקל רב ובריאותה השתפרה פלאים בעקבות שינוי תזונה מוקפד עליו החליטו המטפלים במרכז הטיפולי. אותה בעיה רפואית ששלחה אותה לשלושה חודשים בבית חולים בדרום אפריקה, טופלה ב'עלה' ולאחר כשבוע שבו נשארה תחת השגחת הרופאים במרכז היא החלימה לחלוטין.
גם מבחינת העצמאות של הבנות יש שיפור; זה אולי נשמע כמו משהו קטן, אבל באמת שזהו שינוי עצום. בדרום אפריקה קיילר מעולם לא הצליחה לאכול באופן עצמאי. כיום, קצת מעל לשנה אחרי הגעתה ארצה, היא מסוגלת לאכול בכוחות עצמה והכל בזכות ההתמדה של הצוות הטיפולי ועבורנו זה מרגש מאוד. גם דינה המוגבלת יותר פיזית וקוגניטיבית נראית מאושרת. הצוות איתר שהיא מאוד אוהבת מוזיקה ובאופן תדיר משמחים ומרגיעים אותה באמצעות מוזיקה שהיא אוהבת והאושר על פניה מסביר בדיוק מה היא מרגישה, גם בלי שהיא מדברת.
אז אמנם ויתרנו על קריירה, נוחות ומעמד, אבל סוף סוף אני רגועה ויודעת שהילדים שלי, כולם, נמצאים בבית שלהם, ושהבנות שלי נמצאות בידיים הכי טובות שיש.
בעלי ואני פועלים רבות להעלאת המודעות סביב ילדים מיוחדים וראינו לא מעט מקומות בעולם. אין לנו ספק שיש למדינת ישראל במה להתגאות בטיפול המדהים כלפי אנשים עם מוגבלויות.
דינה וקלייר ליפשיץ יהיו בין המשתתפות בצעדת "תיקון עולם", שמובילה עמותת "עלה" היום בירושלים, במסגרת התוכנית לשינוי היחס בחברה הישראלית לאנשים עם מוגבלויות. במסגרת התוכנית יותר מ-10,000 בני נוער בישראל נחשפים לאנשים עם מוגבלויות, לומדים להכיר אותם ואת עולמם, מסירים את המחיצות ומקבלים את השונה